מעשה בדן אלבלינגר, ילד רחובותי בן תשע וחצי, שחשקה נפשו להשתתף בתחרות של כתיבת שירים לציור שעמד להתפרסם בעמוד האחורי של עיתון “הבוקר לילדים”. מכיוון שעדיין לא ידע לחרוז חרוזים, ביקש את עזרת אביו, זאב, אגרונום וחרזן לעת מצוא. האב נענה לבקשת בנו והתכשיט בשובבותו כי רבה חתם על השיר שחרז אביו ושלחו למערכת.
אולי לא תאמינו, אבל הילד ההוא, שמאז כתב מאות, אם לא אלפי שירים ובימים אלה יחגוג את יום הולדתו ה-90 (!), אינו אלא דן אלמגור, בכבודו ובעצמו, שמאז איננו מפסיק לכתוב וליצור, כשדומה שהגדרתו ב-ויקיפדיה – “מחזאי, פזמונאי, סופר, מתרגם, חוקר ספרות (מדוקטר!), שדר רדיו ומנחה טלוויזיה” – אומרת הכל על מי שבהומור שלו מעיד על עצמו ש”הייתי גרפומן ונודניק בלתי נלאה”.
לקראת יום הולדתו של ממציא ה…צ’ופצ’יק של הקומקום, שנולד ב-13 ביולי, כמו נעמי שמר, אהוד מנור ויאיר קלינגר (וגם כמו יוליוס קיסר והריסון פורד), הוריד ברד בדרום ספרד, שר שירי-הלל ל…פלאפל וטען שהעברית קשה שפה, נצא למסע קליל במשעולי פזמוניו.
“מגדלור” (58′), אחד הראשונים שהניב קולמוסו השופע והתוסס של אלמגור. הוא נכתב בשנת העשור למדינה. אז נערך בנמל הקישון (הנקי עדיין) בחיפה טקס חגיגי שבו עמד הקהל על הרציפים משני צידיו וצפה באמנים ששטו על גבי רפסודות. משה וילנסקי הוותיק ואלמגור בן ה-23 התבקשו לכתוב לקראת המאורע שני שירי-ים לביצועה של מלכת הזמר העברי, שושנה דמארי. אחד מהם, “בתיבתו של נח”, די נשכח בעוד “המגדלור” הפך לאחד משירי הדגל של אותו עשור.
אלמגור: “שושנה, שבביתו של וילנסקי עשתה חזרות על רצפה מוצקה, לא ידעה שתצטרך לשיר את השיר על גבי רפסודה מתנדנדת. אבל היא עמדה בגבורה במשימה ושרה את כל בתי השיר הארוך עד סופו אפילו פעמיים”.
“ולנו יש פלאפל” (58′). תרומת וילנסקי ואלמגור לעיצוב המאכל הלאומי בביצוע להקת “איילון” עם הסולן ברוך נדב. השיר נוטף הטחינה הזה נכתב על-ידי אלמגור – שגדל ברחובות לצד שכונות שעריים ומרמורק – בעקבות “רומיה ויואל”, שיר על מעין רומיאו ויוליה תימנים שכתב והולחן בידי המלחין פרופסור חיים אלכסנדר לביצוע הלהקה וסולנה.
“ונצואלה” (59′). נכתב על-ידי אלמגור את וילנסקי לקומדיה המוזיקלית הקישונית “אף מילה למורגנשטיין”, שהעלתה להקת “בצל ירוק” ובה חיים טופול וחבריו מלהקת הנח”ל. שיר, שאיתו רצה אלמגור להפתיע סטודנטית שמצאה חן בעיניו ולימים נשאה לאשה. משמה, אלה, הגיע ל-ונצואלה, שכדי לכלול אותה בשיר, צירף אליה מילים זרות ארוכות שמצא בכתובים. סטודנטים לגיאוגרפיה טענו בהומור נגד הפזמונאי הצעיר על שבעטיו נכשלו בבחינה וקיבלו בלתי מספיק כשכתבו בהשפעת השיר שנהר האורינוקו משתפך לאמזונס. כדי לא להכשיל סטודנטים נוספים, שינה אלמגור מ”משתפך” ל”נטייל”…
“חוץ מזה הכל בסדר” (60′). לדברי אלמגור, קיבל את לחנו של המלחין היהודי-צרפתי פול מזרחי (מיסרקי) מ…נזירה במנזר השתקנים לאחר ששמעה שהוא כותב שירים. אלמגור, שגילה שהשיר הולחן בשנת הולדתו, העבירו לצמד העופרים וחוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר…
“יש חור בדלי” (61′). השיר, שלחנו הוצג כעממי, הושר על-ידי יוסי בנאי ויונה עטרי במופע “יוסי-חזקי-יונה”, שהיה להם עם אבנר חזקיהו. בשיר, שאלמגור תרגם מגרסתו באנגלית, שאותו שרו, בין השאר, מרים מקבה והארי בלפונטה, הביאה לו נופך תימני מובהק.
