ממשלת ברזיל סירבה לאחרונה לאשר את מינויו של גלי דגן, לשעבר שגריר ישראל בקולומביה, לתפקיד שגריר ישראל החדש בברזיל. ההחלטה נתפסת כצעד נוסף בהעמקת הקרע ביחסי שתי המדינות ומצטרפת לשורה של מהלכים שנויים במחלוקת שביצעה ברזיל בחודשים האחרונים בזירה הבינלאומית.
בסוף יולי הודיעה ברזיל על פרישתה מהברית הבינלאומית להנצחת השואה (IHRA) – מהלך שעורר ביקורת חריפה מצד ממשלות וארגונים ברחבי העולם. זמן קצר לאחר מכן הצטרפה ברזיל לתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בטענה ל”ג’נוסייד” בעזה – האשמה שהוכחשה על ידי ישראל ובעלות בריתה. כעת, עם סירוב לאשר את השגריר הישראלי, נרשמת עוד נקודת שבר ביחסים הדיפלומטיים.
כדי להבין את ההקשרים הרחבים של המדיניות הברזילאית ואת השלכות הצעד הזה על ישראל, שוחחנו עם פרופ’ רענן ריין, היסטוריון של ספרד ואמריקה הלטינית באוניברסיטת תל אביב.
המדיניות של ברזיל כלפי ישראל נראית עקבית לאורך כהונתו של הנשיא לולה. מה עומד מאחורי ההחלטה הנוכחית שלא לאשר את השגריר הישראלי? אידאולוגיה, אינטרס פנימי או אולי שיקולים אחרים?
“אני מופתע מן ההפתעה שיש בישראל לנוכח הצעד הזה של הנשיא לולה. ברזיל נוקטת כבר עשרות שנים מדיניות עקבית במזרח התיכון”.
“החריג האמיתי לא היה לולה – לא בקדנציה הראשונה ולא עכשיו – וגם לא דילמה רוסף שירשה אותו בשנים 2011–2016, אלא דווקא ז’איר בולסונארו. בולסונארו היה יוצא דופן לחלוטין, קרוב מאוד לישראל ולימין הישראלי. אם מניחים בצד את תקופתו, רואים בבירור את העקביות במדיניות הברזילאית”, הוסיף.
“צריך גם לזכור שזה לא מקרה ראשון שבו ברזיל מסרבת לאשר שגריר ישראלי. בתקופת רוסף, למשל, נדחתה מועמדותו של דני דיין בשל עברו כיו”ר מועצת יש”ע, מהלך שנומק בכך שברזיל אינה מכירה בכיבוש הישראלי של הגדה המערבית”, ריין מסביר.
עד כמה משחקות כאן תפקידי הקהילות היהודית והערבית בברזיל?
“לברזיל יש קהילה יהודית משמעותית מצד אחד, וקהילה ערבית־מזרח־תיכונית גדולה מצד שני. זהו מרכיב חשוב במדיניות החוץ שלה – ניסיון לשמור על איזון ולהתחשב במיעוטים האתניים החיים במדינה”.
איך משתלב כאן ההקשר הבינלאומי הרחב יותר?
“יש לזכור שברזיל חברה בארגון בריקס (BRICS) יחד עם רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה – מדינות שרבות מהן נוקטות עמדות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל, וביתר שאת כלפי הממשלה הנוכחית והמתרחש בעזה. הצעדים של ברזיל אינם חריגים אם מסתכלים על ההקשר הזה. למעשה, קשה לומר שברזיל שונה מהותית ממדינות אירופה רבות, שגם בהן יש ביקורת קשה כלפי ישראל”.
ריין מתאר: “באמריקה הלטינית בכלל, היחס לישראל תלוי מאוד במערכת היחסים עם ארצות הברית. ככל שהתלות בוושינגטון הדוקה יותר – כך המדינות יימנעו מצעדים חריפים נגד ישראל. כאשר התלות פחותה, הסיכוי למדיניות ביקורתית ואף לסנקציות, כמו סירוב לאשר שגריר, גבוה יותר”.
ומהן ההשלכות האפשריות על ישראל בטווחים השונים?
“בטווח המיידי אין השפעה דרמטית. אולם בטווח הבינוני והארוך מדובר בנזק מתמשך – לפגיעה בתדמית של ישראל, במעמדה, ביכולת לייצר שיתופי פעולה. אנחנו כבר רואים את ההשלכות בתחומי כלכלה, תרבות ומדע. כל צעד כזה מוסיף להידרדרות מתמשכת של ישראל בזירה הבינלאומית”.
