יותר משבוע חלף מאז תחילתו של מבצע “עם כלביא”, ובשטח מצטברים נזקי ענק בשווי של מיליארדים ואלפי משפחות שמפונות מבתיהן – אך פתרונות מעשיים לשיקום עדיין אין. בעוד ירי הטילים מאיראן נחלש אך טרם פסק, מספר הדירות והמבנים שניזוקו מההדף ומפגיעות ישירות כבר מוערך בעשרות אלפים.
כעת, מול מחסור חמור בכוח אדם בענף השיפוצים, מאיימת גם החלטת משרד הכלכלה להטיל מס בשיעור של 146% על ייבוא אלומיניום – החלטה שמעוררת ביקורת קשה בקרב קבלנים, יבואנים, ואף במשרד האוצר.
הוויכוח סביב ההיטל אינו חדש, אך קיבל משנה תוקף לאחר מכתב חריף ששלח בשבוע שעבר שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ לשר הכלכלה ניר ברקת, בו דרש לעצור את המהלך. לדבריו, “היטל על אלומיניום בעיצומה של מערכה – הוא פגיעה ישירה בשיקום העורף”, והוסיף כי מדובר ב”החלטה מנותקת מהמציאות”.
סמוטריץ’ ציין בשבוע שעבר (חמישי) כי רשות המסים קיבלה יותר מ־22 אלף פניות למס רכוש, וכי רוב הנזקים נוגעים למעטפת המבנים – תחום שבו האלומיניום הוא חומר גלם קריטי. עוד נטען כי ההחלטה במשרד הכלכלה התבססה על נתונים שאינם מעודכנים, וכי היא עשויה לגרום לזינוק במדד תשומות הבנייה, לייקר דירות ולשבש את שוק השיפוצים.
עידן בקשי, בעלים וסמנכ”ל פיתוח עסקי בחברת “אלום גולד”, יבואנית אלומיניום, ברך על התייחסותו של שר האוצר למשבר, אך יחד עם זאת הזהיר כי ההחלטה של משרד הכלכלה הכניסה את השוק למחסור מידי – “עם או בלי מלחמה, צפוי מחסור ממשי באלומיניום במהלך החודשיים הקרובים – והמצב הביטחוני רק החמיר את הביקושים”.
בשיחה עם “מעריב” מתאר בקשי עד כמה חמורות ההשלכות עלולות להיות: “הדחיפות סביב נושא האלומיניום הפכה לקריטית במיוחד. המס החדש אמור להיכנס לתוקף ב־26 ביוני, הוא כבר היה צפוי להתחיל לפני כחודש וחצי – אך הצלחנו לדחות אותו מעט, מאחר שמכולות עם סחורה כבר היו בדרכן לישראל. מאותו הרגע בו שהוחלט על ההיטל, כלל היבואנים הבינו שלא יוכלו להמשיך לייבא סחורה חדשה, ולכן עצרו את שרשרת האספקה מסין. זמן השילוח הימי נמשך למעלה מ־40 יום, ובשל המצב הביטחוני ותקיפות החות’ים, ישנם גם עיכובים – מה שמכניס אותנו לפיגור משמעותי מול הביקושים בשטח”.
עוד מוסיף בקשי כי: “כתוצאה מהפגיעה בבת ים נפגעו כ-900 יחידות דיור, אם בתקופות שגרה היצרניות המקומיות לא מצליחות לתת מענה ליותר מ-60% מהביקושים, קל להבין עד כמה חמור צפוי להיות הפער בזמן מלחמה. לכן, ביטול היטל ההיצף הוא לא רק עניין כלכלי – הוא הכרח לאומי שיאפשר לתעשייה ולשוק הבנייה להמשיך לתפקד גם בשעת חירום”.
“ההדף שנגרם מהפגיעות גרם לנזק עצום – ראינו את זה היטב גם בבית החולים סורוקה” הוא מוסיף, ומזהיר מפני קריסה מתקרבת של שרשרת האספקה: “האלומיניום הכרחי לשיקום הבתים והתשתיות, לא רק לחלונות – גם למיזוג אוויר, מטבחים, דלתות ועוד. למרות שיש נזקים שניתן להתחיל לטפל בהם כבר עכשיו, בפועל, אין מענה בשטח – בשל מחסור חמור באלומיניום ובקבלני שיפוצים. להערכתי, בשבועיים-שלושה הקרובים לא תהיה אפשרות ממשית להמשיך את עבודות השיקום”.
בהתבסס על נתוני השטח ומוקדי הפגיעה, בקשי מציג תמונה מדאיגה של עומק המשבר: “זאם מכפילים את הכמות הנדרשת לתיקון יחידת דיור אחת במאות מוקדי פגיעה – נדרשים בערך כ־7,000 טון אלומיניום רק כדי לתת מענה לשבוע אחד של לחימה – וזאת בערך הצריכה החודשית של המדינה בתקופה רגילה”, הוא מסביר.
לדבריו של בקשי, יש לפעול בדחיפות לביטול המס, על מנת לאפשר הזמנת מלאי חדש של אלומיניום, אך גם אם הממשלה תפעל להסדר בהקדם, זמן האספקה המינימלי הצפוי הוא כארבעה חודשים – מה שמגביר את חומרת המצב. גם אם חומר הגלם יגיע במועד זה, צפוי עיכוב נוסף בשל מחסור חמור בבעלי מקצוע, כאשר מאות פניות לשיקום כבר נערמות מדי יום. מדובר במצבור של בעיות שהולך וגדל – שצפוי להשאיר אלפי משפחות ללא יכולת לחזור לבתיהן, לתקופה שעלולה להימשך חצי שנה ואף יותר. בהתאם לכך, מדגיש בקשי כי נדרשת התגייסות מיידית של משרד הכלכלה למציאת פתרון.
