אם אתם רוצים הסבר קצר וממצה לטומאה, לרדידות ולשפל המדרגה אליו הגענו, להלן תגובת הליכוד על דבריו של אביגדור ליברמן אתמול: “ליברמן, שישב עם האחים המוסלמים ותומכי טרור, נמנע מחיסול ראשי חמאס מחשש שהקואליציה הטמאה שלהם תתפרק”. זהו. היקום קפא. הברק היכה. השמש סבה על כנה וזרחה במערב. “ליברמן ישב עם האחים המוסלמים”.
כאילו לא היינו כאן כשנתניהו התחנן, בדמעות, בפניו של סמוטריץ׳ שיאפשר לו להקים ממשלה עם מנסור עבאס. כאילו לא הזמין את מנסור לבלפור וניגן לו במנדולינה. כאילו נתן אשל לא הכשיר את הלבבות בשני מאמרים. כאילו לא גייסו את רבני הציונות הדתית. כאילו לא הביאו את מנסור לרב דרוקמן, שאישר אותו. כאילו לא הפעילו את כל השופרות, מינון מגל דרך ריקלין ואפילו אדמקר (לדעתי הוא לא גבה על זה כסף) כדי שיסבירו איזו הזדמנות יש כאן, הם מושיטים לנו יד! אפילו גדול הצדקנים, קלמן ליבסקינד, חרג לרגע ממנהגו לטנף ונתן צ׳אנס להקמת הממשלה הזו. “ליברמן נמנע מחיסול ראשי חמאס מחשש שהקואליציה…” וגו׳.
ליברמן נמנע מחיסול ראשי חמאס. ליברמן, שדרש מנתניהו בתחילת כל יום לחסל את ראשי חמאס, בהיותו שר בטחון. ליברמן שהניח את המפתחות והתפטר מתפקיד שהיה חלום חייו, כי נתניהו סירב לחסל את ראשי חמאס. ליברמן, שהגיש לנתניהו מסמך מפורט ובו נבואה מושלמת של כל מה שיקרה אם לא יחוסלו ראשי חמאס, כולל כל תכנית חמאס לפשיטה על העוטף. ליברמן, שערב ה-7 באוקטובר התייצב על הגדר של עזה והזהיר ממה שעלול לקרות. אז את ליברמן הם מאשימים שהוא נמנע מחיסול ראשי חמאס, בממשלה שכיהנה בקושי שנה אחת (מול 17 שנות נתניהו).
ככל הידוע, ליברמן מעולם לא דחה הצעה של שב”כ לעריפת כל ראשי חמאס. נתניהו עשה את זה שש פעמים. נפתלי בנט, שהיה ראש ממשלה כשליברמן היה שר אוצר, אישר את בקשת שב”כ ועבודת המטה עליה התקדמה, אלא שאז החליטה עידית סילמן, אחת האחראיות הראשיות לחורבן שהיה כאן, להפיל את הממשלה בגלל “חוק החמץ”. אבל ליברמן.
