מאיר בן שבת, ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, ולשעבר ראש המל”ל (2017–2021), מי שניהל את הדיאלוג האסטרטגי עם ארה”ב בנושא איראן, שוחח עם “מעריב” – וסיפק פרספקטיבה חדה על מהלכי העומק של מבצע “עם כלביא”, מדיניות ארה”ב, הסיכוי לקריסת המשטר בטהרן – והאם חיסולו של ח’מינאי על הפרק.
מדוע לדעתך ארצות הברית מתמהמהת ?
״אני מניח שהנשיא טראמפ רוצה למצות עד תום את הסיכויים להביא את האיראנים לכניעה תחת הלחץ הישראלי ותחת איומיה של ארה”ב מבלי שהצבא האמריקני יצטרך להשתתף בפועל בהתקפה. בינתיים הממשל מנצל את הזמן להשלמת ההכנות המבצעיות (הן לתקיפה והן לתרחישי ההסלמה האפשריים בעקבותיה), לביסוס הלגיטימציה והתמיכה הפנימית בתוך ארה”ב ולתיאומים מדיניים עם בנות הברית של ארה”ב ועם ידידותיה באזור.״
האם יש סיכוי שח’מינאי ייכנע לתכתיבים של ארה”ב?
״תביעתו של הנשיא טראמפ לכניעה ללא תנאי מחזירה אותנו לרגעי סיומה של מלחמת העולם השניה, עם כניעתה אז של גרמניה הנאצית לבעלות הברית. יחד עם האיום שארה”ב תצטרף, היא משפדת את ראשי המשטר על קרני הדילמה בין שרידות לכניעה. למרות האיומים שהעביר, ח’מינאי מודע היטב ליחסי הכוחות, וזוכר איך סדאם חוסיין וקדאפי סיימו את דרכם. לכן לא בטוח ששיקולי כבוד יבצרו אותו בעמדתו”.
כמה זמן ההמתנה הזו לארה”ב יכולה להימשך?
״ראשית, כאמירה כללית בנוגע למלחמה: לא נכון לעמוד עם סטופר ולמדוד את הזמן. עלינו לגלות אורך רוח ולהמשיך באותה נחישות שהפגנו עד כה. לשאלתך, אנחנו לא נמצאים בסיטואציה שבה כבר סיימנו את כל מה שתיכננו ורק ממתינים לאמריקנים. יש עדיין מטרות רבות להשמיד ומשימות מתכנית המבצע שטרם השלמנו ואת זה עושים כעת”.
האם נוכל להשיג את כל היעדים גם ללא התערבות של ארה”ב?
״המבצע תוכנן כמהלך “כחול לבן”, על טהרת יכולותיה של ישראל. אין ספק ביתרונות שארה”ב מביאה עימה – אם תחליט להצטרף, אך לא אלמן ישראל”.
יש הטוענים כי הידע והחומרים שכבר מצויים בידי איראן לא מאפשרים להגיע להשמדה מוחלטת של תכנית הגרעין?
״מטרות המלחמה נוסחו באופן מדוייק והתייחסו לפגיעה קשה בתכנית הגרעין. הרעיון הוא שהפגיעה בכל מרכיבי התכנית (מתקנים ותשתיות, ייצור, מו”פ, תשתיות יידע ומדענים) וההסדרים העתידיים שיגובשו, יגרמו לכך שחידוש היכולות יהיה בלתי אפשרי או לא כדאי”.
מה מצב הסיום שאליו ישראל צריכה לחתור?
״המלחמה צריכה להסתיים כשאיראן נעדרת יכולות שמאפשרות לה להוות איום אסטרטגי על ישראל או על כל מדינה אחרת ועם הסדר שכופה עליה אכיפה אפקטיבית שתימנע ממנה לשקם זאת לאורך שנים. אין המדובר רק בגרעין צבאי, אלא גם בטילים הבליסטיים, נשק מדוייק ארוך טווח, יכולות צבאיות אסטרטגיות בים או באוויר, יצוא טרור וכל מה שקשור בתחומים אלה (מתקנים, מו”פ, תשתיות ייצור, תשתיות יידע יחודיות וכו’)”.
מה לגבי הפלת המשטר ?
״הקבינט לא קבע את הפלת המשטר האיראני או ערעור יציבותו כחלק ממטרות המבצע. אפשר להבין את הסיבות לכך. יחד עם זאת, אין זו שאיפה נסתרת ונכון לסייע לכך, בין השאר ע”י תקיפת בתי הכלא שבהם מוחזקים מתנגדי המשטר (כדי להביא לשיחרורם), תקיפת יעדים של מנגנוני ביטחון הפנים וכוח הדיכוי – הבַּסִיג’, תקיפת כלי התקשורת המשטריים, בנוסף להתקפות שכבר מתבצעות נגד יעדי המשטר והזרועות האסטרטגיות שלו”.
“חשוב להבין: קשה לחזות את נקודת הקריסה המדוייקת של מערכות. ראינו זאת ברצף נפילות המשטרים במה שמכונה “האביב הערבי” וגם באחרונה עם קריסתו המהירה של המשטר הסורי בעקבות מתקפת הפתע הקצרה מצד כוחות האופוזיציה. רק לאחר מעשה הסתברה ההשפעה של התבוסה שישראל הנחילה לחיזבאללה בלבנון ושל התהליך הממושך של התפוררות המשטר מאז 2011. מהמקרים הללו למדנו על הקושי לזהות את נקודת השבירה, אבל יותר מכך על האפקט המצטבר שעשוי להיות למכות מתמשכות, במיוחד מול מדינה שסועה ומרובת אתגרים”.
