“צה”ל חייב לשנות גישה בעזה”, מתריע אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, אשר מציב אזהרה כי אופי הפעולה הנוכחי בעזה אינו מניב תוצאות: “צה”ל פועל מזה חודשיים בעזה עם חמש אוגדות. כל כוחות החי”ר הסדירים נמצאים ברצועה – הקרבה עילאית של חיילים מקצועיים – אבל ללא השגת שום יעדים אסטרטגיים. הפיקוד הצבאי מצהיר על הרחבת התמרון, על שליטה באחוזים גדלים משטח הרצועה – אולם בפועל, למרות שלכאורה ביטלו את ‘שיטת הפשיטות’ שהייתה נהוגה בתקופת הרצי הלוי – צה”ל מתקדם ונסוג חזרה. אף ראינו תנועה מסיבית של אוכלוסייה עזתית חזרה לג’באליה ובית לאהיה – מיד לאחר שהחלו הדיווחים ברשתות הטלגרם העזתיות על יציאת כוחות צה”ל מהאזור” – מסביר עופר, העוקב אחר הנעשה ברצועה מתוך המידע הגלוי ופורומים השיחות שמנהלים העזתים ברשת.
“המטכ”ל, וכן מדבררי צה”ל הרשמים כמו דובר צה”ל והכתבים המתודרכים, תקועים בלופ שאין שום דרך לצאת ממנו מבלי לשנות את דפוסי החשיבה שהביאו אותנו למצב הזה”, מוסיף עופר.
“בעזה יש מאות אלפי מבנים, רובם עדיין עומדים, גם אם יש בהם פגיעות בקירות או בחלונות, וגם אם חלקם נהרס – הם עדיין משמשים את חמאס. חיילים החוזרים מעזה מדווחים כי הם מוצאים אמל”ח בכל בית שני או שלישי ותעמולה בכל בית. חיילי המילואים מתארים את השימוש הנרחב בבתים של אזרחים לצרכי פירי מנהרות או הטמנת מטענים לחיילי צה”ל המגיעים לסרוק אותם. אולם החיילים מדווחים כי כמעט אף פעם הם אינם פוגשים כלל באויב או רואים אותו. מצד שני עזה מרושתת באלפי מצלמות, כולל תקשורת סלולרית, חמאס גם מפעיל רשתות של תצפיתנים, חלקם ילדים, חלקם נשים, ולומד היטב את שיטות הפעולה. לא פלא שהודעת דובר צה”ל על נפילתם של ארבעת חיילי יהלום ופציעתם הקשה של חיילי מגלן שהיו עימם הכילה את המילים: ‘לפני הכניסה בוצעו כל התרגולות לגילוי מטענים… אך מיד לאחר כניסת הכוח לאיתור – הופעל מטען'”.
“מג”ד בצה”ל התבטא ביוהרה: ‘חמאס מפחד להתמודד פנים אל פנים אז משתמש בשיטות גרילה’ – כאילו למה ציפה צה”ל שחמאס לא יפעל בשיטה המיטבית והחסכונית ביותר עבורו בחיי לוחמי חמאס? חמאס הוא ארגון לומד שהתכונן היטב לחידוש הלחימה. צה”ל מצד שני מכניס את חייליו לבית אחר בית, לפיר אחרי פיר במסע סיזיפי שאין בינו ובין השגת יעדי המלחמה שום קשר. לצה”ל אובססיית מנהרות ו”איתורים”. גם אם כוחות צה”ל יסרקו אלפי איתורים ברחבי הרצועה עדיין ישארו עוד עשרות אלפי איתורים לסרוק – ומדינית, ישראל מאבדת זמן יקר שבו העולם נהיה פחות ופחות סבלני”.
“בעולם רואים את החודשים האחרונים כהרג אזרחים, הרעבתם ומניעת כניסת סיוע – למרות שבפועל כעת מכניסים כל יום 100 משאיות לחמאס. צה”ל צריך להתמקד ביעדים שיביאו מקסימום תוצאות במינימום אבדות. קיומן של מנהרות בח’אן יונס, בעיר עזה או בדיר אל בלאח אינו מסכן את ביטחון תושבי העוטף או אף אזרח ישראלי – ובוודאי שאיתור גופות אינו שווה סיכון חיי אדם. אלו מנהרות שתכליתן היחידה היא למשוך אליהן את חיילי צה”ל. אין להן ערך התקפי נגד העורף הישראלי. הן לא מנהרות חוצות ולא מנהרות התקרבות”.
“אז מה אתה מציע”? שאלנו את עופר.
