1. לא סופרים אותנו
היום, 4 ביולי, יחגגו האמריקאים את יום העצמאות. יש לנו כל הסיבות שבעולם להצטרף לחגיגה, כי השבוע, יותר תמיד, אנחנו בדרך להפוך לכוכב נוסף בדגל הכוכבים והפסים האמריקאי. בנימין נתניהו כבר גויס כיחצ”ן־על של דונלד טראמפ לקידום מועמדותו לפרס נובל לשלום. בביטחון זה קרה לאחר שהנשיא האמריקאי הורה להחזיר את מטוסי חיל האוויר מאיראן רגע לפני ההפצצה.
בתחום המשפטי אנחנו מידרדרים, לאחר שטראמפ המליץ, בתיאום עם אנשי נתניהו, לבטל משיקולים מומצאים את משפט ראש הממשלה. בהליך שנראה כפגיעה בעצמאות המערכת המשפטית, הוא הוסיף איום מרומז על הסכנה שבביטול הסכם הסיוע הביטחוני. וכן, אנחנו גם כבר בדרך לאובדן העצמאות הכלכלית, ואת המחיר (הפעם בכיס) נשלם כולנו. אין המדובר רק בביטול הסכם הסיוע הביטחוני בהיקף של 3.8 מיליארד דולר לשנה העומד על הפרק. ההסכם מגיע ממילא לסיומו ב־2028, ועכשיו בואו נראה כיצד נתניהו מגשים את חלומו להתנתק מהסיוע.
מלחמת המכסים של טראמפ תגיע בשבוע הבא (9 ביולי) לקו סיום זמני. נתניהו, מצויד בהישגי המלחמה באיראן, יטוס ביום שני הקרוב לארה”ב כדי להציג לאמריקאים את התוכנית לשיפור מאזן הסחר. ההסכם המפוקפק, שגובש בסיועו של יועצו פרופ’ אבי שמחון, יבוא על חשבוננו. הוא יביא לייקור עלויות היבוא של מוצרי מזון, ובעיקר חיטה. מחירם יהיה גבוה בעשרות אחוזים ממחירם כיום. אם היבוא לא יסובסד, אנחנו בדרך לייקור מחירי הלחם ודברי המאפה.
שר החקלאות אבי דיכטר ושר הכלכלה ניר ברקת טוענים שההסכם יציל את ענפי החקלאות ויגן על התוצרת החקלאית. גם אם זה נכון, את המחיר נשלם כולנו בהתייקרות מוצרי הצריכה. כל זה קורה בשבועות שבהם מחירי היבוא דווקא אמורים היו לרדת. הדולר לעומת השקל חווה התרסקות מפוארת – ממחיר שיא של 3.65 שקלים לדולר ערב המלחמה עם איראן, לרמה של 3.36 שקל לדולר כיום.
היינו מצפים שבעקבות זאת יבואנים כמו דיפלומט, שסטוביץ’ ואחרים יבשרו בראש חוצות על הוזלת מחירי מוצרי חשמל, מכוניות ומוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה. אפשר לשכוח מזה, כי אף אחד לא יתנדב להוריד מחיר כשלא מכריחים אותו. אבל תירוצים כמו “קנינו את המלאי הנוכחי כשערך הדולר היה גבוה ובינתיים לא נהנינו מהירידה”, “שרשרת האספקה נפגעה עקב איומי החות’ים” (מזמן לא הזכרנו אותם) ו”מחירי מוצרי החשמל ממילא נמוכים” – לא חסרים.
עם זאת, בואו נראה מה קורה כשהמצב הפוך. רק השבוע הודיעה שורה של יצרני מזון, כמו קבוצת שטראוס, טמפו, יוניליוור, סוגת ואחרים על העלאת מחירים בגלל התייקרות מחירי הגלם בעולם. זה קורה בעיצומן של התרסקות הדולר והיחלשות היורו. אלמלא זאת המציאות, היינו בטוחים שזו בדיחה תפלה, אבל היא על חשבוננו. בממשלה מחרישים, ממשיכים לא לספור אותנו – והזלזול בנו גבוה מתמיד.
