More
    Homeקולנוערואה החשבון 2 ביקורת סרט: כשמתמקדים באקשן - התוצאה משתלמת

    רואה החשבון 2 ביקורת סרט: כשמתמקדים באקשן – התוצאה משתלמת




    את סרט ההמשך ל”רואה החשבון”, סרט לא מוצלח במיוחד מלפני כמעט עשור בכיכוב בן אפלק, אף אחד לא ביקש. אבל בעוד הסרט הראשון ניסה להיות גם סרט אקשן וגם דרמת איכות וגם קומדיה רומנטית, נראה שב”רואה החשבון 2″, שעולה לאקרנים בימים אלה, למדו מהטעות הזאת והתרכזו ביצירת סרט אקשן. זה הוביל למאורע הנדיר של סרט המשך טוב יותר (לא בהרבה, אל תפתחו ציפיות) ובעיקר כיפי יותר מהסרט המקורי. 

    הדמות שעל שמה נקרא הסרט היא כריסטיאן וולף, רואה חשבון של ארגוני פשיעה שהוא גם אוטיסט בתפקוד גבוה (ולכן גאון, כי לפי הוליווד כל אדם על הרצף האוטיסטי מקבל אוטומטית גם יכולות מתמטיות עילאיות) וגם מכונת לחימה קטלנית. בניגוד ל”רואה החשבון”, שהשקיע מאמצים רבים בפיתוח סיפור הרקע הטרגי (והמורכב יתר על המידה) של וולף, ב”רואה החשבון 2″ כבר לא היה צורך להסביר איך הוא הפך להיות רואה חשבון שגם מדי פעם מחסל אנשים רעים בזמנו הפנוי.

    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)
    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)

    לזכותו יאמר שמרבית הזמן סרט ההמשך לא לוקח את עצמו ברצינות מדי, כשהרגעים בהם הוא כן מנסה לקחת את עצמו ברצינות הם גם החלקים שהכי פחות עובדים. היעדר הצורך בסיפור רקע, בשילוב כך שלא הייתה שום סיבה עלילתית אמיתית לחזור לסרט המשך, שחרר את גאווין או’קונור (הבמאי) וביל דובוק (התסריטאי) פשוט ליצור סרט אקשן חביב בלי כל התוספות המיותרות שנכללו בסרט הראשון. 

    אבל לשם כך הם היו צריכים לשנות בצורה די חדה את האפיון של וולף לדמות שיכולה להוביל סרט אקשן כיפי. הדמות של אפלק אמנם עדיין מתקשה בקריאת סיטואציות חברתיות אבל בסרט ההמשך הקושי הזה מנוצל הרבה יותר לאפקט קומי, ופחות ככלי דרמטי שנועד ליצירת אמפתיה כלפיו. בעוד בסרט הקודם הוא לא חיפש שום אינטראקציה חברתית, בטח שלא רומנטית, הפעם אחת מסצנות הפתיחה של הסרט היא ניסיון שלו ללכת לערב ספיד דייטינג.

    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)
    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)

    כמובן שהערב לא הולך כמתוכנן, כמו גם הסצנה עצמה שלא ממש עובדת ולא מספיק מצחיקה, אבל הסצנה והמסע הרומנטי של הדמות לאורך הסרט כן מייצגים את השינוי הדרסטי שנעשה בה. האפיון של וולף לא עקבי ונע בין שימוש באוטיזם שלו כמנגנון קומי לבין התגברות פתאומית ולא מוסברת על מאפייני האישיות שלו כאשר רוצים שנרגיש שהוא השתנה לטובה.