“יהיה קשה מאוד לרמטכ”ל לקבל מה שאני מציע”, אומר עופר, “אך הגדולה של מנהיגים היא להבין גם מה אינו עובד. להודות בטעות ולבצע שינוי כוון אסטרטגי משמעותי. זוהי האחריות של הרמטכ”ל זמיר לבצע את השינוי האסטרטגי. המצב הנוכחי לגמרי משחק לידי חמאס: כל מטען שבו חמאס הורג אפילו חייל אחד ובוודאי בשבוע שבו איבדנו שמונה לוחמים – זוהי הדרך שבה חמאס משווק את עצמו (בפרט לעולם הערבי) כמי שמנצח צבאית את צה”ל – בעוד חמאס מציג את צה”ל כמי, שבמקום לפעול נגד חמאס – הורג אזרחים עזתים תמימים שבאים לקבל סיוע”.
“ההצעה שלי היא: הדבר הראשון – לבצע מיקוד גאוגרפי לצפון הרצועה בלבד – העיר עזה היא בירת הרצועה, היא הנקודה החשובה ביותר לחמאס, וגם הקרובה ביותר למרכזי האוכלוסייה הישראלים כמו שדרות, נתיבות, אשקלון, קיבוצים ומושבים כמו נתיב העשרה וזיקים. צה”ל חייב לפעול בנחישות לפינוי כל צפון הרצועה מכל האוכלוסייה תומכת חמאס שנמצאת שם – כדי שנוכל למקד את המערכה הצבאית בנקודה הקריטית לחמאס. לא צריך לכבוש את כל עזה”.
“הדבר השני – להפסיק את השטות של מרכזי חלוקת סיוע. אף אחד בעולם לא קונה את מצג השווא כאילו ישראל מייצרת ‘בידול בין החמאס לאוכלוסייה’ והופכת את העזתים לחובבי ציון ושוחרי שלום. המפקדים בשטח יודעים בדיוק מיהם העזתים ומה יש כמעט בכל בית. אם מישהו חושב שכמה אריזות מזון בקרטון יביאו שלום אזורי או שחלוקת מזון בחינם לאוכלוסייה תביא לזניחת האידאולוגיה החמאסית וקבלת שלטון ישראלי על שני מיליון עזתים – יש לו טעות אסטרטגית. לצערי זו טעות שגוררת אותנו לטעויות נוספות: לממן בעצמנו את מאות מיליוני השקלים בחודש הנדרשים להאכלת העזתים ולספק נשק למליציות שכביכול היום נלחמות בחמאס. הרי מחר הן יכולות לעבור צד או להזמין את הרשות הפלסטינית לעזה כדי לסייע בשיקום הרצועה. לא מנצחים מלחמות באמצעות האכלת אוכלוסיית האויב. המחנות מספקים לעולם הודאה באשמה כאילו ישראל קודם הרעיבה את העזתים וכעת לוקחת עליהם אחריות ומממנת זאת מתקציב המדינה”.
חמושים בעזה יורים לעבר אזרחים עזתים בדרכם לאסוף סיוע הומניטרי (צילום :דובר צה”ל)
“הדבר השלישי – כחלק מהמיקוד בצפון הרצועה בלבד, יש להוציא את כל כוחות צה”ל מדרום הרצועה, כולל מרפיח, ח’אן יונס – פרט לפרימטר לאורך הגבול, פרימטר שיישאר ריק מאדם. יש לסגור לצמיתות את מעבר כרם שלום ולתת לתוכנית טראמפ סיכוי בעזרת חיבור עזה למצרים. בבסיס תכניתו של טראמפ נמצא הרעיון שמצרים ומדינות ערב הן שאחראיות לטפל ולקחת אליהן את אוכלוסיית עזה. כדי לתת סיכוי לתכנית טראמפ אוכלוסיית עזה צריכה להיות קרוב למצרים, כלומר בדרום הרצועה ולא בצפונה. הדרך לעשות זאת היא להכריז על דרום עזה בתור אזור שאין בו שום כיבוש או נוכחות ישראלית. (כמובן שכמו בלבנון, סוריה או כל מקום אחר אנו שומרים על הזכות להפציץ ולטפל בכל איום שצומח שם או הברחות נשק. זו מדיניות שצריך להעתיק מלבנון לעזה)”.
“הייתי אפילו קורא לדרום עזה בשם ‘עזה החופשית’ – כדי להבהיר שכוחות צה”ל אינם שולטים שם על האוכלוסייה העזתית. חמולת אבו שבאב יכולה להילחם שם נגד חמאס ולהפך. חמולות אחרות מוזמנות להצטרף. סומליזציה של עזה דווקא תעבוד לטובתנו. אין לנו מה לפחד מכאוס ברצועה – אבל בחכמה: לא להיות חלק ממנו ולא לקחת עליהם אחריות אזרחית/כלכלית”, מסכם עופר ומוסיף: “לא צריך להיבהל אפילו מהמשט של גרטה. אפשר לתת לה להגיע לעזה. היא יכולה להישאר שם או לצאת עם העזתים למצרים. אולם גבול ישראל/עזה חייב להישאר סגור. העזתים אינם אחריות שלנו”.
