ברחבי טהרן וערים נוספות באיראן תועדו הערב אורות בוהקים ונצנוצים בשמיים, חלקם מלווים בקולות ירי כבדים. בעוד שהיו מי שטענו שמדובר בתקיפה אווירית ישראלית, ברשתות הופצו טענות אחרות, לפיהן הירי כלל לא היה מונחה מטרה, אלא בוצע באמצעות מערכות נ”מ מיושנות.
הצילומים הבודדים פורסמו ברשתות ככל הנראה באמצעות שימוש בטלפון לווייני, שכן רשתות האינטרנט האיראניות אינן פעילות, לאחר שהמשטר בטהרן חסם את השימוש בהן כמעט באופן מוחלט כדי למנוע זליגת סרטונים ולעודד את מתנגדי המשטר. מה נותר בידי מערך ההגנה האווירית האיראני: אילו מערכות באמת קיימות בו, אילו יכולות יירוט יש להן, ומה רמת האיום שהן מהוות על מטוסים מתקדמים כמו מטוסי הקרב הישראלים או החמקן האמריקני.
מערך נ”מ מיושן לצד טכנולוגיה מתקדמת
למרות הדימוי הציבורי של איראן כמעצמה אזורית, חלק ניכר ממערך ההגנה האווירית שלה מבוסס על טכנולוגיה סובייטית מיושנת, חלקה משנות השישים והשבעים. מערכות אלו כוללות בין היתר את ה־ZSU-23-4 שילקה, מערכת נגד מטוסים קלה המבוססת על ארבעה קנים בקוטר 23 מ”מ. מדובר בנשק קצר טווח שמבוסס על ירי לעבר מטרה באופק ולא כולל מכ”ם מתקדם או טילים מונחים.
בנוסף לשילקה, עושה איראן שימוש במקלעים כבדים, תותחי נ”מ בקוטר 57 מ”מ ומערכות אוטומטיות חצי־סטטיות כגון תותח ה־100 מ”מ KS-19 שגם הוא נטול יכולות מכ”ם מתקדמות.
מערכות טילים מתקדמות מתוצרת עצמית ורוסית
אף על פי כן, לאיראן יש גם יכולות נ”מ מבוססות טילים, חלקן מודרניות יחסית. הידועה ביותר שבהן היא S-300PMU2 – מערכת טילי קרקע־אוויר רוסית מתקדמת שנמסרה לאיראן על ידי רוסיה רק בשנת 2016, לאחר שהוסרו סנקציות. המערכת הזו מסוגלת ליירט מטוסים בטווח של כ־200 קילומטרים, כולל מטוסי חמקן ומל”טים.
בנוסף לכך, איראן פיתחה מערכות עצמאיות המבוססות על טכנולוגיות זרות ששודרגו מקומית דוגמת Bavar-373 – מערכת מתקדמת מתוצרת איראן שטהרן טוענת שיש לה ביצועים דומים ל־S-300, עם יכולת ליירט מטוסי קרב, טילים בליסטיים וטילי שיוט. מערכות נוספות כוללות את Mersad המבוססת על טילי הוק אמריקאיים ישנים, ואת 3rd Khordad שלפי דיווחים היא שהפילה מל”ט אמריקני RQ-4 Global Hawk ב־2019.
אז מה באמת ראינו בטהרן הלילה? לפי מומחים צבאיים שצפו בסרטונים, סביר להניח שמדובר בירי אוטומטי לא ממוקד לעבר השמיים, שמבוצע על ידי מערכות ישנות יותר כמו השילקה או תותחי 57 מ”מ. התצפיות מראות ירי מסיבי בקשתות גבוהות, ללא כל אינדיקציה לכך שמערכת מבוססת מכ”ם מנסה לנעול מטרה או ליירט עצם מסוים. במילים אחרות, מדובר יותר בתגובה פסיכולוגית־הרתעתית של מערך ההגנה מאשר בפעולה אפקטיבית של יירוט.
על אף הרושם שהאיראנים ירו הלילה בעיקר מכלים מיושנים, אין להקל ראש באיום האמיתי שחלק ממערכותיהם המתקדמות כן מהוות. אם מטוס קרב מודרני, כולל מטוס חמקן, ייכנס לאזור מכוסה ב־S-300 או ב־Bavar-373 קיים סיכון ליירוט, במיוחד אם הטיסה לא מלווה בלוחמה אלקטרונית מקבילה או שלא ננקטו אמצעים להסוואת טיסה.
עם זאת, מערכות אלה נמצאות במספרים מוגבלים, אינן פרוסות באופן אחיד בכל המדינה, וחלקן מרוכזות בעיקר סביב אתרי הגרעין המרכזיים כמו פורדו, נתנז ואיספהאן. יתר על כן, היעדר שילוביות בין מערכות, היעדר שכבות הגנה רבות וטכנולוגיות לוחמה אלקטרונית מיושנות מקשות על היכולת של איראן להתמודד עם תקיפות רחבות היקף.