    אז ההופעה של אפלק ב-“רואה החשבון 2” היא יותר מצחיקה אבל גם פחות מורכבת. כשנזכרים במהלך הצפייה שהוא אמור לגלם דמות עם אוטיזם, למרות שהסרט נמנע הפעם (למיטב זיכרוני) משימוש במילה, זה גורם לתחושה לא נעימה של שימוש שטחי ולא כנה בתסמונת הנוירולוגית. אבל בכל מקרה מי שבא לסרט ההמשך של “רואה החשבון” כנראה לא הגיע במטרה לצפות בייצוג אותנטי של אנשים על הרצף, אלא בא לראות את אפלק מדקלם בגמלוניות כמה שורות שנונות ונלחם בסצנות קרב עשויות היטב, ואת זה הסרט בהחלט מכיל.

    “רואה החשבון 2” מחבר בין שלוש דמויות ששהו בקווי עלילה נפרדים כמעט לגמרי בסרט הראשון: כריסטיאן וולף, ברקסטון הרוצח השכיר (ג’ון ברנטל) והסוכנת מריבת’ מדינה (סינתיה אדאי-רובינסון). הפעם, כשיוצרי הסרט לא מנסים להסתיר מאיתנו את העובדה שברקסטון הוא אחיו הצעיר של כריסטיאן, במה שהיה אחד הטוויסטים הכי פחות מפתיעים שאי פעם נתקלתי בהם בקולנוע, הם יכלו לנצל את דינמיקת האחים המהנה ולבסס את מערכת היחסים ביניהם בתור עמוד התווך של הסרט. 

    הרצון של ברקסטון להפגנת חיבה מצד אחיו והקושי של כריסטיאן למלא את הצורך הזה היא אמנם לא דינמיקה מורכבת במיוחד אבל כן הרגישה כמו ההבזק היחיד של רגש אמיתי לאורך הסרט. באופן כללי, למרות שהדמות שעל שמה נקרא הסרט היא של אפלק, “רואה החשבון 2” היה בעצם חגיגה של היכולות של ברנטל: הכריזמה, התזמון הקומי וסצנות הקרב שלו היו כולן טובות משל אפלק והסיקוונס שבו הוא מופיע לראשונה היה כמו אוויר נחוץ לנשימה במהלך הסרט.

    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)
    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)

    כאמור, יוצרי הסרט השכילו הפעם לא לנסות לשלב מספר קווי עלילה לא נחוצים ומסובכים, אבל זה לא אומר שבעת הצפייה יהיה לכם אכפת יותר מדי מהעלילה שבמרכז הסרט החדש. החשיפה שאיתה נפתרת התעלומה המרכזית יותר מפתיעה מכל הטוויסטים שבסרט הראשון, אבל זה רף נמוך מאוד לעבור ובאף שלב לא היה אכפת לי מהתעלומה עצמה. זאת מכיוון שהסרט לא ניסה בכלל לפתח או ליצור עניין בדמויות אותן ניסו הגיבורים שלנו להציל. 

    בסיום, הסרט מצליח להפגין מעט איפוק עם אחת הבחירות העלילתיות שלו, אבל קשה להחמיא לזה כשהשעון המתקתק שמולו נאבקו הגיבורים מרגיש מניפולטיבי יתר על המידה, אפילו בשביל ז’אנר שלא ידוע בעידון שלו. אבל למרות זאת ההצלחה של “רואה החשבון 2” היא ההבנה של תפקידו כסרט אקשן פשוט ומבדר, ואת זה הוא עושה בצורה מתקבלת על הדעת.

    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)
    רואה החשבון 2 (צילום: טוליפ אינטרנטימנט)

    יש כמה סצנות משעשעות, גם אם לא מדובר בגאונות קומית, וסצנות האקשן עשויות טוב, גם אם הן לא מותחות במיוחד או חדשניות בשום צורה. אז “רואה החשבון 2” מחשב מסלול מחדש אחרי הסרט הראשון, משחק הפעם אל החוזקות שלו ונכנס לרשימה של סרטי אקשן סבירים בהחלט שעוד כמה שנים תיהנו לשים ברקע בזמן שתזדקקו להסחת דעת טובה.





    Source link

    LEAVE A REPLY

    Please enter your comment!
    Please enter your name here

    Must Read

    spot_img