600 ימים למלחמה, והפצעים עדיין פתוחים: בראיון מיוחד ל”מעריב” מדברת מיכל עוזיהו, ראש המועצה האזורית אשכול, בכנות ובכאב על השבר הנורא של 7 באוקטובר, על הדרך הקשה לשיקום, על הלחימה להחזרת החטופים, ועל הגאווה הגדולה בתושבי האזור – שמסרבים להיכנע.
“אשכול היא הקהילה שלצערנו הפכה להיות המוקד של האסון הנורא של 7 באוקטובר. אחרי אסון כזה אתה לא חוזר למה שהיית. אנחנו פשוט צריכים להתרגל לזה שאנחנו שונים, ואנחנו כן בהבנה מאוד חזקה שמהאסון הזה נצמח. רחמים עצמיים הם לא משהו שטבוע בתרבות המקומית. אבל אנחנו 609 ימים אחרי – ויש לנו חטופים. חצי מהחטופים היו מאשכול – 119 נחטפו מאשכול, והיום עדיין יש 21. אנחנו מבינים על בשרנו עד כמה אתה לא יכול אפילו לשלב את האבל האמיתי. ביום הזיכרון האחרון התנצלתי בפני המשפחות השכולות שאנחנו עדיין לא מספיק פנויים לאבל, כי המאבק להשבת החטופים לוקח את המחשבות ואת ההתכוונות לשם – כי אין משימה יותר חשובה”.
דבריה של עוזיהו משקפים מציאות יומיומית שבה הכאב, האבל והמאבק נשזרים זה בזה. גם ביום הזיכרון – רגע שבו כל מדינה עוצרת – תושבי אשכול לא יכלו להרפות ממאבקם להחזרת יקיריהם. “הרוח הזו של ‘זה לצד זה’, כשאתה מבין שאתה לא תהיה לעולם כמו מה שהיית קודם – אז אתה נחוש לצמוח מהשבר”.
עוזיהו מוסיפה: “מה שרואים היום אצלנו זה באמת תעצומות אנושיות שלא יתוארו. האנשים חזרו, היישובים – 22 מהם כבר חזרו. 90% כבר חזרו. יש לנו עוד יישובים שאנחנו ממש בתהליכים איתם ובשיח, עם כל יישוב ויישוב אנחנו ממש כבר בחזרה. רואים כבר בתים נבנים בבארי, רואים כבר בתים משופצים בניר עוז, ורואים כבר את הקהילות שאמורות לחזור – כבר נערכות לקיץ. והכול – חיים לצד הדהוד המלחמה. מאוד מרגישים – כי כל הבית רועד. ועדיין – בנחישות. לא מתוך תחושת קורבנות, אלא בדרישה – גם מעצמנו וגם מהמדינה – לראות שהדברים ייעשו אחרת”.
ההתמודדות מול המדינה ומול מנגנוני השיקום – “תקומה”, משרדי הממשלה, מערכת הביטחון – מורכבת, מלווה באכזבות, אך גם באמונה שייתכן שינוי של ממש.
“אם המדינה, תקומה ומשרדי הממשלה – לקח זמן עד שהתחילו להפעיל את המנגנונים, כך שרוב המשאבים עדיין לא התחילו לפעול. אבל הם לקראת. המערכת הביטחונית – השיח איתה הוא תמידי, כשהם גם מבינים שמה שהיה – לא יהיה. זאת אומרת – אנחנו לא מקבלים היום את האמירה ‘יהיה בסדר, אנחנו שומרים עליכם’. אנחנו שואלים, ונכנסים לפרטי פרטים. אנחנו דורשים דברים בצורה אחרת”.
“עדיין המתח הוא מובנה. אי אפשר לקחת את השבר שנוצר ולחזור לאחור. וכרגע – אחת המשימות היא לראות איך אנחנו משתנים ומשנים את ההתנהלות, כדי לבנות אמון, וגם כדי לוודא שאנחנו לא ניכשל שוב. זה היה כישלון נוראי. אבל אנחנו כן פועלים ביחד. וזה תהליך כואב וקשה”, הבהירה.
“אבל אני אומרת בכל מקום – יש לי עם מי לעבוד, ויש לי גם עם מי לריב. באמת – יש לנו הרבה מאוד חוסר הסכמות לגבי אופן חלוקת המשאבים העתידית. אבל אנחנו ממש בשלבי סיום עם תקומה גם של התכנון שהם עושים. פה אני אוכל להגיד לך בעוד מספר שבועות אם ‘בעל הבית השתגע’ – או שאנחנו באמת הולכים לקראת תהליך של בנייה וצמיחה משותפים”.
לסיום, עוזיהו פונה במסר מרגש לתושבי אשכול – מסר של גאווה, של עוצמה, ושל אמונה עמוקה: “המסר שלי לתושבים של אשכול הוא שאני מאוד גאה בנו, ועיני כל המדינה והעם נשואות אלינו. אנחנו באמת השילוב המופלא ביותר שאפשר לראות היום – לא רק במדינת ישראל ובעם היהודי, אלא אני חושבת שבעולם. לאנשים שזוכרים שהערבות ההדדית חייבת להיות בסיס להכול, ועדיין – בנחישות לקום מאסון גדול ומשבר, ולבנות מחדש. אני מאוד מאוד מאמינה בנו”.
