“זהו רגע היסטורי, שמכיר בעובדה שיש גם נשים רבות שלומדות תורה, יודעות תורה, מלמדות תורה. בתוך החברה עצמה רבים כבר מכירים בכך. עכשיו זכינו גם להכרה פורמלית”, אומרת הרבנית רחל קרן בעקבות פסיקת בג”ץ השבוע, שלפיה על הרבנות הראשית לאפשר לנשים לגשת לבחינות להסמכה לרבנות הנערכות מטעמה.
ההחלטה התקבלה ברוב של שלושה שופטים, ללא מתנגדים, בעקבות עתירה שהוגשה ב־2019 על ידי שש רבניות, רחל קרן, שרה סגל־כץ, מישל פרבר, שלומית פיאמנטה, שלומית פלינט ואביטל אנגלברג, ועל ידי ארגון עתים הפועל לקידום שינויים מערכתיים בממסד הדתי, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה ופורום נשים דתיות “קולך”. העתירה דרשה לשים קץ לאפליה שנוקטת הרבנות הראשית בכך שהיא מסרבת לאפשר לנשים להיבחן לרבנות.
“עתרנו לפני כשש שנים, אבל לימודי הלכה לנשים התחילו שנים קודם לכן“, מספרת קרן, ראשת בית מדרש במדרשת עין הנציב וראשת התוכנית ללומדות הלכה. “אנחנו היינו הנשים העותרות, אבל מאחורינו עמדו גופים חשובים מאוד, שצריך להכיר להם תודה“.
התורה מיועדת לכולם
עד כה, מסבירה קרן, “נשים נבחנו על ידי אלה המלמדים אותן ועל ידי רבנים שהכירו בלימוד שלהן. אבל לא הייתה להן הזדמנות להיבחן בבחינות שנערכות על ידי הרבנות הראשית. הגענו להבנה שבעצם יש בכך אפליה חמורה של המדינה, דהיינו, של הרבנות הראשית. מעבר של הבחינות האלה נחשב כמו תואר אקדמי. זה מאפשר קבלה למשרות מסוימות, מאפשר לאדם להתקדם בכל מיני תחומים. יש תפקידים רבים מטעם המדינה שבעל הסמכה יכול להתמודד עליהם. יש נשים רבות, תלמידות חכמות, שקהילותיהן מעוניינות בהן. אבל המדינה הפלתה נשים לרעה מבחינת החוק. נשים כיום משמשות כפוסקות הלכה למי ששואל אותן מרצונו, אבל בגלל האפליה הן לא יכלו לקבל תפקיד מטעם המדינה”.
“אני מרגישה שמחה גדולה מכמה סיבות”, מסבירה הרבנית שלומית פיאמנטה, מנכ”לית ארגון רבני ורבניות בית הלל, הפועל בין היתר להכרה בנשים כמנהיגות תורניות בשווה לגברים. “אני שמחה שנפתחה עוד דלת שהייתה סגורה, ולא בצדק. זה עוד צעד בדרך למקסום הזדמנויות ואפשרויות לנשים שרוצות ללמוד תורה. זה עוד צעד לקראת ההכרה בכך שהתורה מיועדת לכולם. התורה לא שייכת רק לגברים, היא ניתנה לכל עם ישראל ומיועדת לכולו”.
לאורך כל הדורות, עד הקמת המדינה, מתארת פיאמנטה, ההסמכה לרבנות נעשתה לא במבחנים פורמליים: “היהדות ידעה איך להעביר ידע מדור לדור ולמנות מנהיגות מדור לדור. כל רב הסמיך את תלמידיו והציבור נתן אמון במי שראה בו מנהיג תורני. במובן הזה, נשים כבר היו בפנים. אנחנו, ב’בית הלל’, לא חיכינו לפסיקת בג”ץ במובן הזה. הקמנו אתר שאלות ותשובות של הלכה, ‘משיבות נפש‘, שרק רבניות משיבות בו. עוד לפני הבג”ץ נשים היו סמכות תורנית, אבל בלי גושפנקה של המדינה ובלי לקבל הטבות נלוות. הציבור כבר ראה בנשים מנהיגות תורניות. ארגון בית הלל פועל בשיתוף פעולה של רבנים ורבניות. יש רבנים שרואים בשותפות עם רבניות דבר מבורך. המעצור היה אצל המדינה. אני מקווה שעכשיו הרבנות הראשית תתעשת ולא תמשיך לעצור את התהליך המבורך הזה”.
מה יהיו ההשלכות בפועל של פסיקת בג”ץ?
פיאמנטה: “עד לפסיקה, נשים לא יכלו בכלל להיבחן בבחינות הרבנות הרשמיות של המדינה, כאלה שמקנות תעודת רבנות שנקראת ‘יורה יורה’. להסמכה הזו יש המשמעויות שנלוות אליה. במכרזים ובדרישות של תפקידים שונים זה נחשב כתואר ראשון. ההסמכה נחשבת בקביעה של דרגת שכר בכל מיני מקומות, למשל, במערכת החינוך. אני ונשים רבות נוספות למדנו תורה ונבחנו באותה רמה, אבל לא ברבנות, כי הרבנות סירבה לבחון אותנו. הפסיקה של בג”ץ היא תיקון של אפליה. למוסדות של מדינה יש תקנים שונים, לדוגמה, רב בית חולים, או רב כלא. למה שבכלא נשים, למשל, אישה לא תמלא את התפקיד הזה?”.
את חושבת שבעקבות הפסיקה אכן נראה נשים מאיישות תפקידים כאלה בפועל?
