מטח הטילים הבוקר הוא תזכורת למקבלי ההחלטות כאחד שהמלחמה עדיין כאן והעורף עדיין פגיע. פיקוד העורף רוצה לסייע לממשלה ולאזרחים להניע מחדש את המשק המשותק מאז יום שישי ואת שגרת החיים והודיע שוב אחרי המטח הקשה כי החל מהיום (חמישי) יש לחזור למקומות עבודה בהם ניתן להגיע למרחב מוגן תקני בזמן ההתראה (באזעקה ללא התראות מקדימות, לדוגמא דקה וחצי במרכז הארץ).
אבל בין ההנחיות לבין שגרה אין דבר וחצי דבר משום שמערכת החינוך עדיין מושבתת כליל וגם היקף התחבורה הציבורית מצומצם והורים רבים שוברים עכשיו את הראש לא רק איך להגיע לעבודה בדרך הקצרה ביותר אלא גם אם בכלל בשל הישארות הילדים בבית ומה לעשות איתם.
“פיקוד העורף מנותק מהמציאות, לא ברור אם הם נכנעים ללחצים מהאוצר או פשוט לא מבינים מה קורה בעורף שעליו הם אמונים. כבר היה לנו סידור שאני יוצא למשרד ואשתי נשארת לעבוד מהבית אבל הודעתי עכשיו שאני לא מגיע. יש לי ילד שמרטיב במיטה מחרדה. חשבתי שהמדינה יודעת משהו שאני לא יודע עם ההקלות האלה. הבוקר אחרי המטח הבנתי שלא יודעים כלום וכל אחד לנפשו” אומר ניר, אב לשניים מפרדס חנה.
“החיים שלנו יותר חשובים מכלכלת המדינה עם כל הכבוד. אשתי ואני עובדים בשתי ערים שונות במרכז ונוסעים ברכבת מחדרה אחרי שהילדים במסגרות. הגדול שלנו בחינוך מיוחד והשבוע האחרון הוא גם ככה סיוט עבורו ולכן גם עבורנו. ילדים על הרצף האוטיסטי חייבים שגרה, והיעדרה מערער אותו ואת כולנו. איך אני אמור לצאת מהישוב? ההורים שלי גרים כאן אבל מבוגרים אז הקטן שלנו עוד יכול להיות אצלם אבל את הגדול אני חייב לקחת איתי. החברה שאני עובד בה מתארגנת לייצר גן ילדי עובדים במרחב מוגן אבל זה לא מתאים לו. ואני גם לא רוצה לסכן אותו בנסיעה ארוכה והרבה זמן בחוץ. ההנחיות האלה הן אסון, פשוט ניתוק מהמציאות”.
רק היום (חמישי) בצהרים יודיע משרד החינוך על היערכות מוסדות החינוך לשבוע השני של מצב החירום בעורף אבל ההורים אובדי עצות. “מי בדיוק אמור לתפעל לשלושה תלמידי יסודי את הלימודים מרחוק? אני באמת רוצה להבין אם פיקוד העורף מבין מה זה אומר” אומרת דפנה, בעצמה מחנכת כתה ג’ במרכז ואם לשלושה, “אני מג’נגלת על מחשב נישא אחד וטאבלט אחד ועוד אחד מושאל, בין המערכת שלי לזו של הילדים. אם אין לי הורים כמוני לעבוד מולם בכל בית אז אין לי כתה. אלה לא ילדים גדולים שיכולים לתפעל לימודים מרחוק לבד ולהיות אחראים מספיק. איפה משרד החינוך?”.
ניר עדיין מקווה להקלות לפחות בחינוך המיוחד, “מדובר גם ככה בכתות קטנות ובילדים ששגרה היא מחוייבת המציאות עבורם. אפשר לכנס אותם במרחבים מוגנים אולי כשהשאר עוד לא חוזרים. את הפתרונות הממשלה ופיקוג העורף צריכים לתת, לא אני. נכון לעכשיו או אני או אשתי נישאר מחר בבית. ההקלות הן אולי למשק, להורים אלה רק הכבדות”.
