ניסוי מוצלח בהגנה על האנושות: נאס”א ריסקה חללית במכוון בירח “דיסמורפוס” שמקיף אסטרואיד, במרחק של יותר מ-10 מיליון קילומטרים מכדור הארץ. ההתרסקות גרמה לשינוי מובהק במסלולו של הירח. התוצאות לדברי נאס”א מוכיחים כי התרסקות כזו יכולה לשנות את מסלולו של גוף במסה של מיליארדי טונות, ועשויה להגן מפני אסטרואיד שיאיים להתרסק על כדור הארץ.
החוקרים הסבירו שהשפעת ההתנגשות לא נבעה רק מהמכה הישירה של החללית, אלא בעיקר מענן עצום של אבק וסלעים שנפלט מן האסטרואיד, כ־16 מיליון קילוגרם חומר, פי 30 אלף ממסת החללית עצמה. פליטה זו שימשה כמו “מנוע רקטי” טבעי, והעניקה לירח דימורפוס דחיפה חזקה בהרבה מזו שנגרמה מהפגיעה עצמה.
בקהילת המדע רואים בהצלחה זו הוכחה לכך שטכנולוגיות דומות יוכלו בעתיד לשמש את האנושות במצבי חירום, במקרה שיתגלה אסטרואיד המאיים על כדור הארץ. “זו הפעם הראשונה שיש לנו הוכחה מעשית לכך שאפשר להסיט מסלול של אסטרואיד”, אמרו החוקרים. משמעות הדבר היא שהאנושות לא תהיה חסרת אונים מול תרחיש קטסטרופלי של פגיעת אסטרואיד שעלול להשמיד אזור נרחב ואף להוביל להכחדה.
אסטרואידים פגעו בכדור הארץ בעבר וגרמו לשינויים דרמטיים באקלים ובהכחדות המוניות. ההערכה המדעית היא שהדינוזאורים נכחדו לפני כ־66 מיליון שנה לאחר פגיעת אסטרואיד גדול באזור חצי האי יוקטן במקסיקו. אם תתרחש פגיעה דומה בעתיד, ההשלכות על האנושות עלולות להיות קטסטרופליות. לכן, היכולת להקדים תרופה למכה ולהסיט אסטרואיד מהמסלול שלו היא יעד מרכזי של תוכניות ההגנה הפלנטרית.
עם זאת, המומחים מדגישים כי לא כל האסטרואידים מגיבים באותו אופן. דימורפוס הוא “ערימת אבנים” חלשה יחסית, ולכן הפגיעה גרמה לשחרור עצום של חומר. אסטרואידים מוצקים יותר עשויים להיות עמידים יותר ולהגיב אחרת לחלוטין. לכן, המדענים מדגישים שיש עוד הרבה ללמוד לפני שניתן יהיה לפתח מערכת הגנה אמינה לחלוטין.
ומה לגבי סכנה ממשית כיום? נאס”א מפעילה מערכות ניטור מתקדמות שעוקבות אחרי עשרות אלפי אסטרואידים במערכת השמש. כיום לא ידוע על שום אסטרואיד גדול שמסכן את כדור הארץ במאה השנים הקרובות. ישנם אסטרואידים שחולפים קרוב יחסית, אך לא נמצאה עדות למסלול שעלול להוביל לפגיעה. יחד עם זאת, אסטרואידים קטנים יותר פוגעים בכדור הארץ מדי שנה, לרוב מתפרקים באטמוספירה וגורמים לתופעות אור מרהיבות אך לא לנזקים משמעותיים.
