עופר קלדרון, שורד השבי מקיבוץ ניר עוז שהוחזק 484 ימים בשבי חמאס, פתח השבוע בקמפיין מימון המונים לשיקום חייו לאחר שחזר מהשבי ללא כל מקור פרנסה. קלדרון, שחזר מהשבי לפני כחצי שנה אחרי שחטפו אותו ביחד עם ילדיו סהר וארז ב-7 באוקטובר, מתאר כיצד הוא מתמודד עם טראומה כבדה ומחפש דרך לחזור לחיים נורמליים. הנגרייה שלו בניר עוז נהרסה, והוא מספר שאינו מסוגל לשוב לגור בקיבוץ בשל הזיכרונות הכואבים, ועתה הוא מבקש עזרה מהציבור כדי לבנות מחדש את חייו ולהיות אבא שיכול לפרנס את משפחתו.
בפוסט מרגש שפרסם ברשתות החברתיות, חושף קלדרון את עומק הטראומה שלו: “מאז שחזרתי כמעט ולא העליתי לכאן כלום, ומעולם לא דמיינתי שאכתוב פוסט כזה. אבל היום אני מבין שאין לי ברירה, יש דברים שחייבים לצאת ממני החוצה זה כבר הפך להיות חזק ממני ולא עוד. 484 ימים בשבי החמאס ועדיין לא חזרתי באמת לחיים”.
קלדרון מתאר את הרגע הקשה ביותר – רגע החטיפה כשהוא פצוע ומדמם: “הבוקר של ה-7 באוקטובר הוא הרגע שבו החיים שלי התרסקו לרסיסים. מול העיניים שלי, כשאני פצוע ומדמם, מחבלי החמאס חטפו את שני הילדים שלי סהר בת ה-16 וארז, שהיה אז רק בן 12. ואז נגררתי לעזה, מושפל וחסר אונים”.
את המחשבות הכואבות הללו הוא נושא איתו בכל רגע: “הרגע הזה, שבו ארז נתלש לי מן הידיים וסהר מובלת על אופנוע בין שני מחבלים, הוא סיוט שחוזר כל לילה ולא מרפה ממני. שאלות שאני שואל את עצמי ואני לא מצליח להתעלם מהם. איך נכשלתי כאבא? איך לא הצלחתי להגן עליהם?”.
הרגע הכואב ביותר בשבי, לדברי קלדרון, היה המפגש עם בתו סהר לפני שחרורה: “יש רגע אחד בלתי נתפס שלא עוזב אותי לשנייה: המפגש עם הבת שלי, סהר, בשבי, שבועיים לפני ששחררו אותה אחרי 52 ימים. שמחתי כל כך לראות אותה, אך באותה נשימה הלב שלי נשבר לרסיסים. דמיינו איך הרגשתי כשלקחו אותה ממני שוב, איך הדמעות שלה וזעקותינו להישאר יחד נצרבו לי בנשמה”.
מבחינה כלכלית, קלדרון מספר שנשאר בלי כלום: “כשחזרתי, לא נשאר לי כלום. הנגרייה שלי בניר עוז, שבניתי במו ידי והייתה מקור הפרנסה שלי כבר לא תשמש אותי, לשם אין סיכוי שאחזור. ביתי הפך למקום של זיכרונות כואבים ומצמררים”.
למרות הקושי, הוא מחליט לא לוותר: “אני שם את הבושה בצד ואעשה הכל כדי לא להפקיר את משפחתי שוב, כדי שארגיש אבא שיכול לתת ולהגן על הילדים שלו כמו כל אבא אחר. לא חלמתי שאגיע ליום שבו אצטרך לבקש עזרה, אבל אין לי ברירה”.
הקמפיין נפתח בסיוע חברי קבוצת הרכיבה שלו “הדרדסים” ועמותת “להושיט יד”. קלדרון סיים את הפוסט כך: “אני מודה לכל מי שנלחם עליי ולכל מי שהתפלל שאחזור ובתפילה שכל החטופים שעדיין שם יחזרו הביתה. כל רגע שעובר יכול להיות מאוחר”.
לתמיכה בקמפיין מימון ההמונים של עופר קלדרון >>>
