ביום שני בצהריים, תחת שמש תל אביבית לוהטת אך נעדרת ההמולה הרגילה, הלכו בעלי הבסטות בשוק הכרמל ובשוק התקווה וספרו את העוברים ושבים. סוף השבוע האחרון, מיד לאחר סיום המערכה מול איראן, החזיר אל השווקים המוני קונים שחיפשו ירקות טריים, בשר טוב או סתם ניחוח של חזרה לשגרה. אבל כשנגמרה השבת והגיע שבוע חדש, נותרו הבסטות שוממות, וכל אחד מהשווקים עם הסיפור שלו.
בשוק התקווה, האווירה רגועה כדרכה בימי תחילת השבוע. אברהם, בעל בסטה, עמד והסדיר שורות של עגבניות, מלפפונים ובצלים. “זה רגיל אצלנו,” הוא אומר בחיוך עייף. “בתחילת שבוע שקט פה, אבל בשבוע שעבר, אחרי שהסתיימה המלחמה, אנשים מילאו את השוק ביום חמישי ושישי. אני מקווה שככה יהיה גם השבוע, שיבואו לקנות לקראת שבת״.
לעומת זאת, בשוק הכרמל שוררת תחושת ריקנות חריגה. שנים של הפיכתו לשוק תיירותי, אתר חובה לכל מי שמגיע לעיר, ירדו לטמיון עם פרוץ המערכה עם איראן. הדוכנים שנשענו על אלפי מבקרים מחו”ל, ובמיוחד על קבוצות הנוער כמו של ‘תגלית’, נותרו מיותמים כמעט לגמרי. “מאז שנגמרה המלחמה אנחנו לא רואים פה כמעט תיירים. זה פוגע בנו מאוד,” מספר יוסי, שמוכר מזכרות. “אנחנו חיים על תיירות, בעיקר על קבוצות של צעירים מחו”ל שבאים לקנות פה מתנות למשפחה. בלעדיהם אין פה תנועה״.
גם חיים, בעל בסטה, מתלונן על המצב. “כל התקופה הזאת לא ראינו פה אף תייר״, הוא אומר ומנער שקים. “גם עכשיו אין תנועה כמו פעם. אני רק מקווה שבקרוב יתחילו לחזור לכאן תיירים מכל העולם, אחרת הפרנסה שלנו בסכנה.”
ובכל זאת, בין הדוכנים נראו גם כמה פרצופים מחייכים. מאי בת ה-17 מחדרה, שבאה עם חברתה נועה ליום קניות בעיר הגדולה, התרשמה מהשקט הבלתי צפוי. “באנו לשוק הכרמל כי חשבנו שהכל יהיה מפוצץ באנשים״, היא אומרת, עיניה נודדות בין החולצות עם ההדפסים התל אביביים. “אבל האמת, דווקא רגוע פה ואפשר להסתובב בשקט.”
נועה מצטרפת אליה בחיוך: “זה נחמד שאין עומס. אפשר לעבור בין הדוכנים, למדוד בגדים, לחפש מציאות, ואף אחד לא דוחף אותך.”
כך נראה תחילת השבוע בתל אביב שאחרי המלחמה, בין התקווה של שוק התקווה לחזרה לשגרה לבין חוסר הוודאות של שוק הכרמל, שממתין בשקט לשובם של תיירים וצעקות הנערים האמריקאים שמנסים בפעם הראשונה בורקס, חומוס או פלאפל. עד אז, נשארים המוכרים עם שאלה אחת באוויר: איפה כולם?