הבעיה חריפה במיוחד עבור הורים לילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי, שנמצאים בבית ללא כל פתרון. “הבן שלי בן חמש, הוא לא יכול להישאר לבד בבית וגם לא עם אחותו בת שמונה” מספרת רותם, אם לשלושה מתל אביב שעובדת בחברת ביטוח. “בעלי במילואים ולי אין ברירה, יש מרחב מוגן בעבודה שלי, אז מבחינת המדינה אני אמורה להתייצב מחר בעבודה כרגיל. פשוט מפקירים אותנו כי לא רוצים לשלם על חופשה או סיוע”. גם שירה מלכה, אם לשני ילדים, זועמת: “שוב המדינה מוצאת את הדרך לחסוך כסף על הגב של ההורים. למה רק מי שאין לו ילדים יכול לעבוד? למה אין מענה מינימלי להורים שנשארים עם ילדים בבית תחת טילים?”.
“אי אפשר לקחת אותם לעבודה”
רבים מההורים מנסים לגבש פתרונות מול המעסיקים, אך זה לא תמיד אפשרי. “אני מנסה לסכם עם המנהל שלי שאביא את הילדים לעבודה, לשבת איתי בעבודה”, מספר יאיר, אב לשלושה ילדים בגילאי חמש, שמונה ותשע. “אישתי אחות בבית חולים והיא עובדת חיונית, אז היא חייבת להיות בעבודה. אני כבר מתחילת השבוע לבד עם הילדים בבית, וזה לא אפשרי בכל מקום. יש מקומות שלא מתאים להביא ילדים, בטח לא כשזה משרה כמו בהייטק ואני חושש להשאיר אותם עם ההורים שלי הם מבוגרים ובקושי מצליחים לבד להגיע למקלט בזמן”.
בחלק ממקומות העבודה, בעיקר בתחום ההייטק, נרשמה גמישות מסוימת – חלק מהחברות הבטיחו להקים מרחבים ידידותיים לילדים במתחם העבודה או לאפשר עבודה מהבית. אך מדובר בעיקר ביוזמות פרטיות של מעסיקים, לא במדיניות גורפת או פתרון כולל. הורים רבים דורשים כעת מהממשלה לגבש תוכנית מיידית לשעת חירום, שתספק מענה למשפחות עם ילדים צעירים, במיוחד כשנראה שהאירועים הביטחוניים עלולים להימשך עוד זמן רב.
“משק לא יכול להתקיים בלי סידור לילדים”
לידור אורן מתגוררת במצפה עדי והיא בעלת משרד עורכות דין לביא אפרת ושות׳ בו מועסקות רק נשים, רובן אמהות. ״לי יש ארבעה ילדים יחסית גדולים, על הילד בן ה-11 ישמור הבן הגדול. אבל יש לי עובדות עם ילדים קטנים שאין להן פתרונות. אני במאה אחוז התחשבות עם העובדות שלי, יש מי שיכולה להגיע למשרד כי היא תיעזר בסבתות, גם העובדות צריכות להתאוורר. אני מרגישה שליחות להעסיק נשים בעיקא בשעה זאת ואני אומרת שמי שיכולה להגיע תגיע ומי שלא תעבוד מהבית. מי שלא תצליח לעבוד מהבית כי הילדים ישגעו אותה זה גם בסדר. התברכתי בעובדות מדהימות שמההתחלה עובדות מהבית במסירות גדולה עם הילדים בבית והיחס הוא הדדי. אנחנו הכי גמישות בעולם״.
מורן מור בעלת ״סטודיו מור״ משרד לעיצוב ותכנון פנים בחיפה, ״יש לי ילדה בת 14, 9 ו-4, אני בדיוק מדברת עם העובדת שלי שצריך לעבוד ושזו בעיה לסגור את העסק, אבל היא מסבירה שהיא לא יכולה כי הילדים בזום במחשבים. אני לא רואה איך אני חוזרת למשרד, תכף מתחיל החופש הגדול ולא ברור בכלל אם יהיו קייטנות או שיהיו מסגרות. מצד אחד נורא ממהרים להחזיר את המשק שזה מצוין, אבל מצד שני לא נותנים פתרון”
מורן מוסיפה: “מה אעשה? אשרוד, בעלי הוא עובד חיוני והוא לא יוכל לעזור. ילד אחד אני אשלח לחבר לכמה שעות, ילד אחד לאמא שלי לכמה שעות. זה מאתגר, אני אפזר אותם ואנסה לצאת לכמה שעות. לגבי העובדת שלי אני מקווה שהיא תוכל לעבוד מהבית אבל אם היא לא תוכל אני מבינה אותה, אני בנעליים שלה. אני מקווה שיהיו פתרונות, הרי משק לא יכול להתקיים בלי סידור לילדים, זה להגיד שפתחנו אבל לא באמת אפשרנו כי אין לי מסגרות לשים את הילדים אז איך אני אמורה לעבוד?״
