הניו-יורק טיימס: כך נתניהו האריך את המלחמה כדי להישאר בשלטון

שישה חודשים לתוך המלחמה ברצועת עזה, בנימין נתניהו התכונן להביא אותה לעצירה. המשא ומתן להפסקת אש ממושכת עם חמאס היה בעיצומו, והוא היה מוכן להסכים לפשרה. הוא שלח שליח להעביר את עמדתה החדשה של ישראל למתווכים המצרים. בפגישה במשרד הביטחון בתל אביב, הוא היה צריך לגייס את הקבינט שלו. הוא השאיר את התוכנית מחוץ לסדר היום הכתוב של הפגישה. הרעיון היה לחשוף אותה לפתע, למנוע משרים מתנגדים לתאם את תגובתם.

זה היה אפריל 2024, הרבה לפני שנתניהו ביצע את הקאמבק הפוליטי שלו. ההצעה שעל השולחן הייתה עוצרת את מלחמת עזה לפחות לשישה שבועות. היא הייתה יוצרת חלון למשא ומתן עם חמאס על הפסקת אש קבועה. יותר מ-30 חטופים שנתפסו על ידי חמאס בתחילת המלחמה היו משוחררים תוך שבועות. עוד רבים היו משוחררים אם ההפוגה הייתה מוארכת. וההרס של עזה, שבה כשני מיליון אנשים ניסו לשרוד התקפות יום-יומיות, היה נעצר.

סיום המלחמה היה אז מעלה את הסיכויים להסכם שלום היסטורי עם ערב הסעודית, המדינה החזקה ביותר בעולם הערבי. במשך חודשים, ההנהגה הסעודית איתתה בחשאי על נכונותה להאיץ שיחות שלום עם ישראל – כל עוד המלחמה בעזה תיפסק. נורמליזציה של היחסים בין הממשלות הסעודית והישראלית, הישג שחמק מכל מנהיג ישראלי מאז הקמת המדינה ב-1948, הייתה מבטיחה את מעמדה של ישראל באזור כמו גם את המורשת ארוכת הטווח של נתניהו.

אבל עבור נתניהו, ההפוגה גם הגיעה עם סיכון אישי. כראש ממשלה, הוא הוביל קואליציה שברירית שהייתה תלויה בתמיכת שרי ימין קיצוני שרצו לכבוש את עזה, לא לסגת ממנה. הם חיפשו מלחמה ארוכה שבסופו של דבר תאפשר לישראל להקים מחדש התנחלויות יהודיות בעזה. אם הפסקת אש הייתה מגיעה מוקדם מדי, השרים האלה היו עלולים להחליט להפיל את הקואליציה השלטת. זה היה גורם לבחירות מוקדמות שסקרים הראו שנתניהו יפסיד בהן.

מחוץ לתפקיד, נתניהו היה פגיע. מאז 2020, הוא עמד למשפט בגין שחיתות; האישומים, שאותם הכחיש, התייחסו בעיקר להענקת טובות הנאה לאנשי עסקים בתמורה למתנות וסיקור תקשורתי חיובי. ללא כוח, נתניהו יאבד את היכולת להדיח את היועץ המשפטי לממשלה שפיקח על התביעה נגדו – כפי שאכן ממשלתו תנסה לעשות מאוחר יותר.

בזמן שהקבינט דן בעניינים אחרים, עוזר מיהר להיכנס לחדר הישיבות עם מסמך המסכם את עמדת המשא ומתן החדשה של ישראל, והניח אותו בשקט מול נתניהו. הוא נתן לו קריאה אחרונה, מסמן נקודות שונות בעט שלו. הדרך להפוגה הציגה סכנה אמיתית, אבל הוא נראה מוכן להתקדם.

אז בצלאל סמוטריץ’, שר האוצר שלו, קטע את ההליכים. כפעיל צעיר ב-2005, סמוטריץ’ נעצר לשבועות – אם כי מעולם לא הואשם – בחשד לתכנון פיצוץ כלי רכב בכביש ראשי כדי להאט את פירוק ההתנחלויות הישראליות בעזה. יחד עם איתמר בן-גביר, השר לביטחון לאומי מהימין הקיצוני, סמוטריץ’ היה כעת אחד התומכים החזקים ביותר בקבינט להקמה מחדש של אותן התנחלויות. הוא קרא לאחרונה לרוב האוכלוסייה הפלסטינית של עזה לעזוב. כעת, בישיבת הקבינט, סמוטריץ’ הכריז שהוא שמע שמועות על תוכנית לעסקה. הפרטים הטרידו אותו. “אני רוצה שתדע שאם מובא הסכם כניעה כזה, אין לך יותר ממשלה,” אמר סמוטריץ’. “הממשלה נגמרה.”

