לאחר שבועות של מתח גבוה והכנות נרחבות, חיל האוויר הישראלי ביצע החודש את אחת המשימות המורכבות והמשמעותיות ביותר בתולדותיו – תקיפה ישירה באיראן. שלושה מהשותפים להצלחה, שניים מצוות האוויר ואחד מהקרקע, שנטלו חלק במבצע ההיסטורי, חושפים בריאיון את התחושות, ההכנות והרגעים הקריטיים במערכה שטלטלה את המזרח התיכון.
סגן י’, נווטת קרב שהשתתפה בתקיפה, מתארת מתח שקדם למבצע: “התחושה הייתה שאנחנו מתכוננים המון למשהו שאנחנו לא יודעים מתי הוא יקרה, ומתי תתקבל ההחלטה לבצע. עבדנו כל יום כאילו מחר זה קורה, תכננו בלי סוף והתאמנו באוויר”.
הנווטת, מתארת את הרגע הקריטי בו הפנימה שהמבצע עומד לצאת לפועל: “הייתי ערה כל הלילה לפני, מצד אחד עובדים בפול-גז, ומצד שני שואלים: זה באמת קורה? התחושה הפכה להיות שלא סתם מתכננים משהו, אלא שכל דבר שאני כותבת כחומר לטיסה, זה דברים משמעותיים, כאלה שמחר טסים איתם”.
על רגע ההמראה ההיסטורי היא מספרת: “פתאום שומעים את המטוסים ממריאים ואז מבינים שזהו, זה באמת קורה”. היא מסבירה: “קרה לא מעט פעמים שאנשים עלו למטוסים ואז החזירו אותם, אבל פתאום כשהם ממריאים, זה אחרת”.
“הערב תוקפים באיראן”
רס”ן י’, סגן מפקד הטייסת, מברך על הזכות שהייתה לו “לעמוד על הבמה, מול כל הטייסים של הטייסת בחדר התדריכים ובחדר צפוף ואינטימי ולהגיד את המילים: ‘הערב אנחנו הולכים לתקוף באיראן'”. לדבריו, “זו תחושת גאווה ומסוגלות מטורפת”.
המפקד מדגיש את המסירות שאפיינה את הטייסת שבפיקודו: “הטייסת הייתה מאוחדת מאוד – 100% אם לא 110% התייצבו ביום הביצוע בצורה פנומנלית. היו אנשים שכבר חצו את גיל הטיסות המותר והגיעו להיות לעזר, כי הם מבינים את משמעות של הסמל ואת גודל השעה. לא משנה הדעות הפוליטיות, כי הדבר הזה בעשרות מונים יותר גדול מאיתנו ולזה נועדנו”.
המערכה הטכנית: “שבועות ארוכים של מאמץ”
רס”ן ע’, קצין טכני, מדגיש את המאמץ הענק שעמד מאחורי ההצלחה המבצעית: “מזה תקופה ארוכה אנחנו נערכים לכל מיני משימות, לא דווקא מה שביצענו בשבועיים האחרונים. עושים הרבה התאמות כדי להביא את המטוסים מוכנים בצורה הטובה ביותר לכל משימה שאליה נידרש, ברקע היו התקיפות בתימן, שללא ספק תרמו לנו למערכה באיראן”.
הוא מציין את מחויבות צוותי הקרקע: “שבועות ארוכים במאמץ של כל אנשי המערך הטכני בכל חיל-האוויר. אלה האנשים שנמצאים מתחת לכנפיים, אנשי מילואים שעזבו את החיים והמשפחות שלהם כדי להגיע ולעזור בכל דבר”. הוא בטוח ש”לכן התוצאה הסופית טובה”.
את התחושות המורכבות לאחר המבצע הוא מתאר כך: “התחושות הן טובות, תחושות של עוצמה וגאווה מאוד גדולה, אבל אנחנו דואגים למתן את התחושות הללו מתוך הבנה שלא סיימנו”.
