זו הכתבה השנייה בסדרת כתבות מיוחדת עם סא”ל במיל’ עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה”ל ובכיר במודיעין זרוע הים. בשיחה עם “מעריב”, מתריע יגור מפני פספוס הזדמנות אסטרטגית הנרקמת מעבר לגבול, דווקא על רקע סערות פנימיות בישראל, ומביא ניתוח עומק על לבנון, חיזבאללה והכיוון שאליו פניה של ביירות.
״בעוד הזירה הפנימית בישראל מסיטה את הקשב מהצומת האסטרטגי החשוב והמהותי שבו אנו נמצאים בזירה החיצונית, חשוב לברור מתוך בליל החדשות את עיקרי הדברים וחשוב מאוד להקשיב לנאמר מסביב (הפוך בעיניי למה שנדרש בעיתוי הזה בזירה הפנימית)״, מדגיש יגור.
ברקע עומדת פגישה מתוכננת של נשיא לבנון, ג’וסף עאון, עם שליט קטאר, השיח’ תמים בן חמד אל ת’אני. לקראת המפגש העניק עאון ראיון לעיתון הלונדוני הפרו-קטארי “אל ערבי אל ג’דיד”. הראיון המלא טרם פורסם, אך הכותרות שדלפו ממנו כבר מעוררות עניין רב.
הנקודות המרכזיות שמדגיש עאון
פירוק חיזבאללה מנשקו – אך בזהירות: עאון העביר מסר לארה”ב, דרך השליחה מורגן אורטגוס, שלבנון מעוניינת שחיזבאללה ימסור את נשקו – אך בצורה שתמנע מלחמת אזרחים. הוא טוען שהאירועים בסוריה ושינוי לכאורה במדיניות האיראנית כלפי החות’ים והמיליציות בעיראק עשויים לאפשר את המהלך. יגור מסתייג: “לא באמת היה שינוי כזה אלא רק למראית עין”.
צבא לבנון מול תשתיות חיזבאללה: עאון מציין כי הצבא הלבנוני פועל גם בבקאע וגם בדרום לבנון לנטרול מנהרות ומחסני נשק, וחיזבאללה אינו מונע זאת. הישגים משמעותיים כבר הושגו לדבריו.
דיאלוג עם חיזבאללה: עאון גילה כי מתקיים דיאלוג בין הממשלה לארגון על סוגיית המונופול על הנשק בלבנון. הוא הדגיש: “חיזבאללה מודע לאינטרסים של לבנון ולנסיבות הבינ”ל והאזוריות, והוא מסייע בכך”.
לפי יגור, זוהי נקודת מפתח: “חיזבאללה מצהיר בשבועיים האחרונים על נכונותו לדון בפירוק כוחו הצבאי מול ממשלת לבנון והנשיא עאון, ומסתמן שהחל למסור מחסני נשק ואתרים מסוימים לידי המדינה – אך כל זאת לא כוויתור על כוחו הצבאי כי אם מתוך הבנה שהנסיבות הבינ”ל דורשות זאת כרגע”.
לדבריו, מדובר במהלכים תדמיתיים בלבד: “אם במצוות איראן שמעוניינת בשלב הזה לשדר מסרים מרגיעים מול ארה”ב בניסיון לחלץ הישגים במו”מ על הגרעין, או מתוך הבנה שלבנון זקוקה נואשות לסיוע כלכלי חיצוני – ואת זה היא תוכל להשיג רק אם תראה פעילות מעשית נגד תשתיות חיזבאללה”.
יחסי לבנון-ישראל: עאון מציין כי לא ניתן לדבר כעת על נורמליזציה עם ישראל, דבר שתלוי ביוזמת השלום הערבית מ-2002. הוא דורש נסיגה ישראלית מלאה משטח לבנון ומציע שצרפת תסייע בסוגיית חוות שבעא.
יגור מזכיר כי לא מדובר רק בהצהרות. “רק השבוע דיווחו גורמי מודיעין מערביים כי הארגון השתלט מחדש על נמל ביירות ומגביר את פעילות ההברחות – כסף ואמל”ח – בדרך הים, בעזרת כוח קודס האיראני, לאחר שנתיבי האוויר והיבשה נשללו ממנו”.
עוד מוסיף יגור: “במקביל, הארגון פועל בגלוי במישור האזרחי באמצעות עמותה חדשה שהקים, ומזרים לדרום לבנון עשרות בתים טרומיים, שלפחות בראייתי ברור שחלקם גם אם ישמשו למגורים, יהוו חלק מהתשתית החדשה של הארגון בדרום לבנון”.
למרות הספקות, יגור אינו פוסל אפשרות של שינוי: “אני בין אלו הסבורים שנורמליזציה מול לבנון אפשרית מאוד – לא כעת, אלא בעוד שנתיים-שלוש – אבל שהתהליכים המבוצעים כעת במדינה הם שטחיים ומבוצעים בעיקר למראית עין”.
כדי שהשינוי יתממש, לדבריו: “הדרך לשינוי בלבנון עוברת דרך התווך האזרחי – חיסול השפעתו החברתית המשמעותית של חיזבאללה באמצעות השתלטות על מקורותיו הכלכליים בבנקים ובעמותות הלבנוניות, ומשם השתלטות על סייעניו השונים באגודות הצדקה וברחוב הלבנוני”.
ולבסוף, יגור מזהיר: “יש לוודא שעאון עצמו לא מתאהב יתר על המידה במה שחיזבאללה מספק לו מרצון כעת לאור השינוי בנסיבות (מודל ‘התקיה’ השיעית המפורסמת), ולהפנים כי ללבנון חשוב מאוד כיום לצד המסר שחיזבאללה אינו קיים עוד כתשתית צבאית, השיקום האזרחי של המדינה”.
מי יוביל את המהלך?
“זה תהליך שדורש כסף רב, ונכון שמי שתוביל אותו בראייה כוללת תהיה ארה”ב – במעורבות ישראלית מאחורי הקלעים – עם מדינות המפרץ. וזהו הקלף הגדול למול פירוקו של חיזבאללה מנשקו והשפעתו – שיסלול את הדרך לנורמליזציה עם מדינת לבנון ויכניס אותה תחת ‘הסכמי אברהם’”.