השעה הייתה 17:44, על פי פרוטוקול הישיבה. באותו רגע, ראש הממשלה נאלץ לבחור בין הסיכוי להפוגה לבין הישרדותו הפוליטית – ונתניהו בחר בהישרדות. אין תוכנית הפסקת אש, הוא הבטיח לסמוטריץ’. “לא, לא, אין דבר כזה,” אמר. וכשדיון הקבינט המשיך הלאה, נתניהו רכן בשקט אל יועציו לביטחון ולחש מה שבוודאי כבר היה ברור להם עד אז: “אל תציגו את התוכנית.”

תחייה פוליטית

המלחמה בת 12 הימים עם איראן ביוני הובנה באופן נרחב כרגע של תהילה עבור נתניהו, כזה שמסמן את שיאו של קאמבק שנלחם עליו קשה מהנקודה הנמוכה ביותר בקריירה הפוליטית הארוכה שלו, כאשר פיקח, באוקטובר 2023, על הכישלון הצבאי הקטלני ביותר בהיסטוריה של ישראל.

אבל בעקבות הניצחון הנראה לעין הזה, חשבון נפש גורלי יותר מחכה לנתניהו על המלחמה בעזה. הסכסוך החריב חלק גדול מהשטח, והרג לפחות 55,000 אנשים, כולל לוחמי חמאס אך גם אזרחים רבים, כמעט 10,000 מהם ילדים מתחת לגיל 11. גם אם משא ומתן סוף סוף יביא את התקיפות של ישראל לעצירה בימים הקרובים.

זו כבר המלחמה בעצימות גבוהה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ישראל – ארוכה יותר מהמלחמות סביב הקמתה ב-1948, ארוכה יותר ממלחמת יום הכיפורים, בה הגנה על גבולותיה ב-1973 והרבה יותר ארוכה, כמובן, ממלחמת ששת הימים הערבית-ישראלית של 1967, שהביאה את עזה והגדה המערבית תחת שליטתה. ככל שהמלחמה נמשכה, האהדה העולמית שישראל זכתה לה בעקבות ההתקפה הקטלנית ביותר על יהודים מאז השואה הפכה במקום זאת לבושה גוברת על הבמה הבינלאומית. בית הדין הבינלאומי לצדק שוקל טענות שישראל ביצעה רצח עם.

באמריקה, כישלונו של הנשיא ג’ו ביידן לסיים את המלחמה פיצל את המפלגה הדמוקרטית ועזר לעורר את המהפך שהחזיר את הנשיא טראמפ לשלטון. ובישראל, מלחמה ממושכת החריפה מחלוקות מרות על סדרי העדיפויות של האומה, אופי הדמוקרטיה שלה והלגיטימיות של נתניהו כמנהיג.

מדוע, אחרי כמעט שנתיים, המלחמה עדיין לא הגיעה למסקנה סופית? מדוע ישראל פנתה לעתים קרובות מסיכויים להורדת מתחים, במקום זאת הרחיבה את שאיפותיה הצבאיות ללבנון, לסוריה ועכשיו לאיראן? מדוע המלחמה נמשכת, גם כשהנהגת חמאס נערפה ויותר ישראלים קראו להפסקת אש?

עבור ישראלים רבים, התמשכות המלחמה היא בעיקר באשמת חמאס, שסירב להיכנע למרות שהפלסטינים סובלים אבדות בלתי נתפסות. רוב הישראלים גם רואים את הרחבת המלחמה ללבנון ואיראן כפעולת הגנה עצמית חיונית נגד בעלי ברית של חמאס, שגם הם מבקשים את חורבנה של ישראל. אבל רבים מאמינים יותר ויותר שישראל יכלה להגיע לעסקה מוקדמת יותר לסיום המלחמה, והם מאשימים את נתניהו – שמחזיק בסמכות העליונה על האסטרטגיה הצבאית של ישראל – במניעת העסקה הזו מלהתממש.