במקום שבצלאל סמוטריץ’ יזעיק את ראשי החברות הגדולות, יטיח את ראשיהם וידרוש הקפאת מחירים מיידית, הוא עסוק בעתיד ההתיישבות בעזה. במקום שנתניהו יכנס את קבינט יוקר המחיה המושבת חודשים ארוכים לישיבה, לפחות לפרוטוקול, הוא עסוק במופעי פירוטכניקה של קניית פלאפל בראשון לציון תוך שליפת 50 שקלים משומשים ממערכת הבחירות הקודמת.
השאלה שהוא חייב היה לשאול את עצמו, לפני שליפת השטר המשומש בסך 50 שקלים, היא מדוע עבור מנת פלאפל עלובה הוא צריך לשלוף שטר של 50 שקלים ולא 20 שקלים? מחירה של מנת פלאפל הוא 25 שקלים, כאילו הפיתה והקציצות הן פיתוח ייחודי מענף הביו־טכנולוגיה.
זו אחת מתמציות יוקר המחיה. אבל נתניהו ומרבית שרי ממשלתו לא מוטרדים מיוקר המחיה, וכמילות השיר הם מדברים פקה פקה ומבטיחים בולו בולו. זה קורה כי מרבית הבוחרים, ובוודאי הביביסטים, הם קהל שבוי – ויצביעו ביבי גם אם מחירו של ליטר בנזין יזנק ל־10 שקלים. נתן אשל, איש סודם של שרה ובנימין נתניהו ואנתרופולוג חובב לענייני פריפריה, היטיב לאבחן את התופעה: כמה שלא תכה בהם, הם ילכו אחריך.
שרי הליכוד נטפלים רק לדברים פופוליסטיים מאזור הנוחות שלהם, כמו המערכת הבנקאית וריבית בנק ישראל. זה לא מצריך מהם שום מאמץ אינטלקטואלי. לאן נעלמו שרים “חברתיים” שמדברים גבוהה־גבוהה על ייצוג הפריפריה, כמו דודי אמסלם, מירי רגב או אפילו יו”ר ועדת הכלכלה דוד ביטן? תאתרו אותם בטברנות ביוון, בהונגריה, בבאקו או בגיאורגיה, באחת “הוועידות” שאינן אלא כסות למסעות הפינוקים.
2. הריבית לא תרד, ובצדק
בימים של מלחמת איראן, קולו של נגיד בנק ישראל פרופ’ אמיר ירון כמעט לא נשמע בתקשורת. למשל, מעניין היה לשמוע את דעתו של מי שמשמש כיועץ הכלכלי לממשלה על הוויכוח בנושא הדרישה להגדלת תקציב הביטחון, היקף הסיוע לעורף, סידורי החופשה ללא תשלום לשכירים – ומאיפה הכסף. אבל אל דאגה. זה יקרה ביום שני בשבוע הבא, בהחלטת הריבית שתתקבל ביום זה כחלק ממסיבת עיתונאים. במהלכה ניתן יהיה גם לשאול ולקבל תשובות, אם כי זהירות, כהרגלו של הנגיד. אבל ייתכן שאין טעם להתאפק ולהמתין עד יום שני.
את תובנותיו לגבי המלחמה באיראן שטח הנגיד בריאיון לריצ’ארד קווסט ברשת CNN. כשר החוץ הפיננסי הקפיד הנגיד לשבח בפני הגויים את כלכלת ישראל. “השווקים מראים שישראל במצב גיאופוליטי טוב יותר, ושיפרה את מעמדה מבחינת רמות הסיכון. אם זה ימשיך, נחווה צמיחה גבוהה”, אמר פרופ’ ירון את המובן מאליו. הרי טבלת שערי המניות אכן מראה שרמת הסיכון בישראל ירדה.
מה שמעניין במיוחד הוא עמדתו בנוגע לתקציב הביטחון שלאחר המלחמה. כאן הנגיד תומך דווקא בעמדת האוצר, וממליץ לבחון מחדש את התקציב ואולי אף להעביר אותו דיאטה. הוא ממש אינו דוגל בהגדלת הגירעון, ולא פוסל את האפשרות להעלאת מיסים. “האתגר שלנו הוא להמשיך לשמור על האחריות התקציבית שנקטנו עד היום. נצטרך להעריך אם להגדיל עוד יותר את הוצאות הביטחון או אולי להקצות את הכספים למטרות אזרחיות, ולפעול כדי לוודא שיחס החוב לתוצר יורד עם הזמן (על חשבון הירידה בגירעון)”.