מה לגבי חיסולו של המנהיג?
״ישראל הראתה שאין לה בעיה של יכולת להגיע כמעט לכל יעד באיראן. מכאן שההחלטה ביחס לכך קשורה בהשלכות ובמאזן הרווח וההפסד. ברור לגמרי שמי שדוחף להשמדתה של ישראל ומשקיע בכך משאבים עצומים של מדינתו, קנה בדין את מקומו לצד גדולי המרצחים והפושעים. על השאלה – אם זה כדאי לישראל, בעיתוי הנוכחי ובכלל, יכולים להשיב רק מי שמכירים את כל מכלול השיקולים”.
האם נוכל להמשיך לאורך זמן את המלחמה הזו כאשר אנו רואים את המחירים שהעורף בישראל משלם מידי יום ?
״המחירים אכן אינם קלים. לב כולנו עם המשפחות שאיבדו את יקיריהם ועם הנפגעים. לשאלתך, נשק הטילים הבליסטיים שבו איראן משתמשת כדי ליצור סימטריה מול ישראל, אינו בלתי מוגבל וכך גם אפשרויות הירי לעברינו”.
“כדאי לזכור מה היה היקף הטילים שאיראן שיגרה לעברינו באפריל ובאוקטובר אשתקד ולהשוות לכך את מה שקורה כיום. ההבדל לא משקף שינוי במוטיבציה של איראן אלא ביכולת ובשיקולי מלאים. בהנחה שבמציאות שנוצרה איראן תתקשה לחדש את מלאי הטילים והמשגרים שלה, כי אז הריחוק הגיאוגרפי שהיווה עד כה אתגר לישראל, יהפוך ליתרון עבורה בהיבטי ההגנה . הא-סימטריה לטובת צה”ל תהיה אז מוחלטת”.
“הידיעה הזו יחד עם ההבנה שאנחנו במלחמת אין ברירה, יחד עם ביצועי ההגנה האווירית ועם ההשתדלות של כולנו במילוי הנחיות פיקוד העורף, אמורים לסייע לנו בהתמודדות עם החששות, אם כי לדאבוננו אין ביטחון מוחלט”.
באופן פומבי מדינות המפרץ קוראות להפסקת המלחמה. האם זה משקף גם את מה שהן רוצות באמת?
״במלחמה שישראל מנהלת כעת למען קיומה, היא גם מספקת למדינות האזור ולעולם החופשי את התקווה להשתחרר מהצל המאיים של איראן. מדינות המפרץ יודעות היטב מי עמד מאחורי ההתקפות על מתקני אראמקו ועל אבו-דאבי, מי מחמש, מאמן ומממן את החות’ים , מי מנסה לבנות לעצמו אחיזה בסודאן ולאיזה מטרות והכי חמור – מי בונה יכולות גרעין צבא וטילים בליסטיים שיאפשרו לו להתעמר בכל מדינה כפי רצונו”.
“לדעתי, הפער בין ההצהרות לבין מאוויי-הלב הוא רק הוכחה לאימה שהמשטר האסלאמיסטי הזה הטיל על האזור. בעזרת ה’, עם סיומה של המלחמה, כשאיראן ללא יכולת להוות איום אסטרטגי נראה הרחבה משמעותית של מעגל השותפויות עם ישראל והאזור כולו ישנה את פניו”.
המבצע הזה זוכה לשבחים שכמותם לא שמענו הרבה זמן, החל מ”מבצע היסטורי” ועד להשוואות לימי מלחמת העולם השניה. כיצד אתה רואה זאת?
״הפעולה הישראלית מכה בהלם את המשטר באיראן ומדהימה את העולם כולו. מותר לנו להיות גאים בהישגים ולצד זאת להזהיר את עצמנו מאופוריה וזחיחות. אנחנו עדיין באמצע הדרך. איראן היא חיה פצועה ותאבת נקם, האתגרים רבים גם בזירות הנוספות ואיננו שוכחים גם את החטופים בעזה ואת חיילינו שם, על המחיר הקשה ששילמנו השבוע”.
“עשרים חודשים חלפו מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, שטלטלה את כולנו ותירשם כאחת מנקודות השפל הנוראיות בדברי ימיה של המדינה. מתוך השבר הנורא, הצלחנו לקום, להשיב מלחמה שערה, לשנות את פני האזור ולהוכיח שאפשר לנצח את הרשע”.
כמי שעמד בראש המל”ל, האם לדעתך הניהול של המלחמה בדרג הבכיר בישראל, מתבצע כפי שנידרש?
״במצב של לחימה הקבינט נידרש לקבל החלטות מהותיות בזמן דחוק, כשאירועי המערכה הם שמכתיבים את הקצב . לכן, כבר בשנת 2018 אימץ הקבינט את התהליכים שעליהם המליצה “ועדת עמידרור” באשר לאופן התנהלותו במצב כזה. בין השאר נקבע שהקבינט יסמיך צוות מצומם בראשות ראש הממשלה ובהשתתפות שר החוץ ושר הביטחון שיהיו מופקדים על הניהול השוטף של המערכה .
“שרי הקבינט יעודכנו באופן יומי ואילו כינוס הקבינט לדיון ברמה האסטרטגית ייעשה בכל ארבעה ימים או בהתאם לצורך שיתפתח. כמובן ששינוי מהותי בתכנית הלחימה, או מעבר בין השלבים השונים שלה או שינויים שנגזרים מההתפתחויות בזירה, מחייבים לכל הפחות עידכון של הקבינט. אני מניח שהדברים כיום מתנהלים בתהליכים הללו.״
