נשיא ארה”ב דונלד טראמפ אמר כי אתרי הגרעין העיקריים של איראן “הושמדו” בתקיפות הליליות, כולל מתקן פורדו התת-קרקעי, כאשר ארצות הברית הצטרפה למתקפות על איראן במסגרת מבצע “עם כלביא”.
מומחים אישרו כי תקיפות צבאיות על מתקני העשרת אורניום איראניים מציבות סיכוני זיהום מוגבלים, והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הודיעה כי לא נרשמה עלייה ברמות הקרינה מחוץ לאתרים בעקבות התקיפות האמריקאיות.
אתמול (ראשון), הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) דיווחה על נזק למתקן העשרת האורניום בנתנז, למתחם הגרעיני באספהאן, בו נמצא מתקן העשרת אורניום, ולמתקני ייצור צנטריפוגות בכרג’ ובטהרן.
ישראל כיוונה את אתר אראק, המכונה גם חונדב. הסוכנות דיווחה כי התקיפות הישראליות פגעו בכור המחקר למים כבדים חונדב, הנמצא בבנייה ועדיין לא פעיל, ופגעו במפעל ייצור המים הכבדים הסמוך.
הסוכנות אישרה כי הכור לא פעיל ולא הכיל חומר גרעיני, ולכן לא נמצאו עקבות רדיואקטיביים. ניתן להשתמש בכורי מים כבדים לייצור פלוטוניום, אשר, כמו אורניום מועשר, ניתן להשתמש בו לייצור פצצה גרעינית. אילו סיכונים מציבות התקיפות הללו? בשיחה עם “רויטרס” לפני התקיפות האמריקאיות, אמרו מומחים כי התקיפות מציבות סיכוני זיהום מוגבלים עד כה.
פיטר בריאנט, פרופסור באוניברסיטת ליברפול באנגליה המתמחה במדעי הגנה מפני קרינה ומדיניות אנרגיה גרעינית, אמר כי אינו מודאג יתר על המידה מהנשורת הגרעינית מהתקיפות עד כה.
הוא ציין כי אתר אראק לא פעל, בעוד שמתקן נתנז נמצא מתחת לאדמה, ולא דווח על דליפות קרינה כלשהן. “הבעיה היא שליטה במה שקרה בתוך המתקן הזה, אבל מתקנים גרעיניים מתוכננים לכך… אורניום מסוכן רק אם הוא נשאף, נבלע או חודר לגוף ברמות העשרה נמוכות”, אמר.
דריה דולזיקובה, עמיתת מחקר בכירה במכון המלכותי לשירותים מאוחדים בלונדון, אמרה כי התקפות על מתקנים בתחילת מחזור הדלק הגרעיני – השלבים שבהם אורניום מוכן לשימוש בכור – מהוות בעיקר סיכונים כימיים, לא רדיולוגיים.
היא הוסיפה כי במתקני העשרה, אורניום הקספלואוריד מהווה דאגה. “כאשר אורניום הקספלואוריד מגיב עם אדי מים באוויר, הוא מייצר כימיקלים מזיקים”.
היא הסבירה כי היקף התפשטות כל חומר תלוי בגורמים, כולל תנאי מזג האוויר. “בתנאי רוח חלשה, רוב החומר צפוי לשקוע ליד המתקן. עם זאת, בתנאי רוח חזקה, החומר ינוסע רחוק יותר וסביר להניח שיתפשט גם באופן נרחב יותר”.
סיימון בנט, העומד בראש יחידת הבטיחות והביטחון האזרחי באוניברסיטת לסטר בבריטניה, אמר כי הסיכונים הסביבתיים יהיו מינימליים אם ישראל תפציץ מתקנים תת-קרקעיים מכיוון ש”החומר הגרעיני ייקבר באלפי טונות של בטון, אדמה וסלע”.
ריצ’רד וייקפורד, פרופסור אמריטוס לאפידמיולוגיה באוניברסיטת מנצ’סטר, אומר כי בעוד שזיהום מהתקפות על מתקני העשרה יהווה “בעיה כימית בעיקר” עבור האזורים הסובבים, נזק חמור לכורי כוח גדולים הוא “עניין אחר”. הוא הוסיף כי יסודות רדיואקטיביים ישתחררו באמצעות פלומת חומרים נדיפים או לים.
ג’יימס אקטון, מנהל שותף של תוכנית המדיניות הגרעינית בקרן קרנגי לשלום בינלאומי, אמר כי מתקפה על בושהר “עלולה לגרום לאסון רדיולוגי מוחלט”, אך תקיפות על מתקני העשרה “לא צפויות לגרום לתוצאות חמורות מחוץ לאתר”.
הוא הוסיף כי אורניום לפני כניסתו לכור גרעיני כמעט ואינו רדיואקטיבי. “אורניום הקספלואוריד הוא רעיל, אך הוא אינו עובר למרחקים ארוכים וכמעט ואינו רדיואקטיבי. עד כה, ההשלכות הרדיולוגיות של התקפות ישראל כמעט ולא היו קיימות”, אמר.
בנט מאוניברסיטת לסטר אמר כי מתקפה ישראלית על תחנת הכוח בבושהר תהיה “מעשה פזיז” משום שהם עלולים לפרוץ את הכור, מה שישחרר חומר רדיואקטיבי לאטמוספירה. עבור מדינות המפרץ, ההשפעה של כל תקיפה על בושהר תחמיר עקב זיהום אפשרי של מי המפרץ, ותסכן מקור חיוני של מים מותפלים ראויים לשתייה.
מקור יודע דבר הודיע ל”אל ערבייה” כי מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) נמצאת בכוננות גבוהה כדי לפקח על כל זיהום סביבתי פוטנציאלי בעקבות ההתקפות. המקור אישר כי לא הופיעו עד כה סימנים לזיהום רדיואקטיבי, והוסיף כי למדינות GCC יש תוכניות מגירה במקרה של איום על ביטחון המים והתזונתי במפרץ.
באיחוד האמירויות הערביות, מים מותפלים מהווים יותר מ-80 אחוז ממי השתייה, בעוד שבחריין הפכה לתלויה לחלוטין במים מותפלים בשנת 2016, כאשר 100 אחוז ממי התהום הוקצו לתוכניות מגירה, על פי הרשויות. קטאר, לעומת זאת, תלויה לחלוטין במים מותפלים.
בערב הסעודית, מדינה גדולה בהרבה מבחינת שטח ועם עתודות גדולות יותר של מי תהום טבעיים, הרשות הכללית לסטטיסטיקה קובעת כי כ-50 אחוז מאספקת המים תגיע ממים מותפלים החל משנת 2023.
בעוד שחלק ממדינות המפרץ, כמו ערב הסעודית, עומאן ואיחוד האמירויות הערביות, נהנות מגישה ליותר מים אחד לצורך התפלת מי ים, מדינות כמו קטאר, בחריין וכווית מחוברות רק למפרץ.
“אם אסון טבע, דליפת נפט או אפילו מתקפה ממוקדת משבשים מתקן התפלה, מאות אלפים עלולים לאבד גישה למים מתוקים כמעט באופן מיידי”, אמר נידאל הילאל, פרופסור להנדסה ומנהל מרכז המחקר למים באוניברסיטת ניו יורק אבו דאבי.
“מתקני התפלה חופיים פגיעים במיוחד לסיכונים אזוריים כמו דליפות נפט וזיהום גרעיני פוטנציאלי”, הוסיף.
