פרק יום ראשון הוא הרמוניה מפתיעה בין מריבות על אוכל וסיגריות לבין רומן־לא־רומן עסיסי שמתפתח בין הגבר היפה של הבית – שאול, לבין האישה שלא עוברת לעם ישראל בגרון – אלאיה. הסיבה שהרומן הזה פורץ דרך טמונה לא באינטימיות עצמה, אלא בזהות: רומן קווירי, בין גבר סטרייט לבחורה שעברה התאמה מגדרית.
כבר תקופה שהצופים מרגישים את הניצוץ ביניהם, אבל רק אתמול ההפקה העזה לתת לזה זמן מסך – ואני מאוד סקרן לראות איך עם ישראל יגיב! זו יכולה להיות התחלה חדשה לצמד הזה בבית, ובהחלט פיצוי רגשי על חסרונה של מאור ברוכמן. רגעים שקטים עם הדף של רעידת אדמה חברתית.
בארה”ב, זה היה הופך לסיפור העונה. בישראל? המדינה עדיין שמרנית מדי. אבל שאול לא בורח. הוא אומר את זה במילים שלו: “היא עברה שינוי מלא, היא אישה לכל דבר.” ו”גם את נושא הילדים אפשר לפתור.” משפט פשוט, אבל כזה שלא שמענו עדיין בפריים טיים. לא ככה.
לורן גונבת את ההצגה – עם נאום של אהבה ומודעות
בעוד שאול מגמגם על פחד מהתגובות, לורן מתפרצת בסצנה קורעת: “הוא מת עליה!”. היא היחידה בבית שמרשה לעצמה לצחוק ולהילחם בו־זמנית. להפוך את המבוכה לרגע של שחרור. נאום חוצב להבות, מצחיק ומדויק, שהחזיר את האמת לקדמת הבמה.
אלאיה מנצלת הזדמנות
כאישה שעברה התאמה מגדרית, אלאיה לעיתים מבהירה שהיא לא מייצגת אף קהילה, אלא רק את עצמה, וזה מכעיס אנשים. אבל ברגע הזה הוכיחה אלאיה שאם היא רוצה היא יכולה, ושימשה שגרירה נהדרת לקהילה הגאה. אלאיה משתפת על החוקים של טראמפ נגד התאמות מגדריות. בעוד תרצה מסתייגת, ומדברת על שינוי מגדרי בגיל צעיר ועל “חרטה”. אבל אלאיה לא נופלת לכך, ומשיבה בעדינות ובדיוק: רק אחוז אחד מתחרט. וזה מציל חיים. נראה שתרצה באמת מקשיבה, ואשכרה פתחה את הראש בעקבות דבריה של אלאיה – וזו הסברה אמיתית.
רגע שירה בפינת עישון
בריכה מוצפת, התקציב שוב שוקע,
תרצה נעלבת, איסקוב נוגע.
שאול מתבלבל, אלאיה מתרגשת,
ושלֵקה מרבונה – את המציאות פוגשת.
המשולש הרומנטי: תרצה מחפשת נשיקה – ומקבלת סטירה
תרצה שוב מוצאת את עצמה בעמדה המוכרת של העונה: פגיעה, נבוכה, בלי תשובות. היא פונה לאיסקוב, מבררת אם יש ביניהם משהו – והוא שוב מתחמק, ממשיך לפלרטט אבל מכריז על “חברות”. כשהיא מבקשת שיתרחק – הוא לא מסוגל. זו לא אהבה, זו אחיזת עיניים. תרצה יודעת את זה, ועדיין נשארת.
ואז, מול מוגרבי, היא סוף סוף מודה: היא מאוהבת. רגע נדיר של פגיעות. אם הייתי מוגרבי, הייתי אומר לאיסקוב: אחי, היא לא במשחק שלך – היא בלב שלך. אל תשבור אותה רק כי אתה מבולבל.
שקרניות קטנות – גדולות
מאי שוב נתפסת בסתירות. דוגמנות? קריירה? יחסים? חן, לורן, אלאיה ושאול בודקים – והנתונים לא מסתדרים להם. יובל עוד מאמין לה, אבל שאול כבר מבין – יש פה שקר.
זה עצוב, כי זה כנראה לא נובע מרמאות – אלא מתחושת חוסר ערך. אולי מאי משקרת לא כדי להוליך שולל – אלא כי היא לא מאמינה שמישהו יאהב את האמת שלה. אם היא בכלל משקרת… כי עד הרגע הזה לא בדיוק מובן לי איפה האמת, שכן ברשת מסובבות דעות לכאן ולשם. כן אודה שהעיסוק האובססיבי של בני הבית בנושא יש בו משהו מעט לא נעים כצופה.
וכשהלב נפתח – הסיגריות והפסטה עדיין מנצחים
זה אולי היה הפרק שבו נולד לראשונה בארץ רומן קווירי אמיתי, עם שיח נועז על מגדר, קבלה ופחדים בפריים טיים. אבל במקביל, הבית ממשיך להתנהל בין טרגדיות מיקרו־דרמטיות: ריב קולני על פסטה לשתיים באמצע הלילה, צרחות סביב קונסרבים, ונקודת שיא אחת ביזארית במיוחד: הגופה של מאור עוד לא התקררה, וכבר יוסי הוביל חיפוש אובססיבי אחרי הסיגריות שלה, תוך כדי צעקות, חילוקים וחטיפות מהארון. זו הטלוויזיה הישראלית במיטבה, באמא שלי! רגע אחד שיחה על טראמפ והתאמות מגדריות, רגע אחרי – דרמה על טבק. ובדיוק בתוך הפער הזה, מסתתרת הסיבה שבגללה כולנו מכורים.
