אם לא הספיקו לנו הכותרות על שני אדרי ויובל לוי שכיכבו כל השבוע במדורי הרכילות סביב הקרבה האינטימית שמתהדקת ביניהם, הפרק הזה של “האח הגדול” טרף את הקלפים. דווקא כשנראה שהם מתחממים אחד כלפי השנייה – נכנס לתמונה גורם מפתיע: שאול חכם. משום מקום, שאול מתחיל לחטט ולעקוץ, מציף שאלות על טיב הקשר של שני ויובל – ואפילו זורק רמזים עבים שהוא בעניין בעצמו.
אבל מה שיותר מבלבל זו ההתנהלות של שני. מצד אחד, היא לוחשת מאחורי הגב של יובל שאין ביניהם עתיד – ועוד באוזני מישהו שלא ממש קרוב אליה. מצד שני, היא נותנת לשאול לפלרטט איתה מול כולם, כאילו שום דבר לא קורה. מה עם קצת גבולות? או לפחות קו אחד ברור. ושאול – באמת? מה זה הניסיון השקוף הזה להיכנס בין השניים? אתה רואה שיש קשר, אתם חיים באותו בית – אז מה פתאום המשחק הכפול והחוסר כבוד? ובשיחה האישית שלו עם יובל, כשהוא מנסה לדוג ממנו אם יש לו תוכניות לעתיד עם שני – זה כבר היה מביך לצפייה.
שאול חכם מפלרטט עם שני אדרי, “האח הגדול” (צילום :באדיבות רשת 13)
אבל מה באמת נסגר עם שני? היא לא מפסיקה להצהיר בכל פינה בבית שהיא לא בזוגיות, שהיא לא רואה עתיד בקשר. ואז שאול, בלי להתבלבל, משחרר מול כל הבית: “אני רוצה אותך”. חשוב לציין שכל זה קורה אחרי הלילה הלוהט, הרומנטי והסופר-אינטימי שלה עם יובל כן? הלילה שכולם דיברו עליו? רק שמה דגש.
סצנה אחת שתפסה אותי באמת לא מוכנה – הייתה דווקא עם יוסי בובליל. “ברגע שאתה מגן עליה – אתה לא נותן לה להתמודד עם זה” – משפט אחד מדויק שסיכם את כל ההתנהגות ההזויה של ארז איסקוב כלפי שלקה (שלי סנדרוב). יוסי, איפה היית עד עכשיו? כל מילה – פגיעה בול. מצד אחד, ארז מציג את עצמו כמגן הראשי של הבית, האביר על סוס לבן. במיוחד כשמדובר בשלֵקה – “אני רגיש עם הילדה הזאת”, הוא חוזר על כך שוב ושוב. במקום לתת לה לגדול, לטעות, להתחזק – הוא עוטף אותה כאילו היא ילדה בת שש, וזה כבר מרגיש כמו חסימה ולא כמו הגנה.
ושלקה? נכון, היא צעירה. אבל לא ילדה. לדעתי היא הגיעה לתוכנית עם אופי ילדותי, וזה דווקא המקום שבו היא יכולה סוף סוף להתבגר. אבל אז שוב הגיעה מאור ברוכמן – בלי פילטרים, בלי מסכות. אמרה לה את מה שכולם מרגישים אבל שותקים: “הוא לא נותן לך להתבטא ולהיות את”. מאור אף פעם לא מוותרת לשלקה, והיא עושה את זה בלי למצמץ. היא לא מרככת, לא מעגלת פינות, פשוט עומדת מולה ואומרת לה בפנים: “את מאוהבת”. אני לא חושבת שזה מגיע ממקום של עוקצנות, אלא דווקא מדאגה אמיתית. היא רוצה ששלי תראה את זה – שתבין שהקרבה הזו לא מקרית, שהיא הרבה מעבר לחברות, וזה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה. אני לגמרי בצד של מאור, היא היחידה ששמה לה מראה מול העיניים, גם אם היא לא מוכנה להסתכל.