“האורכסטרה של ראשון-לציון” (62′). השיר, אחד מרבים שהולחן והושר על-ידי שמעון ישראלי בשת”פ של שני חיפאים דאז, נכתב לתוכנית היחיד שלו “התאומים”, ששמות גיבוריו, לרבות שם מנצחה אוסוביצקי “הגאון” – אמיתיים והם חלק מההווי דאז במושבת הברון,
“כשאת אומרת ‘לא” (63’). השיר, שנכתב לתוכנית השנייה של “התרנגולים”, בלחנו של סשה ארגוב, הוא השיר שלדברי אלמגור נאלץ לבצע בו את השינוי הבולט ביותר. “בבסיסו זה היה פזמון תמים למדי ברוח הימים ההם, שכתבתי בהזמנת במאית הלהקה, נעמי פולני”, סיפר. “כ-25 שנה שמר השיר על אווירת הנעורים שלו עד משפט האונס בקיבוץ שמרת, כשהנאנסת חזרה וטענה שאמרה ‘לא!’ לתוקפיה. השופט זיכה את הנאשמים תוך ציטוט השיר. כאב לשתי בנות וכסב לנכדות נדהמתי נוכח השימוש הציני שנעשה בשיר שכתבתי לפני שנים”.
“ברד ירד בדרום ספרד” (63′). אלמגור היה פעיל מאוד בזירת המחזמר, כמחבר וכמתרגם מחזות-זמר והצגות מוזיקליות. ביניהם: “איש חסיד היה”, “ירושלים שלי”, “מחברות החשק”, “אל תקרא לי שחור” ו”ילדי הכרך” המקוריים ו”גברתי הנאווה”, “כנר על הגג”, “ברנשים וחתיכות” ו”ינטל” המתורגמים.
“ברד ירד בדרום ספרד’ נולד בהברקה של רגע”, העיד אלמגור שבעבר הרחוק הצהיר שבאופן כללי לא סבל מחזות-זמר בגלל הקיטש שבהם. “כשתרגמתי טרם יציאתי ללימודי הדוקטורט בארצות הברית את ‘גברתי הנאווה’ יחד עם השחקן והבמאי שרגא פרידמן, התלבטנו לגבי הסלנג במחזמר שיענה על הדיבור הקוקני של לייזה, היא רבקה רז.
“ערב אחד, בהיותי בדירתי הסטודנטיאלית בירושלים, צלצל אצלי הטלפון בחצות הלילה; שעה לא מקובלת לטלפונים. כשהרמתי את השפופרת, שמעתי את קולו הדשן של שרגא. ‘ברד!’, הוא צעק ל’שפוף’. כששאלתי אם קרה משהו, הוא השלים את המשפט – ‘ברד ירד בדרום ספרד’. מאיפה זה צץ לו פתאום? הסתבר שבדיוק חזר הביתה מהצגת ‘אופרה בגרוש’, שבה כיכב בהבימה ועשה אמבטיה כדי להתרענן מההצגה. כדי להתגבר על החום, חשב על דברים מאוד קרים והגיע לארבע המילים ההיסטוריות, הקרות במיוחד”.
“כל הכבוד” (66′). שיר שהוכיח שלא תמיד יש כבוד בממלכת הזמר. אלמגור, שהיה בין הכותבים למחזמר “קזבלן”, יצא פגוע מקרב זכויות שניהל והגיע לערכאות, למרות שהוכרו זכויותיו במחזמר אהוב הקהל.
“אברהמ’לה מלמד” (68′). כשאלמגור חזר מחמש שנות לימודים בארה”ב, התבקש על-ידי המפיק יעקב אגמון והבמאי יוסי יזרעאלי לסייע בהשלמת הצגה “חסידית”. כך החלה הצלחת הענק של הצגת “איש חסיד היה”, שאלמגור נרתם לכתיבתה בלי להיות דתי. כעבור שנים תרמה רבקה’לה מיכאלי בביצועה לפופולריות של השיר.
