הלווייתו של סמ”ר משה שמואל נול ז”ל (21) – לוחם בגדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר, שנפל שלשום באסון בבית חאנון, מתקיימת כעת בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. מאות תושבים עמדו סמוך לבית המשפחה בבית שמש, עם דגלי המדינה, כהוקרה והצדעה, כאשר הם שרים “אני מאמין”.
באסון בבית חאנון נפלו ארבעה חללים נוספים, שהובאו אתמול למנוחות עולמים: סמ”ר מאיר שמעון עמר ז”ל (20) מירושלים – לוחם בגדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר; סמל משה נסים פרש ז”ל (20) מירושלים – לוחם בגדוד נצח יהודה; סמ”ר נועם אהרון מסגדיאן ז”ל (20) – לוחם בגדוד נצח יהודה ורס”ל במיל’ בנימין אסולין ז”ל (28) – לוחם בחטיבה הצפונית, אוגדת עזה.
אלפים ליוו למנוחות עולמים את חמשת החללים שנפלו באסון בבית חאנון. הנופלים – ארבעה לוחמים בגדוד נצח יהודה ולוחם במילואים בחטיבה הצפונית, הותירו אחריהם חותם ענק ועצב שאיחד מדינה שלמה.
בני משפחה, חברים ומכרים רבים ליוו בדרכם האחרונה את סמ”ר נועם אהרון מסגדיאן ז”ל (20) מירושלים – לוחם בגדוד נצח יהודה שנפל באסון בבית חאנון. מסגדיאן שהותיר אחריו זוג הורים וארבעה אחים, נטמן בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים.
אביו עופר אמר בדברי פרידה מרגשים מבנו: “אני לא יודע איך לדבר עליך בלשון עבר. תמיד חשבתי שזה רחוק ממני, שאני לא אגיע לפה. נועם, היית הרבה והמון בשבילנו. השתדלת לא להיות נטל על א אחד, תמיד עשית בשביל האחר. היה לך כיבוד הורים שכל הורה היה רוצה. השתדלת לקיים מצוות, לקרוא תהילים, לבוא לתפילה ולשיעורי התורה. כל מי שהיה לידך רצה בקרתך. נועם, אתה תחסר לנו, תודה שזכינו בך תודה על השנים היפות במחיצתך, תודה על הכל, אני אוהב אותך, אתה משהו מיוחד, לא אשכח אותך לעולם”.
אחותו אילנית אמרה בדברי הפרידה הכואבים מאחיה: “ילד שכל כולו מסירות, יושר ואהבת אמת. הלב שלי נשבר. תודה על כל מה שאתה עושה בשבילי, החיוך שלא נמחק ממך. נועם סליחה, אנחנו אוהבים אותך ה’ ישמור אותך בן אהוב ויקר של אמא”.
אחיו ירון אמר בדברי ההספד הכואבים: “אהבת את הבריות באמת, אהבת כל אחד ואחד והיית שם עבורנו. נפלת כגיבור במערכה על ביטחון ישראל. הותרת חלל עצום, הכאב בלתי נתפס. נזכור אותך תמיד, את החיוך, את האהבה, את כיבוד ההורים, את השקט שלך”.
אחיו רועי אמר עוד בעצב: “נועם, אנחנו לא ניפרד ולא נשכח. אומנם היית אחי הקטן, אבל תמיד היית אחי הגדול. תמיד שמרת, דאגת, נתת הכל, והכל בצניעות, בענווה, עם כיבוד הורים מופלא. לא היית מוכן להדאיג אף אחד, אפילו לא לבקש”.
חברתו שני אמרה בדברי ההספד: “אני רוצה קודם כל להגיד לך שאתה אלוף, אלוף שלי. תודה על מה שעשית עבורי, היה לך את החיוך הכי יפה בעולם, היית אדם שכולו טוב ותמיד רצית לעזור לכולנו. תודה על אהבת חינם, אני אוהבת אותך ומודה לך על הכל”.
לפני כן הגיעו רבים לבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים, כדי ללוות בדרכו האחרונה את סמל משה ניסים פרש (20) ז”ל מירושלים – לוחם בגדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר.