“האם עכשיו, כשנשים ייבחנו, התפקידים האלה יהיו פתוחים בפניהן? זו שאלה יותר רחבה שנוגעת לתפקידים שנשים יכולות למלא. יש גישה מוצקה מאוד, שלא רואה בעיה בכך שנשים יכהנו בתפקידים תורניים, אם הציבור רוצה בכך. אבל מולה יש גם גישה שמרנית יותר. זה כבר ויכוח שצריך להתנהל בתוך הציבור הדתי, בלי קשר לבג”ץ. בג”ץ היה צריך רק לבטל את האפליה שהתקיימה מטעם המדינה. הדיון ההלכתי צריך להתנהל בתוך בית המדרש. הציבור, לפחות בציונות הדתית, מביע אמון הולך וגובר במנהיגות של רבניות. פונים אלינו בשאלות, מבקשים מאיתנו למלא תפקידים. כל הרבניות ב’בית הלל’ מלאות בעבודה. הן מלמדות בבתי מדרש מגוונים, עונות על שאלות הלכתיות, מלוות אנשים במעגלי החיים, יותר ויותר מהן מנהיגות קהילות. בקרוב גם נוציא ספר על פסקי הלכה של רבניות”.
“זו לא הייתה תופעה נפוצה לאורך הדורות של נשים יודעות הלכה, פוסקות הלכה, אז הרבנות בעצם המשיכה מצב נתון”, מסייגת קרן. “אבל צריך לציין שב־40 השנים האחרונות פרחו בארץ וגם בחוץ לארץ מוסדות רבים שמלמדים נשים תורה ברמה גבוהה מאוד, והמציאות השתנתה. לתורה יש כוח אדיר, לומדים אותה, והיא מצמיחה את הלומדים והלומדות. יש כיום ציבור גדול של תלמידות חכמים. למשל, בעניינים ערכיים, כמו הלכות נידה, המומחים ההלכתיים הגדולים ביותר הם נשים. נשים פונות לנשים, לומדות מנשים. אני, לדוגמה, משיבה בענייני הלכה גם להרבה מאוד תלמידות שלי, חיילות, שיש להן שאלות”.
המשוכה הראשונה
עדיין, מרחפת מעל הפסיקה השאלה המעשית בעניין משרות ציבוריות שייפתחו לנשים שיעברו את מבחני ההסמכה לרבנות. “גם להרבה רבנים אין עבודה מטעם המדינה, והם מלמדים במסגרות אחרות”, מודה קרן. “אבל העיקר הוא שהמשוכה הראשונה של האפליה הפורמלית הוסרה. אחר כך אני לא יודעת לאן דברים יובילו. אולי פעם אישה תהיה גם רבת עיר. באופן תיאורטי זה יכול להיות. בכל מקרה, אני מניחה שעכשיו נשים רבות ייגשו למבחני ההסמכה. הן הרי נבחנות ממילא. כשאני נבחנתי בעבר, המבחן היה במתכונת מבחני הרבנות, רק שזה לא היה מטעם המדינה”.
“התחושה היא של ניצחון גדול לנשים, בארץ וגם בכל העולם. זו החלטה מרגשת בהחלט”, נלהבת הרבנית מישל פרבר, יו”ר ומייסדת “הדרן – קול נשי בשיח התלמודי”, עמותה שמנגישה את לימוד הגמרא לנשים. “העמותה פועלת בכל העולם כדי לקדם לימודי נשים בטקסטים הכתובים של הדת שלנו. אנחנו פועלים בכל מיני דרכים, והבג”ץ הזה הוא אחת מהן. לאט־לאט אנחנו מקדמים את מקומן של הנשים בעולם התורה. כל צעד שמקדם את הדבר הזה הוא צעד מרגש. הדלתות של עולם התורה שבעל פה היו סגורות בפני נשים במשך שנים רבות מאוד. המטרה שלנו היא להגיד שהדלתות פתוחות לנשים. אנחנו עדים למגמה שבה יותר ויותר נשים מצטרפות ללימודי התורה שבעל פה“.
את מעריכה שבעקבות הפסיקה עוד נשים יצטרפו ללימוד?
“כן, כי זה גם פותח אפשרויות כלכליות לנשים. אם הן עוברות את המבחנים, ומקבלות הכרה, זה יכול לפתוח להן אפשרויות למשרות. רוב הנשים בתקופה שלי, אם רצו לקבל השכלה, הלכו לאוניברסיטה, ללמוד תלמוד וכדומה. לא הייתה אופציה ללמוד בדרך אחרת ולקבל תואר. הסמכה לרבנות היא בהחלט סוג של תואר”.
ועדיין, יש להניח שלא יהיה פשוט לנשים לזכות בתפקיד רבני כשיתמודד מולן גבר.
“נכון, זה תמיד יכול להיות, אבל אנחנו מקווים שזה כן יפתח לנשים יותר אופציות. אני מקווה גם שהשינוי יגרום ליותר נשים רצון להתחבר לעולם היהדות דרך לימוד המקורות של הגמרא, ההלכה. שירגישו שזו גם הנחלה שלהן. שירגישו שהשמיים הם הגבול. החזון שלי לעתיד הוא שיהיו יותר נשים שמלמדות, שזוכות במשרות שהן רוצות בהן, ושלא יהיו חסמים בפני נשים. והשאיפה היא שאלה לא יהיו נשים בודדות, אלא שתהיה תופעה רחבה של נשים שילמדו, שיעבירו שיעורים בקהילות שלהן. זה גם ישנה את כל הגישה של הקהילות כלפי נשים”.
