תהליך ההצטמקות ממשיך להתפתח בכל העולם ובישראל. יש לו שם: shrinkflation – שרינקפלציה. העלאת מחירים באמצעות הקטנת משקל או תוכן המוצר. תופעת ההפחתה בחומרים העיקריים במוצרי מזון נפוצה כאשר מחיר חומרי הגלם בעלייה חדה, והחברות מבקשות לשמור על הרווחיות. מורידים את איכות המוצר, חוסכים – ומעלים רווחים.
שרינקפלציה אפשר למצוא גם בתחום השירותים ולא רק המוצרים. עלות כוח האדם עולה? נותנים שירות פחות טוב בעניינים הדורשים מוקדנים או מענה אנושי. מקליטים הודעה יפה שהמוקד “עמוס מהרגיל”, ונותנים לכם להתייבש על הקו עד שתוותרו. מחיר השירות לא עולה – פשוט או שאין שירות, או שהוא גרוע.
גם חברות התעופה עושות זאת. התחרות קשה? מוכרים כרטיסים באותו מחיר, אבל אם ברצונכם ליטול מזוודה או טרולי, שבעבר היו כלולים במחיר הכרטיס, עכשיו תשלמו עוד. תבקשו לשתות במטוס? תשלמו ביוקר. העלאת מחירים בדרך באמצעות תוספות למיניהן, כמו תשלום עבור מרווח גדול יותר בין הכיסאות.
גם הבנקים חוסכים על חשבונכם, אפילו בלי שתרגישו. אתם עושים פעולות בחשבון הבנק, מעבירים כסף, מקבלים קוד לטלפון להמשך הפעילות, חוסכים בכוח האדם של הבנק ולעתים אף משלמים על כך עמלה. כך גם באפליקציות של רשות המיסים, הביטוח הלאומי, קופות החולים, חברות ביטוח, ספקי שירותי דרך – כולם הפכו אתכם לעובדים שלהם. אז הנה, לא מעלים מחיר, אבל מגלגלים את עומס העבודה עליכם, על חשבון שעות הפנאי שלכם.
אותו הדבר גם בביטוחי הרכב. ישנו סעיף גרר במקרה של תקלה או תקר, החברות מצמצמות שירות ועכשיו תחכו שעות עד החילוץ, העיקר שהחברה עומדת בתחרות מול מתחרותיה. חברת הביטוח שבה ביטחתי לאחרונה את רכבי ביקשה ממשני לצלם הרכב מכל עבריו, להעלות התמונה ולשלוח למייל, חד וחלק.
לאן נעלמו המחירים על המוצרים?
“טריק” נוסף שבו נוהגות החברות נקרא מיס-אינפורמציה. הטעיית הציבור. על פי החוק, עדיין חייבים לציין את המחיר על כל מוצר, בכדי שהרוכש יוכל לבצע השוואה. בפועל, בהרבה סופרמרקטים פשוט אין מחיר על המוצר. חלק מהם מסתפקים במחיר על פס המדף, במקרים רבים גם זה לא קורה. מי שנכנס לסופרמרקט נמצא באפלה. הוא אינו יודע מה המחיר, ממהר, מעמיס – ומקווה לטוב בקופה. פקחי משרד המסחר והתעשייה או רשות התחרות לא בנמצא ואין מי שיקשיב לתלונות הלקוחות.
הציבור סובל, משלם מחיר להגדלת רווחי הבעלים של הרשתות. על פי חוק הגנת הצרכן, לצרכן יש זכות לדעת את המחיר של כל מוצר לפני שהוא קונה או רוכש אותו. הצגת מחיר ברורה ונגישה לצרכן היא חלק מהתחייבויות בית העסק, בבחינת חוזה תקף בין מציע הסחורות לרוכש. ניר ברקת, שר המסחר והכלכלה הכריז בפברואר השנה על מיגור תופעת אי סימון המחירים לאחר שקודם לכן דווקא תמך בקמעונאים שביקשו לעבור לסימון דיגיטלי בסופרמרקט מה שהיה בכל מקרה מונע השוואת מחירים בין רכישה קודמת לעכשווית.
Europeanization הוא תהליך בו מדינות מחוץ לאירופה מאמצות נורמות, תכונות או כלים הנהוגים באירופה, בדרך כלל בעידוד האיחוד האירופאי. בישראל הוכרז על ידי שר המסחר והכלכלה ברקת על רפורמת “מה שטוב לאירופה טוב לישראל”, ואומנם תהליכי שחרור מוצרי מזון ואחרים מהמכס הוקלו עפ”י הרפורמה מתחילת ינואר השנה, אבל הירידה בעלויות לא הגיעה לכיסו של הצרכן.
מוצרי הייבוא המקביל היו אמורים להוזיל מוצרים של מותגים ידועים, אך בפועל הרווח מהחיסכון בשחרור מהמכס, ככל שקיים, נכנס לכיסם של היבואנים. אירופה לא פה. ייבוא מקביל של סחורות ממותגים נחשקים שישפיע על המחיר טרם נראה בשטח בארצנו.