הנווטת מתארת רגש מיוחד בטיסה מעל איראן: “כל המקומות שטסנו עד עכשיו היו מוכרים, ופתאום להסתכל החוצה ולראות את הנופים – זה מבהיר את גודל האירוע”. היא אמרה לעצמה: ‘וואו, מי חשב שאי פעם אגיע כל כך רחוק'”.
על הרגעים הקריטיים היא מספרת: “כשמגיעים לפיינל, לכמה מייל האחרונים, החושים מתחדדים ומובן מה באת לעשות באופן מאוד ממוקד. ברגעים האלה, יש אפס מחשבות על איפה אני נמצאת”.
היא חושפת קושי אישי מתקופת ההכנות: “כל השבועיים וחצי האלה, מאוד נמנעתי מלדבר עם המשפחה והחברים, כי הרגשתי שאני נמצאת בעולם אחר משלהם ומאוד היה לי קשה לעשות את הנתק ובכלל לדבר. לכן, השיחות עם המשפחה היו מועטות, הראש שלי היה מרוכז בחיילות שלי ובמשימה”.
על היותה אישה בתפקיד מרכזי במבצע היא אומרת: “זה שאני בחורה, לא מרגיש לי שונה משאר חבריי שהיו מעל שמי איראן. בסוף אני לא מעט שנים מתחנכת לזה – שאני אותו דבר כמותם”.
תמיכה מהעם – כוח נוסף בשמיים
רס”ן י’ מדגיש את חשיבות התמיכה כגורם מכריע להצלחה ומדגיש שני פרמטרים: “הראשון זה שיתוף פעולה יוצא דופן בין כל כוחות הביטחון. זה לא אירוע נקודתי של הטייס או הנווט בקצה, אלא אירוע שבו עשרות אלפי אנשים סייעו והתנקזו להצלחה הזאת”.
השני לדבריו, זו הרוח הגבית מעם ישראל: “הרגשתי שאני טס מעל שמי איראן, מסתכל ימינה ושמאלה, רואה את הפצצות נופלות מהמטוס ומרגיש שמיליוני אנשים דוחפים אותי בגב ונותנים לי את התמיכה ומאמינים איתי בצדקת הדרך”. “זה מה שנותן הכוח”, הוא קובע.
המלחמה לא הסתיימה
למרות ההצלחה, שלושתם מדגישים כי המשימה טרם הושלמה. “מההרגשה העילאית ביום שזה נגמר, לבין לקום בבוקר ולגלות על 7 הרוגים מהנדסה קרבית, זה תפס אותי בבום ונתן לי סטירה”, אומרת י’ בכאב ומוסיפה: “עלינו להמשיך ולעבוד בעיקר בלהיות מאוחדים”.
המסר לדבריה הוא, “שיש לנו אנשים מדהימים ומדינה מדהימה. נדרש להעריך אותה ולהמשיך לדאוג לשמור עליה, גם בהיבט של הקשרים בינינו, אחד עם השני וגם פיזית על המדינה”. היא חוזרת ואומרת: “בסוף, יש לנו עוד חטופים בעזה שנמצאים שם והמלחמה הזאת לא נגמרה”.
לע’ תחושות דומות: “סיימנו את המערכה באיראן עם בשורה קשה על הלוחמים שנהרגו ברצועה. זה בהחלט עוזר לנו להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהבין שאנחנו לא סיימנו”, הוא מסכם.
המסר שלו נחוש: “אנחנו לא נחים ולא עוצרים עד לסיום המלחמה הצודקת שבה נשמור על כל חיילנו ונחזיר את כל החטופים. הייתי רוצה שאזרחי ישראל ידעו שאנחנו מאוחדים ומגובשים ואנחנו לא נעצור וננוח עד הניצחון ועד שנסיים את המערכה הצודקת הזאת”.
