“פורני”, נטפליקס: פורני, עובדת סוציאלית נורווגית, מטפלת בכולם סביבה ואת עצמה מזניחה. היא לא מאושרת, אין לה סקס. בסדרה אמריקאית היא לא הייתה עוברת את השוער. פורני היא צדיקה אמיתית. היא איוב נורווגי מודרני. הצרות נוחתות עליה בזו אחר זו מכל עבר, והיא קמה על רגליה, מנערת את האבק משרוולה וממשיכה לעשות טוב לעולם. היא בת 45, היא רחוקה מלהיות אמריקאית של סדרות יפה וזוהרת, הציצים שלה – כמו שהיא חוזרת ומציינת – נפולים. היא לבושה כמו אישה שלא ממש מתעניינת איך היא לבושה או שאף פעם לא לימדו אותה איך, והתוצאה אכן ניכרת.
ועכשיו אפשר לעבור לפירוט הנרחב של שפע המוזרויות והצרות שמקיפות אותה: אחותה נהרגת בתאונת רכב שהנוהג בו הוא בעלה של האחות, שבעצמו נותר משותק ומאושפז במוסד. בנה של האחות, נער זועם, עובר להתגורר בביתה של פורני. בתה הבכורה, טינאייג’רית מתבגרת, מפונקת, חסרת אחריות, מסתבכת בצרה כלכלית. בתה הצעירה מתגלה כקלפטומנית ומרוקנת את חבריה לכיתה מחפצי ערך. הבעל הגרוש שלה הוא סופר חסר אחריות שאינו לוקח חלק בגידול הבנות, ואביה של פורני, שמתגורר איתה, יוצא לעת זקנה מהארון ומנהל מערכת יחסים עם גבר.
פורני, עובדת סוציאלית במקצועה ובנשמתה, מטפלת בכולם באופן יעיל, נמרץ ומלא אהבה. היא מאכילה תרנגולות שחיות בחצר האחורית של ביתה. היא משאירה קערות אוכל לחתולי רחוב. כשהעומס גובר עליה, היא מתקשרת לטלפון של אחותה המתה ומשאירה על המזכירה האוטומטית הודעות ספוגות דמעות – זהו למעשה מקומם היחיד של הצער והעומס שהיא מתירה לעצמה בחייה. על אושר כמעט שאין מה לדבר.
את תפקיד פורני מגלמת הנרייט סטינסטרופ, שחקנית וקומיקאית מוכרת בנורווגיה. היא גם כתבה את הסדרה. סטינסטרופ שיחקה בסדרות נוספות. בישראל ראינו אותה בסדרה הנהדרת “ליליהאמר”, שהשתתף בכתיבתה ושיחק בה סטיבן ואן זאנט, הוא סילביו מ”הסופרנוס”.
סטינסטרופ משחקת שם באופן משכנע אהובה מטורללת של אחד מצוותו של ואן זאנט, שנרצחת בטעות. את פורני, סיפרה בעבר, כתבה בין השאר כדי להציג את היחס הבזוי לטענתה שלו זוכות עובדות סוציאליות בנורווגיה, בין השאר בתשלום שכר נמוך. עדיין יש ביכולתה של פורני להחזיק בית פרטי וג’יפ יוקרתי, אבל אין ככל הנראה דין יחס רע ותשלום נמוך בנורווגיה כדין תשלום נמוך לעובדות סוציאליות בישראל.
פורני היא סדרה שבהכללה די גסה מכוונת בעיקר לבנות. נכנסתי לצפות בסדרה באופן מקרי, בלי לדעת עליה דבר, ובמשך דקות ארוכות חיכיתי שיקרה “משהו” – רצח, חטיפה, פשע אחר כלשהו. אחר כך הבנתי שדבר מאלה לא יקרה, שהאישה המוזרה בעלת הפנים המוזרות המופיעה שם, כבדת הגוף וגדולת החזה, שפעמים רבות בלתי אפשרי לדעת אם היא צוחקת או בוכה, היא למעשה המשהו העיקרי הקורה כאן.
קשה, אפילו בלתי אפשרי, לדמיין מין פורני הנרייט סטינסטרופ כזו זוכה לתפקיד מרכזי בסדרה אמריקאית למשל. היא מוזרה מדי, לא יפה, מסורבלת ומחוספסת מכדי לעמוד בסטנדרט אמריקאי נוסחתי ומלוקק. מאידך חופשיות הז’רגון הסקנדינבי המדובר, בוודאי בנושאים מיניים, גם בין אם לבנותיה, היה מזעזע את קולנועני הפוליטיקלי קורקט באמריקה. גם הלבוש הנורווגי הוא מהסוג הצנוע שכמותו היינו רואים אצלנו כאן בלבנט בשנות ה־60 וה־70. לאורך שעות של צפייה בפורני לא ראיתי ולו חליפה אחת בודדת. גם לא עניבה. ראיתי בשפע טיפוסים בקורדרוי ובסוודרים עם דמויות איילים עליהן, שנארגו בטח במכונות סריגה, מלבושים שאצלנו בוודאי היו עילה לפתיחת גיוס המונים.
לא כולם יאהבו את “פורני”. כאמור, מדובר בסדרה המיועדת בעיקר לבנות. אבל “פורני” היא תרומה מרעננת נוספת לטלוויזיה הסקנדינבית שנוחתת אצלנו בכמויות נדיבות. אפשר רק לשמוח בגיוון התרבותי הזה.
