סמל שחר מנואב, בן 21 מאשקלון, שנפל בתקרית אתמול (שלישי) ברצועת עזה לצד לוחמים נוספים, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. במקביל, גם סמ”ר רונאל בן משה שנפל באותה התקרית הובא למנוחות ברחובות.
אביו של שחר, ידג יצחק, ספד לו: ״בני היקר גיבור שלי. איך אפשר להיפרד ממך מלך שלי? אין בן הולך לפני אבא, איך אבא מספיד בן, איך עושים את זה? מאיפה מתחילים? שחר שלי. לא נשכח את חיוכך, את טוב הלב שלך, היית לנו השראה. היית לנו הכול. הקרנת שמחה ואור לכל מי שהכיר אותך. היית עמוד התווך שלנו – תמיד שם בשבילנו ותמיד מוכן לעזור. איזו דרך מדהימה עשית בחייך. עם כל שנה שהתבגרת התגאיתי בך יותר ויותר. התגייסת לקרבי. שחר שלי אתה הגאווה שלי. הלכת בטרם עת. נוח על משכבך בשלום, מלך שלי״.
שלמה, אחיו, ספד גם הוא: ״אחי הקטן – לפני הכול סליחה. סליחה שלא הייתי לצידך בשנים האחרונות. סליחה שלא הייתי איתך כשהיית עם החברה האחרונה שלך. סליחה שפספסתי את כל הבגרות שלך. והסליחה הכי גדולה – זה על זה שלא הצלחתי להיות האח הגדול שרצית שאהיה. תודה שלמרות כל זה קיבלת אותי כאח בכור״.
ראש העיר תומר גלאם ספד לשחר ז”ל: ״הורים יקרים, אחות ואחים, העיר אשקלון מרכינה את ראשה ומתמלאת בצער על נפילתו של אחד מטובי בניה, סמל שחר מנואב ז”ל, אשר נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בהגנה על מדינת ישראל ועל כולנו. שחר, בן 21 בלבד, לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 605, נפל לצד שישה מחבריו לנשק – כולם גיבורים שמסרו את חייהם למען הארץ והעם”.
גלאם גם סיפר כי: “שחר בוגר בית הספר מקיף ב׳, גדל והתחנך כאן בעיר אשקלון. הוא הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות – משפחה אוהבת, שממנה יצא בחור ערכי, מסור ואמיץ, שצעד בראש מתוך תחושת שליחות אמיתית. משפחת מנואב היקרה, אשקלון עומדת לצד יקירכם וכואבת את הצער העמוק שלכם על החלל העצום שנפער בלבכם, שלא יתמלא לעולם”.
“בשם כל תושבי אשקלון, אני שולח תנחומים מעומק הלב ומבטיח שהעיר כולה תעמוד לצידכם ותעניק כל סיוע שיידרש. במותו ציווה לנו את החיים – את החירות, את הביטחון, ואת הזכות להמשיך לבנות ולהאמין. שרק נהיה ראויים לקורבנם ולגבורתם”, סיכם לבסוף.
בני משפחה, חברים ומוקירים רבים הגיעו לחלקה הצבאית בבית העלמין ברחובות כדי ללוות בדרכו האחרונה את סמ”ר רונאל בן משה ז”ל (20), בן העיר – לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 605 עוצבת ברק, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. בן משה, שהותיר אחריו הורים, הוא הבכור מבין ששת ילדי המשפחה.
אביו משה אמר בכאב בדברי הפרידה מבנו: “ריבונו של עולם, איך אפשר לעמוד כאן מולך רונאל שלי הבכור, שבא אלינו כנס. ילד שמח, מלא חיים, עוד כשהיה קטן. כשמו כן הוא, מביא שמחה. כנראה שהאל גם רצה ליהנות איתך. יכולת לשלב את הלמדנות שלך עם האהבה שלך לחברים. היית עם חיוך מתפרץ וחוש הומור נדיר. כולם אמרו שכשהיית בסביבה, הלב נפתח. היית משמח את כולם”.
בהמשך דברי ההספד הכואבים אמר האב בעצב: “לא חיפשת דרך קלה. בשבעה באוקטובר היית לקראת סוף ההכשרה, יחד שמענו את כל האזעקות ואת כל הבלאגן. חיכית להקפצה מהצבא, בדקת בטלפון. במוצאי החג אמרו שיאספו אותך. אמרת לי ‘אבא, בוא ניסע’. ניסיתי לשכנע אותך לא לנסוע, אבל אמרת לי: ‘אבא, גם אם צריך לנסוע בקורקינט – אני אסע לאן שיגידו'”.
אחיו אמר בדברי ההספד: “אהבת חיי, לא יכולתי בלעדיך ואתה לא יכולת בלעדיי. היית המלך של המשפחה. נסיך שלי, השם לוקח את הטובים ביותר”.
אחותו אמרה בדברי הפרידה הכואבים: “מלאך שלי, כל עולמי. אני לא מאמינה שככה הלכת לי, רק מחכה לשיחה לך שואל ‘את בבית? אני צריך שתיקחי אותי מהרכבת’ ואני עם חיוך מאוזן לאוזן, מחכה לשים את השירים שאהבנו בדרך הביתה. מי שאמר את המשפט – אין אדם מושלם בעולם, כנראה שלא הכיר אותך, אתה הגאווה שלי בחיים שלי. אתה בן האדם הכי אהוב עליי. מרגישה שלקחו ממני חצי. כששואלים אותי מה אני רוצה בחתן, אני אומרת – רונאל. פשוט העתק הדבק. כשמך כן אתה – שמחת האל. תמיד ידעתי שמקומך בגן עדן, אבל לא ככה”.
מפקדו של רונאל אמר בדברי הפרידה בשם צה”ל: “מדובר באבדה כבדה לגדוד כולו. רונאל התגייס מתחך רצון אמיתי להשפיע. עמדת בכל משימה בנחישות ובענווה. השתתפת בלחימה, והרוח האיתנה שהפגנת הם מקור לגאווה עמוקה וכבוד. התגייסת לשירוחת כלוחם מתוך רצון אמיתי לתרום ולהשפיע. חבריך ומפקדיך מספרים שהיית לוחם ותיק ומרכזי, לב הפלוגה. עוגן אנושי מחזק. הותרת אחריך חלל כואב”.
