לפני שביקר במכתש ניסוי MOP, גארי סטראדלינג חקר את הפיזיקה של האופן שבו נשק יכול לחדור עמוק לתוך מתקנים תת-קרקעיים מבוצרים בכבדות. . אם מישהו מבצע ניסוי גרעיני, אפשר לצפות בפעילות הכרייה באמצעות תמונות מלמעלה. אפשר להריח את האוויר ולראות אם יש חומרים רדיואקטיביים בעלי מאפיינים מסוימים שייגרמו מניסוי גרעיני. ואם יש כמות נכבדה, אפשר לדעת על הניסוי הגרעיני על ידי זיהוי האיזוטופים שיוצאים מהניסוי.
מתישהו בסביבות שנת 2012, סטראדלינג התבונן בבור עמוק במטווח הטילים White Sands בניו מקסיקו והרהר בעתידן של פצצות חודרות התחמושת (MOP) מדגם GBU-57/B, במשקל 14,000 פאונד, הנשק הקונבנציונלי הגדול ביותר באמריקה. החור נוצר במהלך ניסויי ה-MOP, וסטראדלינג היה באותה תקופה ראש חטיבת גילוי הגרעין של מנהלת J9 בסוכנות להפחתת איומים של ההגנה (DTRA). למרות שלא היה מעורב בניסויי MOP, סטראדלינג התעניין מאוד במדע של תחמושת חודרנית לאדמה, לאחר שעסק מקצועית בנושאים קשורים בזמנים שונים בקריירה המגוונת שלו.
בנוסף לניהול צוות השפעת ההיפר-מהירות במעבדה הלאומית של לוס אלמוס (LANL), הוא שימש כיועץ מדעי, ממשרד המדיניות הגרעינית של מזכיר ההגנה של LANL. מאוחר יותר שירת במשרד היישומים הצבאיים ב-LANL וכעת הוא בגמלאות. אתר The war zone שוחח עם סטראדלינג על תצפיותיו על הניסויים שהובילו למבצע MOP ועל השימוש בו לאחרונה נגד מתקני גרעין איראניים במהלך מבצע “פטיש חצות”, שהביא להטלת 14 פצצות חמקן ממטוסי B-2 Spirit בשני מיקומים באיראן.
“הם בחרו במיוחד אזורים הרריים שהיו סלע מוצק, והם השתמשו בטכנולוגיית מנהור חדישה כדי ליצור את סוג החללים בהר שבהם הייתם ממקמים מתקן [גרעיני איראני] כזה” מסביר סטראדלינג. “אני חושב שיש הרבה עבודה שמשרד ההגנה עשה במתקנים מסוג זה שהיא מסווגת ביותר, ואני לא יכול לדבר על זה. זו עבודה מאוד מתוחכמת. אלה מומחים אמיתיים שעושים את העבודה. עבודה זהירה, טכנית וכמותית, כדי שיוכלו לספק יכולת לחימה מסוג זה לכוחות”.
כשנשאל כיצד התרשם מהבור שנוצר מהפיצוץ האמריקאי, ענה: “במהלך תקופתי בלוס אלמוס במינהל הנשק הגרעיני, כשחזרתי ללוס אלמוס בשנת 2000, עבדתי במה שנקרא משרד היישומים הצבאיים ועבדתי בשיתוף פעולה הדוק עם STRATCOM על רעיונות כיצד ניתן להשתמש בנשק גרעיני עבור חלק מהיישומים הללו. אז הייתה לי הזדמנות לבחון מה באמת נדרש כדי שנשק יחדור לתוך האדמה. ואחד הדברים שהתבררו לי היה שזה לא רק משהו שאם מכים בו חזק יותר, נכנסים עמוק יותר, או שאם מגדילים אותו, נכנסים עמוק יותר. ישנן מגבלות אמיתיות עד כמה עמוק אפשר להיכנס לסלע כשמנסים לחדור אותו”.
“מעניין מאוד לעבור מהרקע התיאורטי לעמידה מעל חור כזה שהתפוצץ לתוך הר. אחד הדברים שדנו הוא, האם אפשר לעשות “פעולות מרובות” – האם אפשר לחדור עם פצצה אחת ולפוצץ חור, לחדור לאחר מכן דרך חומר רך יותר, להפציץ בסוף את החומר הקשה יותר. אני לא יודע אם המבצע הזה, ‘פטיש חצות’, עבד בתהליך כל כך רציף עם דיוק כזה.
האם אפשר לדעת על עקבות של ניסויים גרעינייים? “יש מאמץ טכנולוגי לאומי ובינלאומי גדול להבין, לזהות ולנתח חתימות של התפשטות נשק גרעיני. זהו מאמץ מתמשך של משרד ההגנה והמשרד לאנרגיה אטומית במשך עשרות שנים; סבא”א בווינה עושה חלק מזה. לארה”ב יש מערכת ניטור גרעינית גדולה שבשלב מסוים הייתה תחת אחריותי. מימנתי את זה ואת הצוות שהיה מפקח על כך ממשרד ההגנה. ישנם קבלנים שעושים את העבודה הזו”.
הוא הוסיף ואמר כי “ישנם חיישנים סייסמיים, והמיקום שלהם, האופן שבו הם מנוטרים ומנותחים יכולים לומר לכם אם אתם רואים הרבה פעילות סייסמית על כדור הארץ. צריך להבין את הגיאולוגיה של כדור הארץ. כשרואים אותות, רואים אם יש פיצוץ גרעיני או רעידת אדמה. אם הם (איראן) יבצעו ניסוי גרעיני, יש הרבה שהקהילה הזו תדע על זה.
לבסוף, נשאל סטראדלינג האם איראן תחזיק בנשק גרעיני בשנה הקרובה. “להניח שאין להם מספיק חומר גרעיני, להניח שאין להם מכשיר שנבדק, אני חושב, אופטימי מדי. אני לא רוצה שהוא (טראמפ) יתבייש לגלות מאוחר יותר שחוסר הוודאות של שדה הקרב עדיין תקף, אפילו למתקפה האחרונה על מתקני הגרעין האיראניים – שהדברים לא הולכים כפי שציפינו. זו טבעה של מלחמה”.
