300 משפחות פונו מהמתחם הסובב את מגדל המגורים שספג פגיעה ישירה בפתח תקווה, לאחר שהדירות שלהן ניזוקו קשות וחלקן ספגו הרס וחורבה. כל המשפחות נותבו לשבעה בתי מלון – בפתח תקווה, ברעננה ובהרצליה, לפחות לשבוע הקרוב, ולאחר מכן בתיאום מול מס רכוש ורשויות הרווחה הם יועברו לדירות שכורות. כבר עתה דרש ראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג מנציגיו בעירייה לבחון מול הקבלנים בעיר למי נותרו דירות להשכרה באותו אזור מגורים.
בין לבין, התושבים המפונים חזרו גם היום (רביעי) לדירות שלהם כדי לאמוד את גובה ההרס והנזקים שנגרמו להם, ובעיקר לאסוף חפצים ופריטים שהם צריכים להמשך המחייה שלהם. חלקם נתקלו במציאות אכזרית ובה אלמונים חדרו לדירות שלהם ובזזו פריטים יקרי ערך.
התושבים אגב, רובם לפחות, עדיין לא מעכלים את הנס הגדול שהותיר אותם בחיים, ומנגד לא מעכלים את הבלבול שבין הרשויות. “אני בידיים אוסף שברי זכוכית מהדירה שלי בקומה ה-16. יש שם הרס, ומס רכוש נראה כאילו מתחמק ממני. החלונות פרוצים ואין דלת – לפחות לזה שייתנו פתרון בינתיים. יונים ייכנסו פנימה ויהפכו את הדירה לסדום ועמורה, ואין לי למי לפנות. אני חושב שהאירוע גדול על המדינה למרות הרצון הטוב של העירייה”, אמר אחד התושבים.
פרחיה, דיירת המתגוררת בבניין הצמוד לזה שספג את הפגיעה הישירה, היא גם בין המשפחות המפונות – לאחר שהדירה שבה התגוררה נהרסה כליל. “ראש העירייה שלנו סידר לנו להיות במלון דניאל בהרצליה. אמר שנהיה שם שבוע ימים ולאחר מכן אני לא יודעת מה יהיה. לא ישנתי כל הלילה בגלל שאני לא יודעת לאן אני מפונה בהמשך. הבית הלך טוטאל לוס והוא גם לא שלי, אני בשכירות פה – אז מה עושים המחשבות טורדות את מנוחתי, אני לא יכולה לחשוב על כלום”.
את יכולה לקחת אותי לרגע אחד לזמן הפגיעה של הטיל?
“אני והבת שלי היינו בממ”ד וכשהרגשנו פגיעה קשה, היה בום שאני לא אשכח אותו אני חושבת עד סוף ימיי. אמרתי לבת שלי ‘מירי, זה פה’, והיא אמרה לי ‘אמא זה ממש כאן’. אמרתי לה שאני מוכרחה לפתוח את דלת הממ”ד והיא אמרה לי ‘לא, אל תפתחי את הדלת – חס וחלילה משהו יקרוס עלייך’. לא יכולתי להיות רגועה ולכן פתחתי את הדלת ועיניי חשכו מכל מה שראיתי. כל הדירה זכוכיות מנופצות, החלונות נפלו, הויטרינה, התריסים, דלתות נעקרו, הטלוזיות נשברו, הכול פשוט חשיכה. התחושה של פחד וחוסר אונים. הרגשתי שאין מי שיעזור”.
הרשויות קמו לעזרתכן?
“קודם כול פוניתי לבית החולים מאיר כי חשתי בחולשה איומה. לא יכולתי לנשום בכלל, ואחרי כמה שעות אחרי שקיבלתי חמצן שוחררתי, ובבית המלון הגיעו שר הבריאות ושר הרווחה אבל אף אחד לא הבטיח לנו כלום. אמרו שאנחנו נצטרך לעבור לשכירות אבל אנחנו לא יודעים עדיין לאן ואיך זה עובד”.
כשהגעתי לכאן שמעתי אותך מדברת על מקרי ביזה דווקא באתר כאן, מה את יכולה לספר?