“בלדה לחובש” (69′). אלמגור סיפר שכתב את הנוסח הראשון של השיר 14 שנה בטרם צמחו לו כנפיים. זאת, בהיותו חייל, כתב צבאי ב’במחנה גדנ”ע’, שחיבר את השיר בעקבות מותו של חובש קרבי שניסה להציל את חברו הפצוע באחת מפעולות התגמול בשנות ה-50. לדבריו, השיר נכתב בקורס ל’כתיבה יוצרת’ במחזור הראשון של אוניברסיטת תל-אביב, שם למד ספרות עברית ומקרא.
אלמגור: “כעבור שנים, בתקופת מלחמת ההתשה, אפי נצר גילה את השיר בתיק ‘השירים הבלתי מולחנים’ שלי. אז עדכנתי קצת את השיר והוא התקבל לפסטיבל הזמר והפזמון 69′ ואנחנו העמדנו תנאי שאם השיר יזכה, כספי הפרס ייתרמו למכון לשיקום פצועי צה”ל בתל השומר. יהורם גאון זכה בפסטיבל בעוד שתרמנו את הפרס, כמובטח”.
“ליושינקה” (71′). “גיבור השיר הזה, ששרה מיכל טל, היה בעצם… בחור”, סיפר אלמגור. “יומיים לפני בכורת של מופע ‘השטן ואשת האיכר’ בעקבות פתיחת שערי ברית המועצות למסורבי העלייה קיבלתי קלטת ובה שני שירים רוסיים, שאת מילותיהם כמובן לא הבנתי. באחד מהם שמעתי שוב ושוב את השם ‘ליושינקה והחלטתי להקדיש אותו לאשת אחד מאסירי סיביר היהודים. רק מאוחר יותר נודע לי ש’ליושינקה’ הוא למעשה כינוי-חיבה לגבר שנקרא…אליושה”.
“בוא אלינו לים” ו”שרק יהיה הים שקט” (71′). אלמגור החל את כתיבתו ללהקות צבאיות ברגל שמאל. “סמוך על הדודה”, מחזמר שכתב עם המלחין מאיר נוי ללהקת הגדנ”ע, לא מצא חן בעיני הרמטכ”ל משה דיין והורד על ידו בסיום בכורתו. אבל כשהשתחרר משירותו ככתב צבאי, התפרץ ממנו פרץ של שירים לכל להקות צה”ל.
הראשונים שבהם היו ב-59′ “חולשה של בת”, משירי “האחים ז’אק” ו-“יויו גם”, שהלחין ז’ורז’ ברסאנס, שאיתם השתלבה להקת הנח”ל ב”גל הצרפתי” ששטף את הזמר העברי. אבל בעיקר התפרסמו השירים שכתב כעבור תריסר שנים ללהקת חיל הים – “בוא אלינו לים”, שהלחין יאיר רוזנבלום ו”שרק יהיה הים שקט”, שהלחין בני נגרי.
“יום יבוא” (72′). המחזמר “אל תקרא לי שחור” נולד בתקופת לימודיו של אלמגור בארה”ב, שם היה עד מקרוב למרד “ילדי הפרחים” נגד מלחמת וייטנאם ולמאבק השחורים על זכויותיהם בהנהגת מרטין לותר-קינג, שאותו ראה בבית-כנסת בלוס-אנג’לס נושא דרשה תנ”כית נוקבת כשכיפה לראשו. בהשפעת האירועים שם כתב עם המלחין בני נגרי את המחזמר “אל תקרא לי שחור”, ש”יום יבוא” היה מלהיטיו.
מחאה לסיום: אלמגור, עטור הפרסים, מגדולי היוצרים בזמר העברי, לא זכה בפרס ישראל כיוצרים אחרים מהשורה הראשונה, בהם נתן יונתן, יורם טהרלב, אפי נצר ומוני אמריליו. במקרה שלו – מסיבות פוליטיות. מאז שהוקצנו עמדותיו, חדל להיות יקיר הממסד והפרס שהוא ראוי לו בזכות פעילותו הענפה התרחק ממנו.
“נהייתי מעין בוגד וכבר אין חשש שאזכה בפרס”, קבל באחד הראיונות שערכתי עמו. כששאלתיו אם הוא מרגיש שלא מפרגנים לו, השיב אלמגורית – “מי שלא רוצה, שלא יפרגן. הים גדול והדגים שוחים…”
