רחבת תיאטרון ירושלים התמלאה באור מיוחד בין עצי הלילה ותחת שמיים פתוחים, כאשר החצוצרן הישראלִי-בינלאומִי אבישי כהן פתח את פסטיבל ישראל ה-64 במופע שהוקדש כולו לאלבומו החדש, “מאפר לזהב”. מופע הבכורה התקיים בשיתוף התזמורת הסימפונית ירושלים, בניצוחו של המעבד יבגני לויטאס, בפני קהל של כ-800 איש. במיוחד עבור האירוע, הוקם אמפי ייחודי בעיצובו של מוחמד אבו סלמה, שליווה את המופע במיצגי וידאו שהעניקו רקע מדויק למוזיקה.
מהצליל הראשון היה ברור שהמוזיקה של כהן נולדה מתוך תקופת המלחמה וכמו שאחד הסדרנים אמר לי במהלך המופע “זה בין בלאגן לרגוע, כמו החיים”, ובאמת שומעים את הרגש בנגינה. ביצירות רבות היה שילוב של רגעים כאוטיים וסוערים, שהתחלפו לפתע בתווים אופטימיים ומרגיעים. השבירות הללו גרמו לקהל להיות ערני וקשוב במיוחד למהלך המוזיקלי. כשבדקתי מעט על ההשראה של כהן, התברר שזה נובע מטכניקת ה’קינצוגי’ היפנית, המדגישה תיקון ואיחוי שברים- רעיון שחזר כמעט בכל אחד מהקטעים.
המופע כלל את כל יצירות האלבום שיצא לפני שנה והחיבור בין כהן לרביעייה שלו – יונתן אבישי (פסנתר), זיו רביץ (תופים), ברק מורי (קונטרבס) – היה כמעט מיסטי, והסינרגיה המושלמת בין הנגנים לתזמורת בעיבודו של לויטאס הפכה את המופע לחוויה נושמת, מדויקת ומיוחדת.
באמצע ההופעה, לאחר תשואות סוערות, כהן הסיר את הז’קט, לקח נשימה והרים את המיקרופון. “את היצירה הבאה כתבתי אחרי שבעה באוקטובר,” אמר בשקט טקסי. הקהל נכנס להיפנוזה קולקטיבית.
בסיום היצירה כהן הציג את, The Seventh of Amalia, יצירה שסוגרת את האלבום והולחנה במקור על ידי בתו עמליה. “לפני שיצאתי לסיבוב הופעות, היא ניגנה משהו קטן שממש אהבתי”, סיפר כהן בחיוך והתלהבות של אב גאה, “הקלטתי אותה בסתר, השמעתי ללהקה, עיבדנו את זה וביום הולדת 17 שלה השמענו לה את זה וביקשתי אישור להוציא את הקטע. היא אישרה. היצירה, חכמה, אינטימית ומלאת עומק, הזכירה רגעים מוזיקליים של הפסנתרן הווירטואוז “Chilly Gonzales”.
המופע נחתם עם יצירה מרגשת מתוך האלבום “The Naked Truth”, המבוססת על טקסטים של המשוררת זלדה. “בדרך כלל אנחנו מנגנים את השיר באנגלית, אבל הערב יש לי את הזכות לבצע אותו בשפת האם שלנו,” אמר כהן. היצירה, שכולה פרידה, הייתה סיום מושלם לערב שכולו מסע רגשי. הקהל קם על רגליו לתשואות ארוכות שנמשכו דקות, אבישי כהן המחיש בצורה המדויקת ביותר את תפקיד התרבות כיום: לאחות את השברים, ולהפוך את האפר לזהב.
המארגנים בחרו בקפידה את המקומות בהם ייערכו האירועים – מאמפי אינטימי ברחבת תיאטרון ירושלים ועד מרחבי הגליל והנגב. בנוסף, האמנים המשתתפים יציגו מיזמי יצירה מקוריים, כמו המיזם החברתי-מוזיקלי “אנשי המוזיקה” שם ייעשו חיבורים בין צעירים מוכשרים ליוצרים ותיקים או “נאומים נגד הייאוש” שהוא פרויקט מקורי של גורי אלפי, אלי חביב ודורון גורי, המעניק פרשנות חדשה לנאומים היסטוריים. על הבמה ייקחו חלק נועה קולר, נגה ארז, נורמן עיסא, מאיה לנדסמן, אנסמבל מייקל וגלית חוגי, שיחד מציעים נקודת מבט חדה, אמיצה ומרגשת על הרגע שאנחנו חיים בו.
דווקא בתקופה שבה המציאות מתוחה והשגרה שבירה, הפסטיבל מבקש להציע לא רק תרבות או כיף, אלא תקווה וכיסוי רחב לכל ישראל לכן אני ממליץ בחום להגיע לפסטיבל השנה, לא רק בזכות המוזיקה המצוינת והמופעים המסקרנים, אלא גם בשל המשמעויות העמוקות שהם מבטאים, השמחה, הריפוי, הזיכרון והיצירה לצד העוצמה של הלוקיישנים שנבחרו ברחבי הארץ.
פסטיבל ישראל 2025: המופעים החלו ב- 16 ביולי ויערכו עד ה- 14 באוגוסט בירושלים, קרית שמונה, תל חי, כפר בלום, מג׳דל שמס, אופקים, קיבוץ אורים וקיבוץ צאלים.