אביו, יעקב אמר בכאב בדברי הפרידה מבנו: “תודה לבורא עולם, שלפני 20 שנה נתן לי מתנה. משה אהוב שלי, הלכת כל חייך בדרך של קדושה. מתוך האמונה החזקה ואהבת ישראל חסרת הגבולות, נלחמת למען העם וצדקת הדרך. היית עבורי כבן וגם כחבר אמת, שהיה עבורי ועבור משפחתך משענת עוצמתית וחזקה. ורא עולם, שמור על כל החיילים שלנו, שמוסרים נפשם למען הכלל, למען העם”.
נשיא ישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה, שם למד ניסים פרש, אמר בדברי ההספד: “עד כמה עצום משה, שחירף נפשו בעד עם ה’ ונצח ישראל וכל חיילינו ובקו ראשון והכל בתמידת כל משפחתו. לא נמצאו המילים שיכולות לנחם הורים שאיבדו בן יקר”.
בהמשך דברי ההספד הוא אמר: “יש סיטואציות שמיאות אותנו להחלטות נמהרות, כנועות, חלשות, בגלל שהתקווה אומרת שצריך לתת, לוותר ולהיכנ, שכן מדובר במלחמה בין שני עמים. אין זה נכון. אין זו מלחמה רגילה בין עמים, אלא מלחמה בין עם ה’ להמון ברברי, שבגלל טעות ביולוגית אנושית בלתי מובנת נראים בדמות בני אדם, רוצחים לא אנושיים שפלים, שבשם האמונה רוצחים תינוקות, אבות ואימהות, המון ברברי שמעולם לא היה לעם, אלא רוצחים שכל חייהם מקדשים את שפיכת הדם. אלה שמבקשים לתת לראות אותם כאנשים שווי זכויות הם חסרי אחריות”.
בני, סגן מפקד הפלוגה, שנפצע במהלך האירוע, אמר בדברי ההספד: “אני מדבר בשם הפלוגה, שעדיין בפנים ונלחמת. לפני שנתיים וחצי, כשהתגייסת נפצעת ברגל, כשחזרת נכנסת אליי ואמרת מכאן זה עד הסוף. לפני שנה בדיוק עמדנו בכותל בהשבעה. הענקתי לך את התג ואמרתי לך שזה לא משנה איך התחלנו, משנה הדרך שנעשה אחר כך. לפני חצי שנה נכנסנו לתמרון ובאותו בוקר איבדנו חברים קרובים. עמדת והמשכת להילחם ולפנות חטופים ולרגע לא עצרת. נתת גב לכולם. המשכת לאורך כל החצי השנה האחרונה עם כל הכאבים והקשיים שעברנו במחלקה ובפלוגה. משה, לא אשכח אותך עומד כמו חומה בצורה. היית עבורנו אור בוהק ברגעי חשיכה, והרגשתי שלחזור איתך שוב לשדה הקרב נוסך רוגע וביטחון. אתה הסיבה בגללה חיילים אחרים ימצאו כוח להמשיך להיאבק על צדקת דרנו. אני גאה בך. שלך, בני”.
גם החלל השלישי מירושלים, סמ”ר מאיר שמעון עמר ז”ל (20) מגבעת זאב, נטמן בבית העלמין הצבאי הר הרצל. האם אביגיל נפרדה מבנה בצרפתית: “חיכיתי שבע שנים שמאיר יבוא לעולם, התפללתי לרבנים. כשנולד, הרב בן טוב אמר לי לקרוא לו מאיר, הוא נולד ביום השמיני של חנוכה, היום המאיר ביותר מאיר כילד היה שובב, מופנם, רגיש, אבל גם חברותי מאוד, אוהב את החיים. אנחנו בטוחים שהוא עלה לעולם האמת, לגן עדן, אבל יהיה לנו קשה לחיות בלעדיו”.
אחותו טליה אמר בדברי ההספד המרגשים מאחיה: “אי אפשר להיפרד מאח, חבר, חצי מנשמתי. היינו בלתי נפרדים בילדות, חולקים הכל. כשהתבגרנו מעט, התרחקנו, כמו בחיים, אבל תמיד כל כך אהבת. תודה על הילדות, על הצחוקים, על הוויתורים. סליחה שלא שמרתי אותך קרוב יותר, הלב שלי חסר אותך,.
