כשנשיא סוריה החדש שותק על שלום עם ישראל, הוא מנהל משחק כפול: לפרוק את התלות בטורקיה מבלי לקרוע לגמרי את הקשר. ברקע, ארדואן צופה בחשש איך מדינה שנחשבה לחסותו עלולה להצטרף להסכמי אברהם – בדיוק כמו איחוד האמירויות ומרוקו. השאלה: האם ההשפעה הטורקית בסוריה חזקה מספיק כדי למנוע את ההחלקה לחיק הברית האמריקאית-ישראלית?
“ברגע שאל-ג’ולאני יתקרב לישראל, זה בעצם אומר שהוא מנסה להפחית את ההשפעה הטורקית מדמשק”, מסביר בראיון למעריב, ד”ר חי איתן כהן ינורג’ק, חוקר בכיר במרכז דיין. מאחורי הדיונים על הסכם שלום אפשרי בין ישראל לסוריה החדשה מתחולל מאבק גיאו-פוליטי מורכב, שבמרכזו עומדת טורקיה של ארדואן – שרואה בכל צעד של דמשק לכיוון הסכמי אברהם איום ישיר על מעמדה האזורי.
כפי שמתברר מהניתוח של ינורג’ק, המניעים של אל-ג’ולאני רחוקים מלהיות אידיאולוגיים. “אני רואה שאל-ג’ולאני בעצם עושה את המהלך הזה לא בגלל שהוא חובב ציון, אלא זה מקנה לו סוג של עצמאות מטורקיה“, הוא מבהיר. התקרבות לישראל ולהסכמי אברהם פותחת בפני הממשל הסורי החדש דלתות לסילוק הסנקציות האמריקאיות ולהתקרבות למדינות המפרץ העשירות, מהלך שמהווה מפתח לעצמאות כלכלית וביטחונית מטורקיה.
אולם ההשפעה הטורקית בסוריה איננה עניין של נוכחות תיאורטית בלבד. “המודיעין הטורקי זה בעצם היה הגורם הראשון הבינלאומי שבעצם ערך ביקור רשמי גלוי בסוריה אחרי הנפילה של אסד”, מציין ינורג’ק. “צפון סוריה עדיין בעצם נמצאת תחת כיבוש טורקי. הטורקים מספקים המון תשתיות לשדות תעופה ולתחבורה בתוך סוריה”. לא רק זאת – “חלק ניכר מהקבינט והצמרת של סוריה, או שהם רכשו השכלה בטורקיה, חלקם אזרחי טורקיה, יש להם זיקה עם טורקיה“.
הגיאוגרפיה הפוליטית של המזרח התיכון החדש מעצבת את עמדת טורקיה. לדברי ינורג’ק, “איראן וטורקיה הן יריבות היסטוריות. הטורקים לא יצהירו על כך, אבל הן באמת נהנות מהתוצאה של המלחמה האחרונה, כלומר מההשפלה של האיראנים“. ההישג הזה מאפשר לטורקיה למקם עצמה במעמד חדש: “בעקבות ההשפלה של איראן, טורקיה עכשיו יכולה לתייג את עצמה כהעצמה המוסלמית היחידה במזרח התיכון”.
התוצאה היא מציאות חדשה שבה “בצמרת של מזרח תיכון, בתור מעצמות אזוריות, את מי אנחנו רואים? את מדינת ישראל ואת טורקיה לבדה”. ומכאן שסוריה הופכת לזירה המרכזית של החיכוך הצפוי: “איפה המגרש שבעצם יכול להפוך להיות לזירה של חיכוך בין שתי המדינות? כמובן, מבחינת היבשה זה סוריה”.
לאור כל זאת, התחזית של ינורג’ק לגבי התנהגות טורקיה ברורה: “אני בהחלט חושב שהם יעשו מאמצים כדי שהסורים לא יחתמו על ההסכם הזה”. הסיבה פשוטה, “הטורקים מעוניינים שהסורים יישארו לצדם יחד עם קטאר. והם גם רוצים לראות את מדינת ישראל מבודדת”. במיוחד לאחר המלחמה בעזה, כאשר “ארדואן עושה הכול כדי לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל”, כל הסכם בין ישראל לסוריה “גם פוגע באסטרטגיה הטורקית”.
השאלה המרכזית היא האם אל-ג’ולאני יצליח לנווט בין הצורך בעצמאות לבין התלות הקיימת בטורקיה. עם מנופי הלחץ הרבים שבידי אנקרה, החל מהכיבוש בצפון סוריה ועד לקשרים האישיים של בכירי הממשל, המהלך לכיוון הסכמי אברהם הופך למבחן אמת לעתיד הגיאו-פוליטי של המזרח התיכון החדש.