השיחה בין אנה קלמן למאי ערב הייתה כל מה שצריך כדי להבין – אנה פשוט לא מתאימה לפורמט. נקודה. הרגישות שלה, חוסר היכולת שלה לקרוא מהלכים או להבין איפה היא עומדת – זה שוב ושוב פוגע בה. היא לא יודעת לשחק את המשחק, והיא גם לא מנסה, כואב לראות את זה. כמעט כל דייר שהיא מרגישה אליו חיבור – בסוף פוגע בה. אחד אחרי השני. היא באה פתוחה, תמימה, עם לב על השולחן – ובבית כמו זה, זה פשוט מתכון להתרסקות. ועל זה באמת שאין לי מה להוסיף. זה כבר מדבר בעד עצמו.
בפרק הזה זה כבר נהיה ברור לגמרי: יש דומיננטית חדשה על המסך – וזו ממש לא מאור. שני תופסת פיקוד, ובשקט-בשקט, (טוב אולי לא בשקט) – שולטת בכל מה שקורה בבית. היא מנהלת רומן לוהט עם יובל, ואז פתאום שאול נכנס לתמונה ומתחיל איתה, ואז היא נזכרת שהתקציב מעצבן אותה – ובפוף, חוזרת לחיבוק המוכר של יובל. וכל פעם שמשהו לא מסתדר לה? הבית עוצר. כולם דואגים, שואלים, מתייצבים לידה. האמת ששני יודעת בדיוק מה היא עושה. היא מסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלה – מבלי שאף אחד בכלל שם לב שהוא חלק מהמשחק.
הפרק הזה אין ספק – שאול שתה מיץ אומץ. אחרי שלא ממש הצליח להשתלב או לבלוט עד עכשיו, הוא החליט לעשות סוויץ’ ולשחק אותה דומיננטי. אבל הבעיה שלו היא אחת – זה פשוט לא מרגיש אותנטי. פתאום הוא יורה לכל כיוון, זורק הערות, מביע דעות שלא שמענו ממנו עד עכשיו – ובמיוחד מול שני, שלא נשארת חייבת ועונה לו בפנים: “אתה עושה שרירים על הבן אדם הלא נכון”. ובצדק. כי מה זה בדיוק היה הניסיון הזה להפוך למרכז העניינים ברגע?
ואז מגיע רגע ה-SAVE – ושאול, כאילו כדי להוכיח לכולם שהוא כאן בענק, מחליט לשמור דווקא על אלאיה הוף מההדחה. אלאיה?!
מאיפה החיבור הפתאומי הזה? עד כמה הם היו באמת קרובים? כי אם תשאלו את הצופים – זה הרגיש תלוש. אפילו לורן לא לחצה. לורן! אז מה קורה שם, שאול? רגע אחד אתה שקט ובקושי מרגישים אותך, ורגע אחרי אתה שחקן ראשי בהצגת יחיד. זה הרגיש כמו ניסיון נואש להציל את מקומו במשחק. ובינתיים – הוא רק הולך לאיבוד.
שאול לוחץ על כפתור הסייב ומציל את אלאיה (צילום :באדיבות רשת 13)
בכל מקרה, הפעם הגעתי עם מסקנה אחת ברורה: אין לי פייבוריט בעונה הזו – אבל יש לי זוכה. יובל לוי, הוא הזוכה שלי. מול כל הרעש, הדרמות, הצעקות – הוא היחיד שנשאר יציב. בן אדם עם ערכים, נעים, לא מתלהם, יודע מתי לדבר ומתי פשוט לשתוק. נדיר לראות מישהו שמצליח לשמור על קור רוח כזה בבית שכל שנייה בוער מחדש. אבל – ויש אבל. אם יובל באמת רוצה לקחת את כל הקופה, הוא חייב לצאת מהקשר עם שני ולהתחיל לבנות עוד מערכות יחסים בבית. כרגע כל הסיפור שלו סובב סביב הרומן, וזה פשוט לא מספיק חזק כדי לשאת עליו את הזכייה. הוא כבר הוכיח מי הוא – עכשיו הוא רק צריך להראות את זה מול יותר אנשים. ואז? יש לו את זה בענק.