כדי להבין את התפקיד שהחישובים של נתניהו עצמו שיחקו בהארכת המלחמה, דיברנו עם יותר מ-110 פקידים בישראל, ארצות הברית והעולם הערבי. הפקידים האלה – גם תומכים וגם מבקרים – כולם פגשו, צפו או עבדו עם ראש הממשלה מאז תחילת המלחמה ולפעמים הרבה לפני שהחלה. סקרנו גם עשרות מסמכים, כולל רישומי ישיבות ממשלה, תקשורת בין פקידים, רישומי משא ומתן, תוכניות מלחמה, הערכות מודיעין, פרוטוקולים סודיים של חמאס ומסמכי בית משפט.

מסיבות ברורות, אחת ההאשמות הרגישות ביותר על התנהלותו של נתניהו במלחמה היא שהוא האריך אותה לטובתו הפוליטית האישית. בין אם הם חשבו שכן ובין אם לאו, כל מי שדיברנו איתו הסכים על דבר אחד: הארכת והרחבת המלחמה הייתה טובה עבור נתניהו. כשהמלחמה החלה ב-7 באוקטובר 2023 – היום שבו חמאס ובעלי בריתו הרגו כ-1,200 אנשים, גם אזרחים וגם אנשי ביטחון, וחטפו כ-250 – נראה היה שהיא תסיים את הקריירה הפוליטית של נתניהו. הציפייה הכללית הייתה שהמלחמה תשכך בתחילת 2024, הקואליציה של נתניהו תתמוטט ונתניהו יוחזק במהרה אחראי לאסון.

במקום זאת, נתניהו רתם את המלחמה כדי לשפר את מזלו הפוליטי, בהתחלה פשוט כדי לשרוד ואז לנצח בתנאים שלו. כמעט שנתיים אחרי ההתקפה הקטסטרופלית על ישראל, ועדיין מול אישומים חמורים בשחיתות, יש לו סיכוי טוב למשול בישראל עד לבחירות כלליות המתוכננות להתקיים עד אוקטובר 2026, כשיהיה בן 77 – והוא בהחלט יכול לנצח בהן.

כמובן שאי אפשר לומר שנתניהו קיבל החלטות מפתח בזמן מלחמה לגמרי בשירות הישרדותו הפוליטית שלו. החתירה האישית שלו לכוח שזורה לעתים קרובות באופן בלתי נפרד עם פטריוטיזם אמיתי והאמונה, שחודרת להצהרותיו הפומביות, שרק הוא יודע כיצד להגן על ישראל בצורה הטובה ביותר.

מעבר למניעים שלו עצמו, מלחמה היא תהליך מורכב וכאוטי עם משתנים יומיים רבים שלוקחים מהלך משל עצמם. כמו כל ראשי ממשלת ישראל, נתניהו חסר שליטה ביצועית מלאה על ממשל מסועף מלא בפלגים ואינטרסים מתחרים. אויביו בלבנון ובאיראן היוו איומים אמיתיים על ישראל, ותבוסתם חיזקה את הביטחון הישראלי. ויריבו בעזה, חמאס, חסם או האט משא ומתן להפסקת אש במהלך תקופות מפתח של המלחמה, כולל בנקודה בתחילת הקיץ האחרון כשנתניהו נראה נכון יותר להגיע להפוגה.

ועם זאת, למרות כל ההסתייגויות האלה, הדיווח שלנו הוביל אותנו לשלוש מסקנות בלתי נמנעות. בשנים שקדמו למלחמה, הגישה של נתניהו לחמאס עזרה לחזק את הקבוצה, נתנה לה מרחב להתכונן בחשאי למלחמה. בחודשים שלפני אותה מלחמה, הדחיפה של נתניהו לערער את מערכת המשפט של ישראל, הרחיבה שסעים עמוקים ממילא בחברה הישראלית והחלישה את הצבא שלה, גרמה לישראל להיראות פגיעה ועודדה את חמאס להכין את ההתקפה שלו. וברגע שהמלחמה החלה, ההחלטות של נתניהו היו לעתים צבועות בעיקר בצורך פוליטי ואישי במקום רק בהכרח צבאי או לאומי.

דרך משרדו, נתניהו דחה כמה בקשות לראיונות ולא הגיב לרשימה מפורטת של הממצאים במאמר זה.