“התחבורה הציבורית החלה עוד לפני קום המדינה. האוטובוסים הראשונים היו בעצם משאיות שרכשו כמה חבר’ה צעירים מעודפים של הצבא הבריטי”, מספרת אורית לוטרינגר, אוצרת התערוכה “תחבורה בתנועה”, שנפתחה החודש בתחנת ארלוזורוב של הרכבת הקלה בגוש דן. “החבר’ה האלה”, היא ממשיכה, “היו מאוד יצירתיים. הם לקחו ארגזים מעץ, חיברו למשאיות שרכשו, והארגזים הפכו להיות ספסלי ישיבה. כך, בעצם, המשאיות הוסבו לאוטובוסים מאולתרים, והצעירים החלו לגבות כסף עבור הנסיעה.
“בשנת 1933, ארבע קבוצות צעירים שהפעילו חברות אוטובוסים כאלה החליטו להתאחד לקואופרטיב אחד, תחת השם ‘אגד’. את השם העניק המשורר חיים נחמן ביאליק. האיחוד הזה אפשר ייעול של השירות, הורדת עלויות ופתיחת קווים חדשים. בשנת 1948 היו כבר אלף חברים שהפעילו 450 אוטובוסים ברחבי הארץ. אז למעשה התחילה להתהוות תשתית של תחבורה עירונית ובין־עירונית”.
התערוכה, שיזמה חברת תבל, מפעילת הקו האדום של הרכבת הקלה, בשיתוף אגד, רכבת ישראל ונת”ע (נתיבי תחבורה עירוניים), סוקרת את התפתחות התחבורה הציבורית מלפני קום המדינה ועד היום. התערוכה פתוחה לקהל הרחב, עם תיקוף כרטיס נסיעה, בכל שעות הפעילות של הרכבת הקלה, והיא תימשך בחודשים הקרובים.
“התערוכה מגוללת את סיפורה של התחבורה הציבורית בישראל לאורך יותר מ־130 שנה, מהתקופה העותמאנית ועד רכבות ואוטובוסים חשמליים של ימינו, שהם חלק מהמהפכה הירוקה”, אומרת לוטרינגר. “בתמונות שמוצגות אפשר להיחשף לתמורות הרבות שעברה התחבורה הציבורית, השוזרת בתוכה את סיפור המדינה ואת ההתפתחות הטכנולוגית העצומה. צריך לזכור שבתחילת דרכה של התחבורה הציבורית בארץ לא היו כמעט מכוניות פרטיות לאנשים. האוטובוסים והרכבות היו אמצעי התחבורה העיקריים. הם גם תרמו להתפתחות הכלכלה והמסחר והיו חיוניים לבניית האומה”.
ב־1892 נחנך קו הרכבת הראשון, בין יפו לירושלים. “אחר כך הטורקים בנו את הרכבת החיג’אזית, מסילה שעברה בין דמשק לערב הסעודית”, האוצרת מתארת. “למסילה היו שלוחות, שאחת מהן עברה בעמק יזרעאל, לכיוון חיפה, ונקראה ‘רכבת העמק’. בהמשך הניח הממשל הבריטי מסילות ברזל חדשות ופיתח את הרכבת. כשקמה המדינה ב־1948 קמה גם ‘רכבת ישראל’. אז החלו לפתח את המסילות וגם להחליף את קטרי הקיטור המיושנים בקטרי דיזל”.
בין התמונות ההיסטוריות שבתערוכה – תמונה של כרטיסיית רכבת בקו תל אביב־עזה. “את מסילת הברזל לעזה הניחו הבריטים”, לוטרינגר מזכירה. “לאחר קום המדינה הקו הפסיק לפעול, ואחרי מלחמת ששת הימים הוא חזר לפעילות. בתחילה הוא היה בשימוש הצבא, אבל בשנת 1972 נפתח לנסיעות של אזרחים בקו עזה־אשקלון־תל אביב. נסעו בו בעיקר פועלים עזתים רבים שעבדו בישראל. במלחמת יום כיפור הקו חדל להתקיים”.
