הקלטות חליוה חלק ב’, ששודרו אמש ב”אולפן שישי”, הוגדרו מראש כ”חשיפה נוספת”, אבל בפועל לא היה בהן שום חידוש דרמטי. מה ששמענו שוב ושוב הוא סיפור שכבר מוכר לנו, ראש אגף המודיעין לשעבר, אהרון חליוה, שלקח אחריות והתפטר, מספר שניסה פעם אחר פעם להיפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, להתריע בפניו על האיומים, להציג בפניו את תמונת המודיעין המדאיגה, אך נתניהו התחמק, דחה פגישות, ולעיתים פשוט סירב להיפגש.
מדובר בעובדה חמורה מאין כמותה, כתב אישום חמור נגד נתניהו, גם בלי ועדת חקירה ממלכתית, ראש ממשלה שמסרב לשמוע את מי שאחראי על התרעה מפני מלחמה. אבל במקום להתמקד בעובדה הזו, שנוגעת ישירות לאחריותו של נתניהו לשבעה באוקטובר, כל השיח התקשורתי סביב הקלטות גלש שוב לכיוון אחר, האישיות של חליוה. הוא יהיר, הוא שחצן, הוא מדבר בגסויות, הוא “לא באמת מתחרט”, הוא “אשם המרכזי”. וכך, מי שהיה אמור להיות עד מרכזי במשפט הציבורי נגד נתניהו, הפך לנאשם המרכזי.
כאן עולה שאלה מהותית: אם לא היה בקלטות שום חידוש אמיתי, מדוע היה צורך להביא אותן? הרי חלק א’ כבר הצית סערה ציבורית שלמה, גרר מתקפות ברשתות החברתיות, הפנה את הזרקורים לחליוה, והסיט את הדיון מאחריותו של ראש הממשלה. חלק ב’, קצר יותר ודל יותר, נתן תחושה שהוא שודר רק כדי להבהיר נקודה אחת, שעלתה השבוע בכותרות, כי ההקלטות לא תואמו עם חליוה, הן נעשו בסתר, ולראייה הדגישו את השפה היומיומית הבוטה שלא מתאימה לנאום מתוכנן.
דני קושמרו ויתר אנשי האולפן חזרו שוב ושוב על אותו מסר – חליוה לא קשור להדלפה, לא היה שותף, לא ניסה לטהר את שמו ואנחנו לא מנסים לנקות אותו. המסר הזה הודגש שוב ושוב, אולי יותר מדי, עד שנדמה שערוץ 12 ביקש לטהר את עצמו לא פחות מאשר את חליוה. אלא שבמבחן התוצאה, התוצאה היא אחת: חליוה שוב במרכז, נתניהו שוב בצללים.
הסחת דעת במיטבה: כשערוץ 12 עושה את עבודת הספינים
אמש ראינו את המנגנון המוכר כל כך של נתניהו, ספינים: ראש הממשלה לא צריך לעבוד קשה כדי להסיט את הדיון מאחריותו, אולפן שישי עשה זאת בשבילו. ברגע שחליוה הופך לשם החם, ל”שערורייה התורנית”, האחריות האמיתית מכתפיו של נתניהו היחיד שלא לקח אחריות ולא התפטר, נעלמת. איש לא זקוק להקלטות כדי לדעת שנתניהו אחראי. אחריותו לא מתחילה ולא נגמרת בבוקר השבעה באוקטובר. היא נפרשת על פני שנים של מדיניות: מזוודות הכסף לחמאס, ההפיכה המשפטית והקרע בחברה הישראלית, ההתעלמות החוזרת ונשנית מהתרעות ביטחוניות.
כל אלה הובילו במישרין לאסון. אלא שכעת, במקום שיתנהל דיון על אחריותו האישית של ראש הממשלה, על סירובו לשמוע את ראש אמ”ן, על השאלה מדוע נמנע מלקיים פגישות קריטיות, ומדוע עד עכשיו מונע בכל מחיר הקמת ועדת חקירה ממלכתית, מתנהל דיון על טון הדיבור של חליוה, על יהירותו, על אופיו ועל אחריותו. זו בדיוק המלכודת שנתניהו רצה שניפול בה וחדשות 12 נפלו בה בגדול.
ישראל זיו היה היחיד בפאנל אתמול שדייק: “הממשלה מצאה לעצמה שעיר לעזאזל חדש”. הוא צדק. ברגע שמסיטים את הזרקורים לחליוה, נתניהו זוכה להפוגה יקרה מפז. אייל ולדמן כבר הספיק להכריז שחליוה “צריך להישלח לכלא”. דדי שמחי הגדיר אותו “יהיר ושחצן”. אפילו קושמרו עצמו נתן חותמת כשאמר: “האיש שבמשמרתו התרחש האסון הגדול ביותר במדינה”, רק כדי לנקות את אולפן שישי מהקלטות מהונדסות.
כל אלה מחזקים את המתקפה הציבורית על חליוה, ומקהים את האשמה מהאחראי האמיתי – נתניהו. אבל בואו נזכור: חליוה כבר לקח אחריות, כבר התפטר, כבר שילם מחיר אישי כבד. בניגוד לנתניהו, שלא לקח אחריות אפילו לרגע אחד. מה הטעם להמשיך להצליף במי שכבר נפל, בזמן שהאיש שמעליו עדיין מחזיק במושכות המדינה?
