אי־שם בערבות לונדון מוקם בימים אלה סטארט־אפ מבוסס AI, שמטרתו לגלות הטיות נגד ישראל בכלי תקשורת ציבוריים בכל העולם. למה ציבוריים? כי הם מחויבים בחוזה לדיווח מאוזן ולהגינות מול משלמי המיסים. הפעילות של ד”ר הרן שני־נרקיס, חוקר מוח ב־UCL, קיבלה תהודה עם פרסום דוח מקיף לפני כחצי שנה הבוחן סיקור מעוות של המלחמה בשידורי ה־BBC שהגיע לשפל בלתי נתפס בערוץ BBC בערבית. לדבריו, הדוח הדרמטי, שפורסם בעיתונים ״דיילי מייל״, ״טלגרף״ וה״ניו יורק פוסט״, בפוקס ניוז ובכלי תקשורת אחרים, היה רק יריית הפתיחה.
הרן, בוא נתחיל מההתחלה: ספר לי על הקבוצה שהקמת.
“זה התחיל מדיבור עם חבר, שגם הוא חוקר מוח כמוני, מיד אחרי 7 באוקטובר. תהינו אם אפשר לבדוק את הסיקור של ה־BBC בצורה מחקרית. מדובר בגוף התקשורת הגדול בעולם – מיליארד כניסות לאתר כל חודש – אבל הוא גם מחויב בתקנון משפטי להיות בלתי מוטה. לנו זה נורא ברור שהוא מוטה נגדנו, אבל פרו־פלסטינים טוענים שה־BBC מוטה דווקא נגדם”.
ברור. הנרטיב הפרו־פלסטיני גורס שהגינות היא ש־100% מהתקשורת תהיה נגד ישראל.
“אני חושב שיש פה קצת מעבר לזה. הרי אנחנו חיים בעידן של אובדן האמת. במסגרת הזאת אומרים שה־BBC הוא פרו־ישראלי, כי אפשר לטעון כל דבר. אז למה לא. בעבר לא קראו ל־BBC פרו־ישראלי – זה דבר חדש. אבל כחוקרים, המטרה היא לגלות את האמת. אז הקמנו צוות מחקרי במטרה לבדוק אם ה־BBC עומד בהתחייבות שלו לסקר את המלחמה באופן בלתי מוטה. זו בעיה מורכבת – צריך לחשוב איך מכמתים הטיה ולמה משווים את זה. לכן אספנו אנשי אקדמיה והתחלנו לדבר על תוכנית”.
כולם היו ישראלים?
“בשלב הראשון כן, ומכל הקשת הפוליטית, כולל כאלה שהם מאוד ביקורתיים כלפי ממשלת ישראל, כי היה לנו חשוב גם להבין איך מנטרלים את ההטיה שלנו. זה מה שמדענים עושים – מבינים מה ההטיה שלהם וחושבים איך לתכנן את הניסוי כדי שלא יושפע ממנה”.
אבל גם באקדמיה יש המון הטיות.
“בכל מקום יש. בכל מחקר יש הטיות ולכל חוקר יש הנחות, ומחקר טוב הוא כזה שמתגבר על ההטיות. אתן לך דוגמה – הייתה לנו תחושה שהרבה פעמים הדיווח משתמש בשפה מעורפלת. נניח, אם יורים על ישראל, ידווחו על עצמים שעפו באוויר, אבל אם ישראל יורה – ידווחו באופן מאוד ברור מי ירה מה וכמה פלסטינים נפגעו. השאלה הייתה איך בודקים את זה במספרים גדולים לאורך זמן.
“אם הטעות באמת תמימה, לאורך זמן היא צריכה לקרות לגבי שני הצדדים. אז ערכנו ניסוי. נתנו למודל AI כתבה, והוא בדק אותה לפי שאלות שהצגנו לגבי כמה ישראלים נפגעו וכמה פלסטינים, וכך עשינו עם 1,500 כתבות. במקביל, נתנו גם לבני אדם לקרוא את הכתבות ולבחון אם הם מבינים מהדיווח אם יש הרוגים ישראלים ואם יש הרוגים פלסטינים. אם הכתבה לא העבירה את זה באופן ברור, בני האדם התבקשו לקרוא עוד כתבות מהאתר מאותו יום ולהבין באילו נפגעים מדובר”.
