בוועדת העבודה והרווחה בכנסת נערך דיון על מצבם של הלומי הקרב הקשים, שמוגדרים כלא ניתנים לשיקום ונמצאים בלי פתרון דיור. גל רויטשטיין, הלום קרב שמשרת במילואים, סיפר: “אני מסיים בקרוב 300 ימי מילואים ובאוגוסט אהיה הומלס עם משפחתי. אני מחכה שנה וחצי לוועדת הדיור שלא תקצבתם. הכול שקר גדול”.
ח”כ יצחק פינדרוס הזכיר שוועדת חריגים להלומי קרב הוקמה כבר לפני שנתיים, ונאמר אז שאין בעיה של כסף. “שנתיים אחר כך אנחנו מגלים שהוקצו רק 5.8 מיליון ש”ח. זה לא סכום שאפשר לקנות בו פתרון מגורים. לאחד נתנו 100 אלף, לשני 200 אלף – זה לא מספיק”.
ח”כ רם בן ברק אמר: “מדובר ב-120–150 אנשים שמקבלים כמה אלפי שקלים שכירות, בלי שום הטבה נוספת. אפשר היה למצוא פתרונות, אבל הם נשארים בלי מענה”. גם ח”כ ניסים ואטורי הוסיף: “שלחנו את האנשים האלה לקרב. אם אנחנו רוצים שהם יידעו שיש להם גב, צריך לקלוט אותם בחזרה”.
נציגת משרד הביטחון הדר קרמר השיבה כי הוועדה פועלת מאז יולי 2024, מתכנסת פעם בחודש, והספיקה לבחון כ-88 מקרים. לדבריה, אושרו מענים בשווי 20 מיליון ש”ח, 60% מהם לנפגעי פוסט טראומה. “הוועדה לא בוחנת לפי תקציב, אלא לפי מצב הנכה עצמו. לא נשאיר אף אחד ללא מענה”.
ח”כ מיכל וולדיגר, מ”מ יו”ר הוועדה, אמרה: “הוועדה עוסקת בדיור, ואת אומרת שרק 14 נפגעי פוסט טראומה קיבלו מענה. במבחן התוצאה – הפתרון שניתן לא מספיק. אני מבקשת שתוך שבועיים יובא פתרון הולם.”
במהלך הדיון נשמעו עדויות קשות. עומר אמסלם סיפר: “אני חי מחוץ לבית כבר חמישה חודשים, לא ראיתי את הילדים שלי ואני מתבייש. רק רציתי לשרת את המדינה”. שמיר בניטה הוסיף: “למה אני צריך להרגיש שמישהו עושה לי טובה? אם היו קריטריונים ברורים, הכול היה נפתר.” עירית אבוטבול, אמא להלום קרב, אמרה: “הבן שלנו לא יוצא מהבית כבר 15 שנה. אם אנחנו לא נדאג לו – מי כן?”
