הלילה (בין רביעי לחמישי) פורסם בניו יורק טיימס שישראל תכננה לתקוף את מתקני הגרעין של איראן כבר בחודש הבא. מטרת התקיפה הייתה לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית לפחות בשנה. התכנית, על פי המקורות, הייתה מוכנה לפרטי פרטים – עם יעדים מדויקים, קווי תקיפה, ונכונות מודיעינית גבוהה.
כשנתניהו התקשר לעדכן את טראמפ, הנשיא השיב בקור רוח: “אני לא מדבר על דברים כאלה בטלפון. תבוא”. כשנתניהו התייצב בוושינגטון, טראמפ לא השאיר מקום לפרשנויות. הוא הודיע באופן נחרץ: לא תהיה תקיפה. לא עכשיו. במקום זאת, הוא הכריז על פתיחת ערוץ דיפלומטי ישיר עם טהרן – חזית מדינית חדשה שנפתחה בעומאן וברומא בהובלת ארה”ב.
אבל זה לא כל הסיפור. הסיפור האמיתי קשור בהדלפה. כאשר מודלף מידע מבצעי כה רגיש – על תוכנית תקיפה ישראלית נגד איראן – זה לא מקרי. זו לא תקלה במערכת. זו בחירה אסטרטגית. ההדלפה הזו לא נועדה לישראל. היא נכתבה בפרסית. זהו מסר ברור לאיראן, שכולו משדר עוצמה טקטית: עצרנו את הישראלים ברגע האחרון. התכנית הייתה מוכנה, הכלים כבר על המסלול, הכפתור כמעט נלחץ. עצרנו – כדי לתת לכם צ’אנס. עכשיו תורכם. המסר פשוט: אם לא תשתפו פעולה – אולי לא נעצור את התקיפה בפעם הבאה.
להדלפה היו שלוש מטרות, שלוש שכבות של מסר: לאיראן – איום עקיף. איתות ברור שמאחורי המסך יש שיניים. הדיפלומטיה היא בחירה – לא הכרח; לעולם – ניסיון לבסס מחדש את תדמית ארה״ב כמובילה עולמית, זו שמחזיקה במושכות ומכתיבה את הטון במזרח התיכון; ולבסוף לנתניהו – הקשר האישי יכול להישאר חם, אך קווי המתאר של שיתוף הפעולה נקבעים לפי האינטרס האמריקאי. זו שותפות – לא קרט בלנש.
גם מה שלא נאמר – חשוב לא פחות
הדיווח חושף גם את הקרעים בתוך ממשל טראמפ עצמו. מצד אחד – מחנה ביטחוני בראשות מפקד פיקוד CENTCOM, גנרל מייקל קורילה, שתמך בתקיפה משותפת עם ישראל. מן הצד השני – מחנה זהיר יותר, שחושש מהידרדרות למלחמה אזורית נוספת ודוחף לדיאלוג מדיני.
גם הדלפת הקרע הפנימי הזה אינה מקרית. היא נועדה להציג את טראמפ לא רק כאיש חזק, אלא כמנהיג ששוקל חלופות, שומע קולות שונים, פועל מתוך שיקול דעת ולא מתוך אימפולסיביות. זהו ניסיון להרחיק ממנו את תדמית “הכפתור הקל” ולהעניק לו קרדיט של מדינאי. בשורה התחתונה – זו לא הדלפה. זו בניית נרטיב.
הציבור קיבל תחושת נחישות. ישראל קיבלה גיבוי חלקי. העולם קיבל רמזים על מאזן הכוחות. ואיראן קיבלה את המסר הברור מכולם: הכוח בידיים שלנו. הפעם חסכנו לכם – בפעם הבאה, אולי לא. המתקפה לא בוצעה, אבל הנרטיב כבר שוגר.
