ברקע הביקורת ברחבי איראן על התנהלותו של חמינאי במהלך המלחמה מול ישראל, וגל השמועות על מצבו הנפשי והבריאותי, אתר החדשות הערבי “Rai Al-Youm” דיווח כי המנהיג העליון של איראן הופיע לראשונה בפומבי מאז מבצע “עם כלביא” – ומטרתו הייתה להעביר מסר ברור: אני בחיים, המהפכה חיה, והתגובה תחצה יבשות.
כזכור, בעיתון “איראן אינטרנשיונל” שמזוהה עם האופוזיציה במדינה, נכתב כי הצהרת הניצחון של חמינאי ממשיכה להתקבל בחוסר אמון ולעג מצד איראנים רבים שלעגו להופעותיו הטלוויזיוניות ממחבואו. בעשרות הודעות שנשלחו לאיראן אינטרנשיונל, איראנים תקפו את חמינאי על מה שהם כינו “נרטיב ניצחון כוזב שנמסר מתחת לאדמה”.
כעת, לפי העיתון האנטי- מערבי “ראי אל יום” לאחר היעדרות של כמעט שלושה שבועות מהעין הציבורית, הופיע בסוף יוני המנהיג העליון של איראן, בטקס דתי בטהרן – “והפך באחת לכותרת הראשית בתקשורת האיראנית”. הופעתו הפומבית הראשונה מאז מבצע “עם כלביא” נתפסה בתקשורת האיראנית והערבית כמעשה הפגנתי – ניסיון לייצר ניצחון תודעתי מול ישראל, שטענה בגלוי כי ניסתה להתנקש בו.
לפי הדיווח, “חמינאי, בן 86, נראה עומד, מברך את הנוכחים וללא סימני חולשה מיוחדים”. הוא הופיע במסגד האימאם חומייני בטהרן, ביום ציון מות האימאם חוסיין – הפומבית במעמד דתי ובמיקום טעון היא אמצעי להחזיר את המשטר לשליטה נרטיבית: במקום להיתפס כיעד חיסול שניצל – הוא מוצג כ”מנהיג שמימי” ששרד את המתקפה.
בעיתון אף ציינו כי במהלך מלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן, חמינאי לא הופיע בפומבי – והדבר הצית גל שמועות על מצבו הבריאותי ואף על מותו האפשרי. את החזרה הציבורית בחר לבצע לאחר הפסקת האש, כשהוא מלווה באבטחה צבאית – כולל מטוסי מיג־29 שהמריאו מעל שמי הבירה.
לפי דיווחים בערוצים המזוהים עם משמרות המהפכה, נראה כי ההנהגה האיראנית בחרה בקפידה את העיתוי להופעה זו – מדובר היה במסר צבאי מתוכנן היטב – להדגיש את יכולת ההגנה על ראשי המשטר, גם לאחר חיסול שורת בכירים ומדענים לאורך כל ימי הלחימה. יחד עם זאת, בעיתון בחרו להשמיט את העובדה שחמינאי הסתתר בבונקר מתחילת המבצע.
העיתון מדגיש כי הופעתו של חמינאי כללה גם “רגע רגשי־לאומני” כאשר הוא פנה לזמר פיוטים וביקש ממנו לשיר את ההמנון “הוי איראן” – שיר “פטריוטי”, שהפך לטענתם, לסמל גאווה בתקופה האחרונה. עיתון “קהאן” האיראני הגדיר את ההופעה: “זריחת שמש המהפכה”, וטען כי היא “שברה את לוחמת התודעה של האויב”.
בעיתון האנטי- ישראלי אף בחרו לציין כי בריאיון לערוץ 13, אישר שר הביטחון ישראל כ”ץ כי האפשרות לחסל את חמינאי אכן נשקלה, אך לדבריו “לא נמצאה הזדמנות מבצעית מתאימה”. באיראן, לעומת זאת, מציגים סיפור אחר לגמרי: לא היעדר הזדמנות – אלא הרתעה אסטרטגית גלובלית, היא שבלמה את המהלך.
לטענתם, רחים פור־עזגדי, דמות בכירה במשטר הזהיר כי חיסול חמינאי יוביל לגל תגמול “בכל חמש היבשות – כולל בתוך ארה”ב עצמה”. לדבריו, “מאות אלפי לוחמי הקרבה פרוסים בעולם כולו ומחכים לפקודה”. ובכך ניסה להעביר מסר: פגיעה במנהיג העליון לא תוביל רק להסלמה אזורית – אלא תפתח חזיתות עולמיות נגד ארה”ב ובעלות בריתה.
“כשראינו את פני המנהיג – הבנו שעמודי האוהל עדיין נטועים באדמה. שום סערה לא תצליח לעקור את המהפכה”, טען מפקד במשמרות המהפכה. בפועל, מדובר בתעמולה שתכליתה להציג את חמינאי כניצב מעל כל איום מבצעי, ולמסגר את הישרדותו כ”ניצחון פסיכולוגי” על ישראל וארה”ב גם יחד.
איראן מנסה לעצב תודעה של ניצחון באמצעות תעמולה מבולבלת, שנועדה לטשטש את הכישלונות בשטח ולהפוך הישרדות להישג צבאי ולהוכחה לעוצמה. בהיעדר פגיעה ישירה במנהיג העליון, המשטר מציג את עצם הופעתו הפומבית של חמינאי כהישג אסטרטגי, תוך שילוב סמלים דתיים, איומים גרנדיוזיים ודיווחים על תגובות עולמיות שלא התרחשו בפועל.
השיח הזה, שרווי בסיסמאות כמו “לוחמים בכל חמש היבשות”, נועד לשדר לעם האיראני, שהחל בגל מחאות לאחרונה– וגם לאנשי המשטר עצמו – שהמערכת שורדת, יציבה, ובלתי ניתנת לערעור, גם כשהמציאות מצביעה אחרת.
