מעריב שוחח עם ד”ר שי הר-צבי, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ולשעבר מנכ”ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים, על ההתפתחויות האחרונות במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן והמשמעויות לישראל.
לדברי ד”ר הר-צבי, “לעת עתה, המו”מ נמצא בעמדת המתנה לתשובה האיראנית להצעה שארה”ב הגישה לפני מספר שבועות, שפרטיה נחשפו לראשונה על ידי העיתונאי ברק רביד. כזכור, על פי הפרסום, ההצעה כוללת, בין היתר, מתן אפשרות לאיראן להמשיך ולהעשיר אורניום לרמות נמוכות של כ-3 אחוז. עם זאת, איראן לא תוכל לבנות מתקני העשרה נוספים ותאלץ לפרק חלק מהתשתיות שהקימה. בנוסף, ההצעה כללה גם רעיון להקמת קונסורציום שיספק אורניום מועשר לכמה מדינות באזור”.
“ההצעה הזו עומדת בניגוד לאמירות הברורות של בכירי הממשל האמריקאי, בראשות הנשיא דונלד טראמפ, שאיראן לא תוכל להעשיר אורניום בשטחה. טראמפ עצמו שב ואיים בסוף השבוע, כי אם איראן תעשיר אורניום, הוא יצטרך לפעול בדרך אחרת, למרות שאינו רוצה לעשות זאת. דברים אלו משקפים את הגישה בה טראמפ נוקט במשאים ומתנים שהוא מנהל, וזו הפעלת לחץ על הצד השני במטרה להרתיע אותו כדי לנסות ולחלץ את העסקה הטובה ביותר.
“בהתאם, טראמפ רומז פעם אחר פעם, כי אם לא יושג הסכם שיבטיח שאיראן לא תוכל להשיג נשק גרעיני, הוא ייאלץ לפעול בדרך צבאית, למרות שהוא אינו רוצה הסלמה. ברוח זו ניתן גם לראות את הפרסומים כי ישראל נערכת לאפשרות של תקיפה במידה והמו”מ ייכשל, והדברים שטראמפ אמר לנתניהו, כי זה אינו הזמן המתאים לפעולה שכזו, אבל לכאורה לא שלל אופציה זו בהמשך כתלות בהתפתחות המו”מ. דיווחים אלו משרתים את הלחץ שטראמפ מעוניין להפעיל על איראן בדבר המחירים שהיא עלולה לשלם במידה והמו”מ ייכשל”.
“בעיתוי לא מיקרי לקראת כינוס מועצת הנגידים של הסוכנות לאנרגיה אטומית בשבוע הקרוב, פרסמה הסוכנות דו”ח, ולפיו איראן הגדילה בחודשים האחרונים באופן משמעותי את כמות האורניום המועשר שברשותה, ומחזיקה כיום ביותר מ-400 ק”ג אורניום מועשר לרמה של 60%, העלולים להספיק לייצור עשר פצצות גרעין. מנכ”ל הסוכנות, גרוסי, אף אמר כי לאיראן אמנם אין כיום פצצה גרעינית, אך יש לה את החומרים הנחוצים. לכך יש להוסיף את הפרסומים בתקשורת האמריקנית, כי איראן הזמינה מסין רכיבים לייצור מאות טילים בליסטיים”.
“במישור הפומבי הצמרת האיראנית ממשיכה להפגין עמדה נוקשה ודוחה על הסף את התביעות להפסיק ולהעשיר אורניום. חרף העמדה הנוקשה, סביר כי בטהראן קיים חשש, כי מדינות אירופה החתומות על הסכם הגרעין יחליטו להפעיל את מנגנון ה-Snap Back, האמור לפקוע באוקטובר הקרוב. המשמעות היא הטלת סנקציות נוקשות, ללא אפשרות של רוסיה וסין להשתמש בזכות הוטו”.
“לעת עתה, נראה כי ארצות הברית ואיראן עדין שואפות להשיג הסכם גרעין חדש ולהימנע מקריסת המו”מ, מתוך הבנה כי הדבר עלול להוביל להסלמה רחבה. עם זאת, ניכר כי קיימים פערים גדולים ביותר בין הצדדים בייחוד בסוגיית ההעשרה, בין היתר נוכח ההתעקשות של איראן לשמור על זכותה להעשיר אורניום בשטחה. מכאן עולה, כי החודשים ואפילו השבועות הקרובים צפויים להיות מכריעים כדי להבין לאיזה כיוון הצדדים פונים – לעבר הסכם או הסלמה.
“זאת, בשל ההערכה, כי הנשיא טראמפ לא יהיה מוכן לוותר על אחד המנופים העיקריים העומדים לרשותו של החזרת הסנקציות הכואבות. על כן, אם לא תחול פריצת דרך במו”מ בסוגיית ההעשרה, בהחלט סביר כי טראמפ יבקש מהאירופאיות לעשות שימוש במנגנון החזרת הסנקציות. זאת, חרף הסיכון לצעדי נגד מצידה של איראן, שבתרחיש קיצוני אף עלולה להודיע על פרישה מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT)”.
“במציאות הנוכחית, ישראל צריכה להיזהר לא להיתפס כמי שפועלת לטרפד את המו”מ כדי לא להיות מואשמת כמי שהובילה לכישלונו. בה-בעת, ישראל צריכה לפעול במספר מישורים כדי להיות מוכנה לכל תרחיש, בייחוד אם ההסכם יקרוס. מצד אחד, ונוכח הסדקים עם הממשל האמריקני, ראש הממשלה נתניהו צריך להדק את התיאום עם הנשיא טראמפ, זאת, במטרה לנסות ולהבטיח שהאחרון לא יתגמש בדרישותיו מאיראן וכי מרכיבי ההסכם יהיו נוקשים דיים כדי למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני, ומתוך הבנה שכל פעולה ישראלית חייבת להיות מתואמת עם ארה”ב. זאת נוכח ההערכה, כי דרישתו של נתניהו לפירוק איראן במודל הלובי אינה מסתמנת כתרחיש אפשרי”.
“במקביל, ראש הממשלה צריך לפעול להידוק מערכות הקשרים האסטרטגיים עם מדינות ערב כמכפיל כוח בהתמודדות עם האיום האיראני. לשם כך, נדרש ממנו, בראש ובראשונה, לקדם הסכם להחזרת כל 55 החטופים, כמטרת העל הדחופה והחשובה ביותר, בשל החשיבות ההומניטארית, הערכית והלאומית בהחזרתם הביתה בהקדם האפשרי. במימד הרחב יותר, מהלך כזה יאפשר לישראל למקד את מירב היכולות והמשאבים בהתמודדות עם האיומים מצידה של איראן, ולא לשקוע בביצה העזתית, באופן שישחק לידי איראן ואף יוביל לפגיעה בקשרים עם מדינות ערב ועם בעלות בריתנו בזירה הבינלאומית”.