“בחדר האוכל במלון שמעתי משכנים שלאחד גנבו כספת מהבית, ולשכן אחר גנבו חפצים אישיים. אני עוד לא יודעת באופן אישי אם נגנב לי משהו כי אותי עניין לאסוף קודם את הבגדים, ועוד לא בדקתי מה נשאר בדירה מהחפצים שלי – כרגע זה פחות מעניין אותי”.
מירב, בעלה וארבעת ילדיהם מתגוררים בקומה השלישית בבניין שספג את הפגיעה הישירה, קומה אחת מתחת לקומה שבה נהרגו בני הזוג קובי ודסי בלו.”התעוררנו כשהייתה התרעה כעשר דקות קודם. התכנסנו בממ”ד ואחרי שתי דקות היה בום, הילדה רצתה ללכת לשירותים לפני, אמרתי לה שתתאפק לכמה דקות ואז נשמע בום אדיר. הילדה התחילה לבכות”.
הייתם כל בני הבית בממ”ד?
“כן, כולנו”.
והרגשתם את עוצמת הפגיעה? הבנתם שהטיל פגע בבניין שלכם?
“זה מופנם אצלי אבל כן הרגשנו. היה רעש אדיר”.
וכשיצאתם מהממ”ד מה את זוכרת?
“הרס גדול”.
מירב מתגוררת קומה מתחת לקומה שבה נהרגו בני הזוג בלו, והיא מתקשה לתאר את התחושה. “הם היו זוג מקסים אבל עבורנו היה נס גדול. כנראה הבניין נבנה בצורה ראויה שכן הוא שרד את הפגיעה הזאת, ונוכל לחזור אליו השיפוץ”.
כרגע אתם מפונים לבית מלון?
“פינו אותנו לבית מלון פרימה ואמרו לנו שמדובר בתקופה קצובה, ולאחר מכן אנחנו צריכים למצוא דירות להשכרה. הציוד נהרס, דלתות וקירות גבס – הכול נעקר מהמקום”. המשפחה מגיעה לתמוך אבל יומיים אחרי האירוע הזה, מירב עדיין מתקשה לעכל.
אברהם ותורי מתגורר בקומה 11 באותו בניין עם אשתו וילדיו. “היינו בממ”ד אשתי, אני, הילדים שלי והכלה. זה היה נורא. ספגנו טיל שבגללו אשתי נפלה מהכיסא. הכול רעד ונכנס לנו עשן לתוך הממ”ד”.
הבנת שזה מתרחש אצלכם?
“לא, ממש לא. הייתי עסוק בלהרגיע את אשתי והבנות שנכנסו להיסטריה, והייתי עם המשטרה על הקו שהנחו אותי לא לצאת מהממ”ד. אחרי כ- 12 דקות כשכל הממ”ד כוסה בעשן החלטתי לפתוח את הדלת וכל הבית שבור, מטורף. האמבטיה נעקרה ממקומה, כל הרהיטים נהרסו, ויטרינות וזגוגיות התנפצו. המקרר זז מהמקום מההדף, קירות על הרצפה”.
לאן פינו אתכם?
“פינו אותנו לבית מלון אבל זה לא קל. אמרו לי לא לגעת בכלום, אבל אנחנו לא יודעים מה הלאה. האם מותר לי לחפש לשכור דירה? מה עולה בגורלנו? יש פה חוסר ודאות עם כל הרצון של הרשות המקומית לסייע. ראש העירייה עושה פה תיזוזים וצריך לומר לו מיליון תודות על מה שהוא עושה בשבילנו האזרחים ועל הרצון שלו, אבל כנראה שלא הכל תלוי בו”.
דיברו על מקרי ביזה – נתקלת בכאלו?
“ביום שבו נפל הטיל הורידו אותנו למטה, ואחרי שחזרנו אחרי כמה שעות לראות את הדירה וההרס – גיליתי ששני האייפדים של הבנות שלי שהיו על השולחן נגנבו. אני רוצה להחליף את הדלת ואומרים לי כרגע שאסור לי לעשות כלום בדירה. מחלה רעה הצרה הזאת שנקראת איראן – וצריך לעבור את זה”.