“אחרי שהיו לנו את כל הדיווחים שנבדקו על ידי המודל ועל ידי בני האדם, השווינו ביניהם. בכל זיווג של דיווח יכול להיות overestimation, underestimation או איזון. כשספרנו את זה על פני 1,500 כתבות, גילינו שביותר מ־70% מהמקרים יש הסכמה בין המודל של ה־AI לבין מה שהבינו אנשים. מבחינת סוג הטעויות, היה איזון מושלם כשזה נגע לפלסטינים, לעומת סיכוי של פי עשרה לקבל underestimation כשמדובר בדיווח על ישראלים. זאת דוגמה טובה למשמעות של מחקר כמותי”.
ממה נובעת ההטיה לדעתך?
“אני בכלל לא בטוח שזה נעשה במודע. אני חושב שיש שם אנשים עם הטיה כל כך עמוקה, שהם פשוט לא מסוגלים להציג את הישראלים כקורבנות. אבל זה לא משנה לצורך המחקר. אם עושים מדד טוב, אפשר לתכנן ניסוי שלא מושפע מההטיה שלך, ושהנבדקים לא יכולים לרמות בו, כי שואלים אותם הרבה שאלות ולא לגמרי ברור להם מה מנסים למצוא. זה עבד באופן דומה גם בניסוי שעשינו לגבי כותרות שמביעות סימפטיה. גילינו שדעה של אדם לא משפיעה על התשובה שלו לשאלה אם כותרת מייצרת סימפטיה. כלומר, אם כותרת אומרת שאימהות פלסטיניות מבכות את אובדן ילדיהן, זה לא משנה במי תומכים כדי לומר שהכותרת הזו מייצרת סימפטיה”.
זו דוגמה אחת – אבל איך בונים מודל שבודק לעומק סיקור לאורך זמן? זה אינסופי.
“זו באמת רק דוגמה אחת למה שרצינו לייצר. אספנו מדענים מעולמות של עיבוד שפה באופן כמותי, ורצינו לחפש דרכים שמאמתות באופן אמפירי־מדעי, על פני הרבה פרמטרים ובמגוון שיטות. התחלנו מקבוצה של עשרה אנשים מישראל, אנגליה, צרפת וארה״ב. התחלנו להיפגש בזום והבנו שבעצם מדובר בעניין חוקי, אז התחלנו לחפש עורכי דין שיוכלו להגיע עם הדבר הזה לבית המשפט באנגליה. כך הגענו לעו״ד טרבור אסרסון, והחלטנו לחבור – הוא יקבל מאיתנו את הייעוץ המדעי ואת הכלי של הבינה המלאכותית וניתוח השפה, ואנחנו נקבל ממנו את ההדרכה המשפטית. הקמנו את RIME Research for Impartial Media, והתחלנו לעשות פגישות שבועיות.
“השיא הגיע בפברואר 2024, כשעשינו האקתון – אירוע שבו 40 אנשים מגיעים מכל מיני תחומים כדי לנסות לפתור בעיה ביום אחד מרוכז. הגיעו מדענים מהאוניברסיטה העברית, בן־גוריון, אוניברסיטת תל אביב, כמו גם קולומביה, UCL וקיימברידג׳. קיבצנו חוקרים ממדעי המחשב, אנליסטים, אנשי מודיעין, ערביסטים ומומחים במחקר כמותי סביב שפה אנושית. כולם עבדו בהתנדבות, ובספטמבר יצא הדוח. השגנו את המטרה שלנו”.
תשעה חודשים בהתנדבות
מה היה המניע שלכם בתחילת הדרך?
“ציונות. צדק. רצון להיות מסוגל לישון טוב בלילה בידיעה שנתת משהו מהכישורים שלך למען מה שקורה כרגע במדינה שלך. אנשים חיפשו דרך לתת, וגם לתעל את הפחד והזרות הגדולה שהרגשנו באוניברסיטה. ב־8 באוקטובר דיברתי עם קולגה שאני מאוד אוהב באוניברסיטה, והוא אמר לי דברים ממש קשים. זה היה יום אחד אחרי הטבח, כשידעתי שגם אני הייתי יכול להיות קורבן שם. הייתה שיחה מטלטלת. הרגשתי נפש יהודי הומיה. ידעתי שזה המקום שלי ושזה מה שאני צריך לעשות עכשיו”.
כמה זמן עבדתם יחד?
