עודד עילם, לשעבר ראש חטיבת הפח”ע במוסד, שוחח עם אודי סגל וענת דוידוב על האפשרות של הפלת המשטר האיראני: “אני הסתכלתי על התמונות בטהרן, שבהן נראה ירי של מקלעים כלפי השמיים ושאלתי את עצמי ‘רגע, אנחנו עכשיו ב־2025 או באפריל בברלין ב־1945’, כלומר אלה מראות שפשוט קשה להאמין מבחינת היכולות שנותרו בידם”.
“ישראל הגיעה בתוך זמן קצר ביותר לשליטה אווירית מוחלטת. הרוסים, שלוש שנים כמעט, לא מסוגלים להגיע באוקראינה לדבר כזה ואנחנו מגיעים לזה תוך ימים ספורים. זה הישג פנומנלי שעוד יילמד שנים ארוכות”, אמר.
לדבריו, “המטרה הראשונית לא הייתה מיטוט המשטר, המטרה הראשונית היא פגיעה קשה בפרויקט הגרעין, אני לא אומר חיסולו המוחלט, כי לא ניתן לחסל אותו באופן מוחלט ללא מיטוט המשטר. הרעיון המתכלל הוא ‘בואו נחזיר אחורה את פרויקט הגרעין האיראני לאותה נקודה שבה הוא לא מהווה איום מיידי, קיומי’, ואנחנו מסוגלים להסיג אותו שנים לא מבוטלות לאחור”.
הוא מסביר שיש לעשות כך, “מתוך מטרת על שבסופו של דבר מיטוט המשטר יוביל גם להתפרקות מהפרויקט הגרעיני, כמו שראינו בדרום אפריקה ואפילו בשבדיה. מה שקורה עכשיו, לאור התוצאות הבאמת יוצאות דופן, גם רף השאיפות שלנו עולה. כרגע להערכתי באמת היעד המרכזי צריך להיות – לייצר תהליכים סימטריים שבסופו של דבר יובילו למיטוט המשטר”.
“מלחמה זו לא פיזיקה”
בהמשך הדגיש: “אני רוצה להגיד עוד משהו – מלחמה זו לא פיזיקה, זה לא שאם אני עכשיו אקח פטיש ואני אדפוק במסמר ארבע פעמים, הוא יינעץ בעץ. במלחמה למסמר גם יש תכונות משלו, רצונות משלו והוא יכול גם להתנהג בצורה לא רציונלית, ואנחנו יודעים שדוב פצוע גם מתנהג בצורה לא רציונלית”.
“אנחנו כרגע נמצאים בסיטואציה שבה נדבך אחרי נדבך אנחנו מסירים את הדבר המרכזי שמחזיק את השלטון הזה כל כך הרבה שנים וזה האיום על האוכלוסייה עצמה. הפרסים הם בסך הכול סדר גודל של 40 אחוז מתוך אוכלוסיית איראן. בבחירות האחרונות התייצבו לבחירות רק 49 אחוזים, מתוכם חצי הצביעו עבור המועמד הרפורמי. אין היום למשטר את אותה אחיזה שהייתה לו ב־2009 במהומות”.
לגבי הישגיה של ישראל הסביר: “הפגיעה במדענים היא פגיעה מאוד חשובה. הם מרכזי ידע מאוד משמעותיים, אבל כשלעצמו זה לא מה שימנע, זה חייב להיות מתוך רצף שלם והוא צריך להיות – רצף של חומרה, תוכנה וידע. בסך הכול, המצרף הזה ביחד הוא שיוצר את אותה פגיעה שאנחנו מגיעים אליה ואנחנו מתקדמים בצורה מאוד מרשימה. פה גם נשאלת השאלה, באיזו מידה ארה”ב תיכנס למערכה. הכניסה של ארה”ב, לא הייתי מגדיר את זה ככניסה קריטית להצלחה, אבל היא בהחלט יכולה לתרום לתהליך הקריסה שאנחנו רואים לנגד עינינו”.
איך אנחנו יכולים לסיים את זה לבד? תוך כמה זמן? כי פורדו זו בעיה.
“פורדו זו בעיה, אני מסכים. אני מניח שלישראל יש פתרונות לפורדו. לאמריקנים בוודאות יש את הפתרון האולטימטיבי”.
