שוק הפשפשים ביפו הוא הרבה יותר ממקום שבו קונים שולחן ישן או תקליט חרוך משנות השבעים. הוא מסע בזמן, חוויה תרבותית, ריח של קפה שחור מתערבב עם ניחוחות של חומוס, ושברי זיכרונות שמוצאים לעצמם חיים חדשים.
בין סמטאות עולי ציון, יהודה מרגוזה ובית אשל, מתרוצצים מבקרים שמביטים בחריצי עץ של ארון ישן, מודדים שרשרת וינטג’ או נוגעים בזהירות בשטיח פרסי דהוי. השוק, שהוקם עוד בימי השלטון העות’מאני והמשיך לפרוח עם פיתוחה של יפו לאחר קום המדינה, הפך מזמן לאתר עלייה לרגל עבור חובבי מציאות, אספנים ותיירים שמחפשים חוויה אחרת, פחות ממוסדת ויותר ספונטנית.
“אני באה לפה כמעט פעם בשבוע”, מספרת סיוון, תושבת תל אביב. “גם אם לא קניתי שום דבר, עצם ההסתובבות כאן עושה לי טוב. זה מקום שמחזיר אותי לילדות, הריחות, הצלילים, התחושה שכל חפץ מספר סיפור”.
בתי הקפה האופנתיים שנפתחו בשנים האחרונות משתלבים בתוך הסמטאות הצרות, ובצד דוכן שמוכר מנורות נחושת אפשר למצוא בר יין קטן או מסעדה שמגישה מנות עדכניות. השוק, שבעבר היה מזוהה כמעט רק עם עודפי סחורה וחפצי יד שנייה, התחדש והתרחב, והוא מציע כיום גם חנויות מעצבים, תכשיטים מקוריים ומרכז תרבות עמיעד שבו מתקיימות הופעות ותערוכות.
“אני אספן של תקליטים ישנים”, אומר דוד, מבקר קבוע מרמת גן. “כבר עשרים שנה שאני מגיע לפה. תמיד אפשר למצוא משהו חדש, מהדורה נדירה, עטיפה מיוחדת. זה כמו לצוד אוצרות”.
ביום שבו ביקרנו, אולי בגלל סוף החופש הגדול שהרבה ברחו לחו”ל לפני תחילת השנה, השוק לא היה צפוף במיוחד. לא ריק, אבל גם לא גדוש במבקרים. דווקא המרחב הזה הפך את החוויה לנעימה יותר. אפשר היה לעצור מול דוכן תכשיטים, לגעת בבד של מעיל צבאי בריטי או לשבת לקפה קר מבלי להרגיש מחנק.
כאשר מתחילים מבצעים צבאיים ובתקופות של פיגועים, השוק הופך להיות שומם, והסוחרים ביפו מנסים לשמור עד כמה שניתן על שגרה כדי שהפרנסה לא תיפגע. “היו ימים קשים”, מספר יוסף, בעל חנות ותיק בשוק. “אנשים פחדו להגיע, גם פרצו פה ושם לרכבים. עשינו כל מה שיכולנו יחד עם המשטרה כדי למנוע את זה, רק כדי שימשיכו להגיע לשוק ולא נאבד את הלחם שלנו”.
“זה מקום שאין שני לו”, אומרת מריה, תיירת מספרד. “בברצלונה יש שווקים יפים, אבל פה יש קסם. המזרח והמערב מתערבבים, ההיסטוריה נוכחת בכל פינה. זה שוק שמספר את סיפור המקום”.
שוק הפשפשים ביפו מצליח לשמר את אופיו ההיסטורי ובו בזמן להמציא את עצמו מחדש. זה המקום שבו טרנזיסטור חלוד עומד לצד עגילי כסף בעיצוב עכשווי ושם בדיוק טמון הקסם: ערבוביה שכולה תל אביב יפו.