ומה בנוגע לשאלת מיליון הדולר, והיא גובה הריבית. האם במקרה יוחלט ביום שני הקרוב על הורדת הריבית? מהרמזים העמומים שמשגר הנגיד עד היום, נראה שהאפשרות לכך שלילית. זוהי עמדה מפתיעה. מאז החלטת הריבית האחרונה שהתקבלה לפני שנות דור (ב־26 במאי) ועד היום, התחוללה בשכונה המזרח־תיכונית דרמה לא קטנה. פרצה מלחמה עם איראן, ארה”ב התערבה במהלכה, הוכרזה הפסקת אש, וטראמפ פצח במסע למזרח תיכון חדש.
אבל הנגיד בשלו, והסביר ל־CNN: “לעימות מול איראן עשויות להיות השפעות מנוגדות על המחירים. מצד אחד, יש ציפייה לגידול בביקוש ובהשקעות, מה שעלול ליצור לחץ על המחירים, אבל מצד שני, השקל שהתחזק מושך את המחירים כלפי מטה. עד שתהיה יותר בהירות לגבי המצב הכלכלי, נצטרך לפעול בזהירות”.
רבים מהאנליסטים בטוחים וגם מקווים שהריבית תרד בשבוע הבא מ־4.5% לשנה, בזכות הייסוף בשקל והירידה הצפויה באינפלציה. נזכיר שמדד מאי ירד ב־0.3%, ומדד יוני, שהוא מדד המלחמה באיראן, שבה הפעילות הכלכלית עצרה בפועל מלכת, עלול להיות מתעתע. רבים מהחזאים גם עדכנו כלפי מטה את תחזית האינפלציה לשנה הקרובה. אבל דברי הנגיד עד כה לא מותירים ספק: לאכזבתם של רבים, גם הפעם הריבית לא תרד, וחבל.
ריבית נמוכה היא דלק סילוני במנועי הצמיחה ואחד הגורמים החשובים להנעת גלגלי המשק בימים שאחרי המלחמה. בצד החברתי, אין ספק שהריבית הנמוכה תקל על בעלי המשכנתאות הצמודות לריבית הפריים, שבמדדים אפסיים נאלצים לשלם ריבית ריאלית גבוהה. אלא שהבעיה היא שפרופ’ ירון יודע בדיוק עם מי יש לו עסק.
כל הסימנים מראים שבממשלה המטורללת הזאת שוקלים להקדים את הבחירות. הנגיד אינו רוצה לסכן את יציבות המשק רק כדי להבטיח שביבי יגרוף בקלפי את פירות הניצחון באיראן. גם שר האוצר סמוטריץ’ מוביל התנהלות תקציבית לא אחראית, כאשר בעיצומם של ימים אלה ממשיך לפזר כספים קואליציוניים. וחוץ מכל אלה – אם יו”ר הפדרל ריזרב האמריקאי אינו מוריד את הריבית למרות איומי טראמפ, מדוע פרופ’ ירון צריך לקפוץ בראש?
הדילמה המוניטרית האמיתית שצריכה להיות היא גורל החלטת הריבית הבאה ב־20 באוגוסט. אז באמת קשה יהיה לדעת אם תרד או שתישאר ללא שינוי. עד אוגוסט יתחוללו אירועים רבים, שישפיעו לכאן או לכאן: האם צניחה הדולר אכן תגרור הורדת מחירים ואת הדברת האינפלציה? האם עד אז תושלם עסקת חטופים מלאה ויוכרז על הפסקת אש?
ולבסוף, כנס הקיץ של הכנסת יסתיים ב־27 ביולי, והכנסת תחזור לפעילות רק ב־19 באוקטובר. עד אז יוכרעו שאלות פוליטיות קריטיות על עתיד חוק ההשתמטות – ומה שחשוב יותר הוא אם נתניהו יחליט על הקדמת הבחירות. לכל האירועים הללו יש השפעות קריטיות, והן יבואו לידי ביטוי בהחלטת הריבית באוגוסט. עד אז צריך להתאפק עם בקבוקי השמפניה, כי הריבית לא תרד.