אלמוג בוקר היה כמעט היחיד שהצביע על הנקודה החשובה באמת: עצם העובדה שראש הממשלה בקושי פגש את ראש אמ”ן היא ממצא שוועדת חקירה חייבת לחקור. אבל פרט לו ולזיו, שאר הפאנל שתק. לא נדונה השאלה איך ייתכן שראש ממשלה מתעלם ממי שאמור להתריע בפניו על מלחמה. לא נדונה השאלה מה המשמעות של מערכת יחסים מנותקת כל כך בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. לא נדונה השאלה איך נראית מדינה שבה ראש ממשלה מתחמק פעם אחר פעם ממידע קריטי.
במקום זה קיבלנו עוד סבב של ניתוחי אופי. כאילו אופיו של חליוה הוא הסיפור. כאילו השאלה היא אם הוא יהיר או לא, ולא אם ראש הממשלה התרשל פושעת בתפקידו. וזה רק מחזק את הטיעון שלי, הקלטות חליוה פרק ב’ נועדו כדי לתקן את הרושם שנוצר מהקלטות חליוה א’, כי אולפן שישי הינדס יחד עם חליוה את ההקלטות.
ועדת חקירה או טיוח אינסופי?
כל ההתרחשות הזו רק מחזקת את ההבנה מדוע ועדת חקירה ממלכתית נחוצה כל כך, ומדוע נתניהו עושה הכל כדי למנוע אותה. כל עוד אין ועדה כזו, אפשר להסיט את הדיון שוב ושוב לדמויות משנה. היום חליוה, מחר שר הביטחון יואב גלנט, מחרתיים הרמטכ”ל אייל זמיר, או אפילו צה”ל כולו.
אבל מי שנמצא בקודקוד הפירמידה, מי שקיבל את ההתרעות ומשך ידו מהן, מי שיצר את התנאים המדיניים והחברתיים שהובילו לאסון, ממשיך לשבת בלשכתו, מחליט מתי ואיך לשלוח את ילדינו למלחמה, ומה יעלה בגורל החטופים שנמקים במנהרות בגללו. והנה האבסורד: דווקא חדשות 12, הערוץ שנתפס כמי שמוביל את הביקורת נגד נתניהו, תרם אמש תרומה משמעותית להסטת האש ממנו. נתניהו לא היה צריך להפעיל את מכונת הספינים שלו. הם עשו את העבודה בשבילו.
רגע של מבוכה: דפנה ליאל וגיוס החרדים
ובתוך כל זה, עוד פנינה מביכה נזרקה לשידור. כשדנו על גיוס חרדים ועל העובדה שמחצית מתלמידי כיתות א’ בירושלים הם חרדים, נתון מדאיג במיוחד, מה שאומר שבעוד פחות משני עשורים מחצית מהאוכלוסייה בעיר הבירה של מדינת ישראל, תשרת בצה”ל ומחצית לא. אלא שאז מי שהפכה לנציגת הממשלה באולפנים, דפנה ליאל, פלטה משפט לא ייאמן שמביך במיוחד עבורה ואמרה – אי אפשר לגייס בכוח אנשים שאין להם “מוטיבציה” ו”תחושת מחויבות”. במקום זאת, היא טענה, צריך לעבוד על חינוך מהבית.
עמרי רונן, איש המילואים הנודע, ישר העמיד אותה במקומה. הוא הזכיר לה שאף אחד לא שואל חייל בן 18 אם יש לו מוטיבציה להתגייס. זו חובה אזרחית. יש לוחמים עם פרופיל קרבי גבוה, שאין להם שום רצון להילחם, או יכולת נפשית, ובכל זאת הם מתגייסים, כי זה החוק. כך צריך להיות גם עם החרדים. זו לא שאלה של “תחושת מחויבות” אלא של חובת שוויון בנטל.
ורונן צדק לחלוטין: כל עוד הציבור ממשיך להכשיר את הפטורים לחרדים, המשמעות היא פשוטה, הילדים והנכדים של החילונים והציונים יילחמו לבד, בעוד מחצית מהמדינה תיהנה מהגנה מבלי לתרום לה דבר. זו השורה התחתונה שמצביעי הליכוד חייבים להבין כשהם מחזקים את נתניהו, הם לא רק מגבים אותו, אלא גם מבטיחים שהנכדים שלהם עצמם ישלמו את המחיר.
אמנון אברמוביץ’ – המושיע של נתניהו
עוד נחשף באולפן כי ראש הממשלה נתניהו מעוניין לקרוא לכיבוש עזה בשם מבצע “אגרוף ברזל”. אלא שאז אמנון אברמוביץ’ מיהר לעדכן את נתניהו כי שם זה כבר שויך בהיסטוריה להיטלר לשם מבצע של הגסטפו בגרמניה הנאצית נגד מתנגדי המשטר. אברמוביץ’, שמבקר בחריפות את נתניהו, מצא את עצמו הפעם גם מונע מראש הממשלה מבוכה אדירה שיכלה לרדוף אותו שנים קדימה, שימוש בשם שמזוהה עם אחד מפרקי הזוועה של השואה.
דווקא הביקורת העקבית של אברמוביץ’ העניקה לנתניהו במקרה הזה טיפ חשוב, שהציל אותו מתקרית שעלולה הייתה להתפרש בעולם כהתרסה מצמררת, במיוחד לאור הביקורת שאנחנו סופגים מהעולם, כי אנחנו, מדינה שעברה שואה, מבצעים כיום פשעי מלחמה בתושבי עזה.