“תשעה חודשים בערך, והכל בהתנדבות. התמסרנו לזה לגמרי, על חשבון עבודה אחרת ועל חשבון זמן עם המשפחות שלנו, מתוך רצון אלטרואיסטי וציוני. לא שילמו לנו כסף, אבל אצל ישראלים בגלות, כמוני, התחושה שצריך לעשות משהו הייתה מאוד חזקה”.
איפה זה עומד כרגע? הגשתם תביעה?
“כרגע הגשנו את הדוח, וה־BBC הגיש תגובה שאומרת שזה שטויות. הגשנו ערעור על התגובה הזו, ואנחנו מחכים לתגובה על הערעור. זה הולך להיות תהליך ארוך ומסורבל. לא יהיה רגע שבו הכל ישתנה בבת אחת, אבל יכול להיות שיהיה רגע שבו יבינו בממשלה שצריך לעשות רגולציה על השפות השונות שמשודרות במסגרת השידור הציבורי באנגליה, ורק אלוהים יודע מה קורה שם” (ראו מסגרת).
מתי החלטת להפעיל את המודל הזה גם על כלי תקשורת אחרים?
“מתישהו עשיתי פיבוט על מסלול החיים שלי. הייתי חוקר מוח, והיום אני בעצם מפתח שיטות שמבוססות על מודלי שפה גדולים כדי לכמת משתנים מתוך כמויות גדולות של טקסט. כבר לא מעט שנים אני עוסק במודלים של AI, ומבחינתי מודלי השפה החדשים הם הדרך להבין מה קורה מתחת למכסה המנוע בתקשורת של היום”.
אז לאן אתה הולך עם זה בעצם?
“אני משתמש בכלים האלה למחקרים על תאגידי שידור ציבוריים אחרים בעולם, כדי לכמת הטיה של כלי תקשורת נוספים במקומות שבהם קהילות יהודיות מרגישות שזה קיים ופועל נגדן – קנדה, אוסטרליה, בלגיה ועוד. אני בעצם אומר, מספיק להגיד ‘הנורווגים הכי שונאים אותנו’ או ‘הספרדים הכי אנטישמיים’. בואו קודם כל נדע מה באמת אומרים עלינו, לפחות בתאגידי שידור ציבוריים בעולם, כי בשידור ציבורי יש תקנון ויש מחויבות לדיווח הוגן, כך שמשפטית ניתן לפעול אם אפשר להוכיח הטיה”.
למה לדעתך אין גורם מתכלל שעושה את זה בצורה מסודרת עבור כל היהודים או כל הישראלים?
“שאלה מצוינת. לא יודע”.
אתה חושב שמשרד החוץ צריך לקחת את זה על עצמו במסגרת תקציב ההסברה החדש שלו?
“נראה לי מאוד הגיוני. זה הכלי הכי טוב שקיים היום, שיכול לדייק צרכים ולכוון את הממשלה איפה לפעול בהיבט ההסברתי. הוא נותן כלים כדי לתקוף בעיות אמיתיות, אמפיריות, כמותיות”.
אם נניח המדינה הייתה לוקחת את זה על עצמה – באיזה תקציב מדובר?
“השאלה היא מה רוצים לבדוק. אם משרד החוץ היה באמת רוצה לבדוק כלי תקשורת ציבוריים גדולים במדינות מפתח, אני מניח שמשהו בסביבות מיליון דולר היה מספיק. שמחתי לשמוע שהוכרז על תקציב גדול לשיפור התדמית של ישראל בחו״ל. אני מאמין שפרויקט כזה ברמה הלאומית יכול להיות קריטי, ולתעל את הכסף הגדול למקומות הרבה יותר יעילים”.
הטיה גם נגד ההינדים
איפה עומדת כיום החברה שהקמת?
“אני הולך היום בשני מסלולים – במסלול האישי אני בתהליך יציאה מהאקדמיה וביסוס החברה החדשה שהקמתי, InnoHives. המסלול השני הוא התנדבותי וקשור למחקר שעשינו – אני מרצה ומקדם את הנושא, יחד עם טרבור אסרסון, ואנחנו ממשיכים במסע עם קבוצה יותר מצומצמת מול גופים ולוביסטים, כדי להפיץ את מה שגילינו ב־BBC. היהודים הם לא הקהילה היחידה שסובלת מהדבר הזה”.
מי עוד סובל?
