מנגנון ההגנה של האוזן: שעוות האוזניים, או “צרומן” בשמה הרפואי, מיוצרת אצל חלק מאיתנו בכמות עודפת, חוסמת את תעלת השמע, עלולה לגרד ומפתה להשתמש במקלוני אוזניים כדי לסלק אותה. אבל המקלונים האלה עלולים לגרום לסיכון משמעותי, והם לא הדרך הנכונה לסלק שעווה עודפת.
אז למה נוצרת השעווה? ה”צרומן” מיוצרת בחלק החיצוני של תעלת האוזן. זה אמנם נראה כמו פסולת שיש לסלק מהגוף, אבל מדובר בחומר הגנה חיוני שלוכד אבק, חיידקים, פטריות ושאר מזהמים ומסייע להם לצאת החוצה באופן טבעי. בנוסף, הוא מונע חדירת מים, מקשה על התרבות חיידקים ומפחית זיהומים. אצל מרבית האנשים אין כל צורך לנקות את האוזן באופן יזום, שכן הגוף עושה את זה בעצמו ומסלק אותה החוצה.
השימוש במקלוני צמר גפן הפך לחלק משגרת ההיגיינה של רבים. אבל במקום לנקות, המקלון דוחף את השעווה פנימה ודוחס אותה. לא פעם נגרמת חסימה מלאה של התעלה ותחושת אטימות מטרידה.
אבל יש גם סיפורים חמורים בהרבה. באנגליה פורסם מקרה של גבר שנפטר מזיהום נדיר שהתפשט מהמקלון שנשבר בתוך האוזן אל עצמות הגולגולת והמוח. בארצות הברית דווח על צעירה שנזקקה לניתוח מורכב לאחר שקרעה את עור התוף בזמן שניסתה לנקות את אוזניה. במקרים אחרים אותרו זיהומים שהתפשטו אל קרבת קרומי המוח, מצב רפואי מסכן חיים.
ילדים נוטים לגרד באוזן כאשר מצטברת בה שעווה. הורים רבים מתפתים להחדיר מקלון כדי “להקל”, אבל בפועל הם דוחסים את השעווה פנימה ומחמירים את הבעיה. במקרים רבים הילד מתלונן על שמיעה חד צדדית בלבד, מה שמבלבל ויוצר חשש שגוי לדלקת אוזניים.
אז איך צריך לנקות אוזניים? הדרך הנכונה היא לעולם לא להכניס מקלונים, אלא להיעזר בתכשירים ייעודיים לניקוי אוזניים. בבתי המרקחת נמכרים טיפות ותרסיסים כמו “קלין אירז” או תמיסות מי חמצן, שממיסים את השעווה ומסייעים בפינויה. אם לאחר מספר ימים הסימפטומים לא חולפים, מומלץ לגשת לרופא אף אוזן גרון. הרופא ישאב את השעווה במכשור עדין ובטוח, פעולה קצרה שלא כרוכה בכאב.
