המחירים המופקעים בשוק הפירות מובילים בהדרגה לצמצום בצריכה של הצרכן הישראלי. משפחות רבות נאלצות לוותר על פירות העונה או לצמצם משמעותית את רכישתן. התהליך הזה יוצר מעגל שלילי מתמשך: ככל שהביקוש יורד, כך החקלאים חוששים יותר להשקיע בהרחבת הייצור, מה שמוביל לירידה נוספת בהיצע – ולעלייה נוספת במחירים.
המחיר החברתי של המצב הזה כבד. פירות הם מרכיב בסיסי בתזונה בריאה, ובמיוחד חשובים לילדים ולאוכלוסיות מבוגרות. כשהם הופכים למוצרי יוקרה, הבריאות הציבורית נפגעת, ואיתה גם השוויון החברתי. הפערים בין משקי בית עם הכנסה גבוהה לאלו עם הכנסה נמוכה רק הולכים ומתרחבים.
בדיקה עדכנית מציגה פערים חדים בין מחירי פירות ברשתות השונות. כך למשל, ק”ג בננות נמכר ביוחננוף ב־4.90 שקלים, בעוד שטיב טעם גובה עבורו 12.90 – פער של 163%. אננס שלם נמכר בשופרסל דיל ב־12.50, לעומת 29.90 בקשת טעמים. גם לימון, פומלה ופטל מציגים פערים של מעל 100%.
שסק טרי עולה ברמי לוי 18.90 לק”ג, ובטיב טעם 39.90. אבטיח ביוחננוף נמכר ב־2.90 לק”ג, ובשופרסל דיל ב־5.90. אוכמניות נמכרות ברמי לוי ב־9 שקלים ל־125 גרם, בעוד שטיב טעם גובה 17.50. באבוקדו ההבדלים בין אושר עד לשופרסל דיל מגיעים ליותר מ־85%. מנגו, ענבים, תפוזים, נקטרינות, קיווי ותפוחים – כמעט כל פרי מציג פערי מחירים מהותיים בין הרשתות.
המציאות הקשה: בין חקלאי נפגע לצרכן מיואש
“אני מעבד את האדמה, זורע, משקה, קוטף ואורז, ואין לי מושג כמה כסף יגיע אלי באמת”, מספר חקלאי ותיק מהדרום. “אני לא קובע את המחיר, ולפעמים אני עומד בפני דילמה אכזרית: לקבל מחיר זעום שבקושי מכסה את העלויות, או להשמיד את התוצרת כי לתוצרת חקלאית יש חיים קצרים ולא מדובר בקופסת שימורים”.
html
הדברים הללו חושפים את הבעיה המהותית בשוק החקלאות הישראלי: החקלאים, שהם בסיס השרשרת, נתונים לחסדי גורמים אחרים שקובעים את מחירי השוק. הם יודעים לעבד את האדמה ולגדל תוצרת איכותית, אך אינם שולטים בהכנסותיהם. במקביל, הצרכנים נדרשים לשלם מחירים מופקעים על אותם מוצרים בסיסיים שאמורים להיות נגישים לכל משק בית.
כשמנתחים את שרשרת המחירים, מתגלה תמונה מורכבת יותר מהמאבק הפשטני בין חקלאי לקמעונאי. בין השניים פועלים גורמים נוספים שמצליחים לנייד את מחירי השוק ולהיות השחקנים המרכזיים בקביעת המחירים הסופיים. הסוחרים הגדולים, המתווכים ורשתות הקמעונאות הגדולות יצרו מעין אוליגופול שמאפשר להם לשלוט במחירי השוק בצורה שפוגעת הן בחקלאים והן בצרכנים.
הקמעונאיות הגדולות חדרו לתחום כדי להיות חלק מה”חגיגה” הזו של רווחים גבוהים, ויצרו מנגנון שבו הן יכולות להוביל את השליטה במחירי השוק. התוצאה היא שהחקלאי מקבל חלק קטן מהמחיר הסופי, הצרכן משלם מחירים מופקעים, והרווח העיקרי נשאר בידי הגורמים המתווכים.
התופעה המטרידה של תנודות מחירים קיצוניות – חמישה שקלים לקילו ביום ראשון ושלושה שקלים לקילו ביום חמישי, או 40 שקל לקילו בתחילת העונה ופחות מעשרה שקלים לאחר חודש – אינה תוצר טבעי של היצע וביקוש בלבד. תנודות אלו מונעות לא פעם ממניפולציות שוק מכוונות שמאפשרות לגורמים מסוימים להרוויח מהתנודתיות הזו.
העונתיות הטבעית של פירות אמורה להביא לשינויי מחירים הדרגתיים וצפויים, לא לזינוקים דרמטיים שמותירים את הצרכנים במצב של אי־ודאות מתמדת. המנגנון הנוכחי יוצר מצב שבו הצרכנים נאלצים להתכונן למחירים גבוהים – או לוותר מראש על מוצרים שהיו אמורים להיות בסיסיים.
המחירים על פי נתוני אתר פרייסז נכון לתאריך 10-06-25
חלק ב’ בתחקיר יפורסם בהמשך באתר “מעריב”