“למשל הקהילה ההינדית. גם הם מרגישים שבכל מה שקשור למתחים מוסלמים־הינדים בהודו, הערוץ מסקר בצורה מאוד לא הוגנת. גם שם תמיד מציגים צד אחד כקורבן וצד שני כתוקף, בעוד המצב רחוק מלהיות כזה. באופן כללי יש תחושה שמדובר בגוף תקשורת עם אג׳נדות מאוד צרות והשקפה מאוד מוכתבת. זה בסדר כגוף תקשורת פרטי, אבל לא כגוף תקשורת ציבורי שמתיימר לדווח ללא הטיה”.
אתה מרגיש שלדוח על ה־BBC הייתה השפעה?
“לאחרונה, כשהתפוצץ הסיפור עם הסרט הדוקומנטרי ב־BBC שמבוסס על בן של בכיר בחמאס, הבנתי שיש לדוח חיים ארוכים, כי אנשים פונים אליו כדי לתקף את מה שהם רואים ומרגישים – כולל חברי פרלמנט. עדיין פונים אלינו, מבקשים תדריכים, התייחסויות. הדוח אפשר לאנשים לקבל אִשרור, אפילו את עצם ההבנה שהם לא משוגעים, שבאמת יש פה משהו דפוק ולא רק נדמה להם.
“אחת הקרקעות הבטוחות שאדם רוצה לעמוד עליהן היא האמת, אבל היום אין לנו אמת. במצב כזה, כשהשכנים שלך אומרים ׳ישראל היא כמו גרמניה הנאצית׳, אתה כבר לא יודע אם אתה משוגע או שפוי. כדי לפעול נכון, אנחנו פשוט צריכים את הכלי הזה”.
״משלם המיסים הבריטי מממן אנטישמיות שרווחת בחלק ממדינות ערב״
החוקר חאלד חאסן, מצרי־בריטי היום הוא מומחה לסכנות דיגיטליות, להקצנה, לדיסאינפורמציה, וגם לאנטישמיות בעולם הערבי. חאסן התגייר ומשמש כיום כאחד מהתורמים העיקריים למחקר של שני־נרקיס וחבריו.
״אני חוקר תמיכת טרור ואיומים דיגיטליים באנגליה באופן קבוע״, הוא אומר, ״אז כשחבר הציג לי את עוה״ד טרבור אסרסון, ודרכו את הרן, החיבור היה טבעי״.
חאסן התחיל לעקוב אחרי ערוץ ה־BBC בערבית עוד ב־2019, אחרי שידור סרט דוקומנטרי בשם ״יום בעזה״ שבו התייחס אחד המצולמים למוזיקה מסוימת ש”גורמת לך לרצות לשסף גרון של יהודי”, ובתרגום הופיעה המילה “ישראלי” במקום “יהודי”. ״BBC בערבית זה בעצם אל־ג׳זירה בריטי״, מסביר חסאן במבטא בריטי מאופק. ״מדובר בערוץ תומך טרור שהוא אנטי־ישראלי״.
חאסן מאוד מודאג מהערוץ, שעל פי הדוח 96% מהתוכן שפורסם בו היה מוטה לטובת נרטיבים פלסטיניים. ״לערוץ יש היקף צפייה גדול והשפעה עצומה. הוא מצוטט כמקור אמין על ידי חוקרים ואנשי תקשורת במדינות ערב, ובעצם בכל העולם. כתבתי למנכ״ל הערוץ כשגיליתי את התרגום המטעה, והם התעקשו לא לתקן וטענו שהתרגום מתייחס לכוונה של המצולם ולא לתרגום המילולי. זו דוגמה אחת קטנה”.
“הבעיה היא שבמצטבר זה משפיע על מדיניות. פוליטיקאים ערבים עושים דמוניזציה לישראל על בסיס מה שמתפרסם בערוץ BBC Arabic, בעוד התדמית היא של כלי תקשורת מתון ושקול – וזה מה שכל כך מסוכן״.
המטרה של חאסן היא להגיע למצב שבו המפלגה השמרנית שהוא מייעץ לה תחזור לשלטון בעוד ארבע שנים ותפסיק את המימון הציבורי לערוץ בערבית. ״לא ייתכן שמשלם המיסים הבריטי יממן עמדות אנטישמיות שקיימות במדינות כמו מצרים או ירדן. דיווח כזה גם משמר התנגדות לנורמליזציה. בסעודיה ובאמירויות, למשל, כלי התקשורת יותר מאוזנים ומנסים לא לדבר על ישראל בדרך שבה BBC בערבית מציג את הדברים״.