בתוך כך, יוסי אלון, קבלן שיפוצים מרמת גן, מתאר את המצב מהשטח: “בימים האחרונים, אני מקבל מאות פניות מאזרחים שביתם נפגע מהדף מאסיבי של הטילים, רובם מבקשים סיוע בהחלפת תריסים, חלונות שהתנפצו, דלתות ממ”ד תקועות ועוד ועוד, כולם מבקשים הגעה דחופה. אני מנסה לסייע לכל מי שניתן אלא שלצערי אין לי עובדים לאור המשבר בענף. מאז 7 באוקטובר, חסרות המון ידיים עובדות, ייקח המון זמן עד שנצליח לתת מענה לכולם”.
משה עמרני קבלן שיפוצים מפתח תקווה, הביא את תסכולו לנוכח המצב: “העומס הוא גדול מאד, אני ממש מתוסכל שאני לא מצליח לחזור לכל הפניות שאני מקבל, יש באיזורי מאות דירות ועסקים שזקוקים לשיפוץ ואני אדם אחד. אני מפנה גם לקולגות שלי אבל הם במצב זהה למצב שלי. רוב הפניות מתמקדמות בקרמיקות שהתנתקו מהקיר, החלפה של מקלחונים שנשברו, תיקון ארונות מטבח, תיקון סדקים בקירות, התנתקות של כלים סניטריים והיד עוד נטויה”.
יהושע לוי, בעל עסק שנפגע בבני ברק, מספר: “יש לי עסק מרחק שני רחובות ממקום הנפילה בבני ברק, הוא חטף מכת הדף רצינית, היה לי חשוב לטפל מיידית בשיקום המקום. כבר כמה ימים מחפש קבלן שיפוצים שיוכל להתפנות לעבודה ללא הצלחה. יש כאוס עצום, אני מבין שאין להם עובדים מאז 7 באוקטובר. אני ממש לא יודע איך המדינה תצליח להתמודד עם השיקום וההרס במצב הזה”.
במקביל, התאחדות קבלני השיפוצים קראה לממשלה לאשר לאלתר הכנסת עובדים זרים לענף כדי למנוע שיתוק מלא של עבודות השיקום. לדברי יו”ר ההתאחדות, ערן סיב, חסרים כיום כ־15 אלף עובדים בענף, מחסור שידוע למשרדי הממשלה כבר תקופה ארוכה. לדבריו, ללא תגבור מיידי של כוח אדם לא ניתן יהיה לתת מענה לביקושים ההולכים וגוברים, וכל יום של עיכוב מותיר עוד ועוד משפחות מחוץ לבתיהן. “נדרשות פעולות מהירות ללא בירוקרטיה כדי שנוכל לסייע לציבור”, הדגיש בפנייתו.
כאמור, לדברי בקשי – הכתובת הייתה על הקיר. החלטת משרד הכלכלה עוררה סערה גדולה במסדרונות הכנסת כבר בחודש שעבר – טרם המתקפה על איראן. בדיון בוועדת הכספים שנערך ב־27 במאי נרשמו חילוקי דעות חדים בין משרד הכלכלה למשרד האוצר. באוצר טענו שלא מוצו הליכי הבדיקה, וקראו להעביר את הנושא לוועדה מייעצת מקצועית. מנגד, נציג משרד הכלכלה טען כי נערכה חקירה מעמיקה, כולל איסוף נתונים מסין וביקורי אימות במפעלים.
במרכז המחלוקת עמדו עמדות מנוגדות: התעשיינים המקומיים הביעו תמיכה נחרצת בהיטל, בטענה שמדובר במנגנון הכרחי להגנה על הייצור המקומי מפני תחרות לא הוגנת; מנגד, היבואנים הזהירו מפני עיוותים חמורים בשוק, עליות מחירים מיידיות ופגיעה בפרויקטים שהוזמנו מבעוד מועד.
בקשי השמיע ביקורת נוקבת על אופן קבלת ההחלטה, וטען כי לא ניתנה דעת להשלכותיה בשטח. לדבריו, מדובר בצעד לא מבוסס שנעשה ללא עבודת הכנה מקצועית מספקת מצד משרד הכלכלה. “צריך להבין – אלומיניום נוגע כמעט בכל רכיב בדירה, ממסגרות החלונות ועד מטבחים וארונות. ההחלטה שנלקחה בלי בדיקה מספקת, גרמה בבת אחת לכל היבואנים לעצור את ההזמנות, ולמעשה שיתקה את השוק עוד לפני המלחמה”.
בנוסף הוא הזכיר כי התאחדות הקבלנים הזהירה מהשלכות המהלך, שצפויות להוביל לעלייה של 3%-6% במחירי הדירות. לדבריו, “ישנם לא מעט גורמים מקצועיים ובעלי משקל שלא נשמעו לאורך הדרך, וההתעלמות מהם פגעה הן בשוק והן בציבור הרחב”.
בינתיים, בשטח זועקים לפתרונות – אך המדינה ממשיכה לגרור רגליים. הדרישה להקפאת ההיטל, הכנסת עובדים זרים והקמת מנגנון חירום לשיקום, נראית ברורה מאליה לאור מימדי ההרס, אך נדמה כי משרדי הממשלה עסוקים יותר במאבקי כוח ובירוקרטיה – שגובים את המחיר מהציבור. בעוד אלפי משפחות ממתינות לשוב לבתיהן – חוסר המעש הפך לשותף ישיר לנזק.
