בזמן חירום ובעת משבר ישנה חשיבות לשמירה על רווחה נפשית וקשר חברתי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקבוצת הגיל השלישי הנאלצים להתפנות מבתיהם בעל כורחם. מחקר משותף שהובילה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביע על הצורך לשמר את הנגישות לאמצעים דיגיטליים בזמני קיצון, במיוחד עבור אוכלוסייה זו. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת “American Journal of Geriatric Psychiatry” ונחשפים כאן לראשונה.
המחקר של פרופ’ אלה קון-שוורץ, פרופ’ יעקב בכנר וד”ר איתי מנהיים מאונ’ בן גוריון וד”ר רינת ליפשיץ מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, בחן את תפקידם של שימושים דיגיטליים ביחס לרווחה הנפשית של זקנים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה, לעומת זקנים שלא פונו. לשם כך, 93 בני 60+ מפונים ו-150 בני 60+ שאינם מפונים, מילאו שאלון כחודשיים לאחר תחילת מלחמת 7.10.
הרווחה הנפשית של המפונים המבוגרים נפגעה קשות, כשמבין המפונים, 24% חיו לבד ומבין הלא מפונים 27%. ניתוח הנתונים על פי מדדים של רווחה (בדידות, תסמיני דיכאון, בריאות סובייקטיבית ותחושת שליטה), הצביעו על בריאות פחות טובה ורמות גבוהות יותר של בדידות ותחושת שליטה מופחתת בקרב המפונים.
בעוד ש-56% מבני הגיל השלישי הלא מפונים דיווחו על שמצב בריאותם הוא “טוב או טוב מאוד”, רק 45% מאלו המפונים דיווחו זאת. בנוסף, 37% מקבוצת המפונים דיווחו על תחושת בדידות “לפעמים או לעתים קרובות”, לעומת אחוז נמוך יותר של 23% מקבוצת הלא מפונים.
המחקר מדגיש את הניתוק מהעולם המקוון היווה חלק מטראומת הפינוי. נמצא כי בקרב המבוגרים המפונים חלה ירידה בשימוש במחשב נייח ובטלוויזיה חכמה, מכשירים שלא ניתן לקחת מהבית במהלך הפינוי. כך, רק 18.5% המפונים דיווחו על שימוש במחשב נייח אחרי תחילת המלחמה, ירידה של כמעט 40% לעומת שיעור גבוה בהרבה של 67% לפני המלחמה.
באופן דומה, שיעור הזקנים שמדווח על שימוש בטלוויזיה חכמה ירד ל-38% אחרי המלחמה לעומת 58% לפני המלחמה. בנוסף, אחוז ניכר מהמבוגרים שפונו מבתיהם מהצפון והדרום במלחמה (יש לשער שהתמונה דומה בקרב מפוני המרכז המבוגרים במהלך העימות האחרון עם איראן) לא דיווחו על מימוש זכויות בשירותים ממשלתיים או על ביצוע פעולות בנושאי בריאות בגלל קשיי נגישות לשירותים המקוונים שלא כמו בבתיהם. בקרב אלה מהם שכן המשיכו בכך תחושת השליטה נשמרה וגם מדדי הבריאות, הבדידות והרווחה הנפשית היו בהתאם.
“סיכון מיוחד עבור זקנים מפונים”
“דווקא בעתות משבר, גישה לדיגיטל ושימוש בטכנולוגיה יכולים להוות משאב חשוב לשמירה על רווחה נפשית, בריאות וקשר חברתי. נגישות דיגיטלית חשובה גם ביחס למיצוי זכויות, במיוחד בתקופת הפינוי שבמהלכה יש צורך במילוי טפסים ונגישות לאתרים ממשלתיים לקבלת סיוע”. מסבירה פרופ’ קון-שוורץ, ראש התוכנית לתואר שני בלימודי גרונטולוגיה באונ’ בן-גוריון, “כאשר מדובר באוכלוסיית הגיל השלישי, קיים סיכון מיוחד עבור זקנים מפונים. לא רק בשל עצם הפינוי, אלא גם בשל אובדן אמצעים דיגיטליים שעשויים לסייע להם להתמודד”.
החוקרים מדגישים: “על רשויות המדינה המטפלות בקבוצת גיל זו וברווחתה, לפעול לוודא שהם מקבלים נגישות לאמצעים דיגיטליים גם אחרי פינוי מהבית כדי שיוכלו לבצע פעולות קריטיות כמו מימוש זכויות, דאגה לבריאות ושמירה ע לקשר עם בני משפחה וחברים”.