אלי, חברו של עמר, אמר בדברי הפרידה: “אני כותב את ההספד בדמעות, לא מעכל. היכרנו בכיתה ב’ בחוגים משותפים בג’ודו, בטיולים. היית לי חבר שמייעץ מה לעשות, תמיד בלב טהור, בלי אינטרסים. לא אשכח שנסענו למירון, חתרת שנלך לשם גם כשלא הייתי חזק בפן הדתי, לקחת אוי וזיכית אותי אוהב אותך המון אחי היקר, אתה כל כך חסר”.
אבל כבד נפל על משפחתו, חבריו ומוקיריו של סמ”ר משה שמואל נול ז”ל (21) מבית שמש לאחר קבלת הבשורה הקשה על נפילתו.
“משה היה סוג של מלאך, אחד שתמיד דואג לכולם, היינו רק רואים אותו בבוקר עם שמחת החיים שלו וישר מחייכים אחריו”, סיפר בעצב אחד מחבריו – “בחור מקסים, מיוחד, עם יראת שמיים מיוחדת”.
רב בית הכנסת המרכזי בבית שמש, שרגא דהן, סיפר: “שמוא הוא בן של משפחה חב”דית שהגיעה לארץ לפני כ-20 שנים. משפחה מאוד שורשית ומיוחדת, הם היו שמחים וגאים מאוד בבן שלהם שהתגייס לנצח יהודה. הוא מצא את היציבות הדתית שלו בגדוד, היה תלמיד מצטיין, עם הרבה חיוך, הרבה שמחה, עוזר לזולת”.
ראש עיריית בית שמש, שמואל גרינברג, אמר לאחר קבלת הבשורה הקשה: “זהו יום קשה מאוד לבית שמש. משה שמואל היה דמות מופת של מסירות וגבורה. לוחם אמיתי שנפל בחירוף נפש, תוך כדי שליחותו למען עם ישראל. העיר כולה אבלה עם משפחת נול ומחבקת אותה בשעה הקשה הזו”. הוא הובא למנוחות עולמים בבבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים.
רס”ל במיל’ בנימין אסולין ז”ל (28) מחיפה, שירת כחייל מילואים בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, לאחר שירות סדיר בחטיבת גולני. מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, הוא שירת לסירוגין כשמונה חודשי מילואים. למעלה מאלף בני משפחה, חברים ומוקירים, הגיעו לפנות ערב לבית העלמין הצבאי בחיפה כדי ללוותו בדרכו האחרונה.
“בני בני אהוב שלי, אני לא מאמינה שלא אראה אותך יותר. איך אוכל להמשיך לחיות בלעדיך, בן אהוב, בכל מקום אהבו אותך. ילד שלי חכם ואהוב, טוב לב, כיבוד הורים ואח ואחיו, אתה משאיר חלל גדול” אמרה האם בעצב בדברי הפרידה המרגשים מבנה – “אתמול נסעת לבסיס, בשעה שש וחצי צלצלתי אליך ואמרת לי ‘אמא יקרה, הגעתי בשלום’ ובלילה, בזמן הלחימה והתקרית הנוראה לא היה לי מנוח, צלצלתי אליך מספר פעמים אך לא ענית לי. המשכתי לקרוא בחדשות ובשעה 2.00 נכנסתי למיטה. חמש דקות אחרי זה הגיעה הדפיקה בדלת ובישרה לי את מותך”.
אחיו כפיר אמר בדברי הפרידה: “בני, הבן הקטן של אבא ואמא. זכינו להיות איתך 28 וחצי שנים של שמחה וצחוק, תמיד שמרת לנו על האחיינים והאחייניות שלך, אבל אלוהים החליט שהוא רוצה אותך. האור בעולם הזה חלש יותר עכשיו ואתה מלך בשמיים. אני אוהב אותך, אח יקר שלי”.
אחותו מירית אמרה עוד בעצב: “בני שלי, גיבור שלי, יפה תואר שלי. היית כמו בן בשבילי ובשביל הילדים שלי האח הגדול. זכיתי באח הכי טוב שיכולתי לקבל בעולם. אהוב על כולם, היתה בך שמחה שהדביקה את כולנו, אתה תהיה בליבי לנצח, תנוח על משבכך בשלום, אוהבת אותך”.
