חברת החלל של אילון מאסק – SpaceX, הפכה יחד עם שתי שותפות נוספות – חברת הבינה המלאכותית Palantir ויצרנית הרחפנים Anduril – למועמדת המובילה לזכות בחוזה לפיתוח מערכת ההגנה האמריקאית החדשה מפני טילים, שכונתה על ידי ממשל טראמפ “כיפת הזהב” (Golden Dome). כך דיווחו שישה מקורות המעורים בפרטי המגעים לסוכנות הידיעות רויטרס.
היוזמה, שנמצאת עדיין בשלבים מוקדמים של גיבוש, זכתה להתעניינות רבה מצד חברות טכנולוגיה חדשניות המעוניינות להיכנס לתחום הביטחוני, ואמורה לכלול פריסה של מאות לוויינים למעקב אחרי טילים בליסטיים, לצד מערך נלווה של לוויינים חמושים שישמידו את האיום באוויר.
מיזם “כיפת הזהב” מהדהד באופן ישיר את אחת ממערכות ההגנה המפורסמות והמתקדמות ביותר בעולם – “כיפת ברזל” הישראלית, שפותחה על ידי “רפאל” ומשרד הביטחון. ישראל, שעומדת תחת איום מתמשך של ירי רקטות וטילים מעזה, לבנון ואיראן, פיתחה מערכת יירוט בעלת יכולת זיהוי מהירה ותגובה מיידית, שמבוססת על מכ”מים מתקדמים וטילים מיירטים. המערכת נחשבת לסיפור הצלחה טכנולוגי ומבצעי, וזכתה לשבחים בינלאומיים – כולל מארצות הברית עצמה, שאף רכשה מספר סוללות יירוט לצורכי ניסוי ושילוב בעתיד.
ואולם, הפרויקט האמריקאי שונה בהיקפו ובחזונו. בעוד “כיפת ברזל” נועדה להגן על שטח מצומצם יחסית ולהתמודד עם איומים טקטיים, “כיפת הזהב” נועדה לאפשר מענה גלובלי שיספק התרעה מוקדמת ויירוט של טילים בליסטיים מכל מקום על פני כדור הארץ – במיוחד על רקע החשש האמריקאי מהתחזקות כוחה הצבאי של סין ומהאיום הגרעיני הנשקף מצפון קוריאה.
לפי רויטרס, SpaceX מציעה לממשל טראמפ מתווה ייחודי: מודל מנוי שבו הממשל האמריקאי לא ירכוש את המערכת באופן מלא, אלא ישלם עבור שימוש שוטף בטכנולוגיה של החברה. מודל כזה עשוי להאיץ את תהליך הפיתוח תוך עקיפת פרוטוקולים רגילים של הרכש הביטחוני, אך גם יוצר חשש מהתלות בחברה פרטית ומהיעדר שליטה מלאה של הפנטגון על המערכת.
לפי הדיווח, המערכת תכלול בין 400 ל-1,000 לוויינים שיבצעו מעקב וניתוח של מסלולי טילים, ולצדם כ-200 לוויינים חמושים (ככל הנראה בטילים או קרני לייזר) שאמורים לשמש ככלי השמדה. SpaceX אינה צפויה להיות מעורבת ישירות בחימוש הלוויינים, אך חלק מהמקורות הדגישו כי מדובר במהלך ביטחוני חריג, ששובר את דפוסי הרכש והפיתוח המסורתיים של מערכת הביטחון האמריקאית.
העובדה שמאסק משמש כיועץ מיוחד לנשיא טראמפ, וששלוש החברות שהוזכרו נחשבות לתומכות פוליטיות מרכזיות שלו, לא נעלמה מעיניהם של גורמים ביטחוניים. אחד המקורות שתיאר את השיחות עם ההנהגה הבכירה בפנטגון אמר לרויטרס כי “יש תחושה שצריך לנהוג בכבוד וברגישות כלפי מאסק בגלל מעמדו המיוחד בממשל”.
בשלב זה, יותר מ-180 חברות ביטחוניות – בהן גם ענקיות כמו לוקהיד מרטין, נורת’רופ גרומן ובואינג – הגישו הצעות להשתתף בפרויקט. עם זאת, לפי ההערכות, SpaceX עשויה ליהנות מיתרון ברור בזכות הצי הקיים של טילים ולוויינים שבבעלותה, שחלקם ניתנים להתאמה לפרויקט “כיפת הזהב”. הערכות פנימיות במשרד ההגנה האמריקאי מדברות על עלות ראשונית של בין 6 ל-10 מיליארד דולר לשלב התכנון ההנדסי בלבד.
אם אכן תיבחר SpaceX להוביל את מיזם “כיפת הזהב”, תהיה זו קפיצת מדרגה אדירה לכניסת עמק הסיליקון לעולם הביטחון הלאומי – ואף איתות ברור לשינוי בתפיסת ההגנה האמריקאית, שמעבירה את הדגש מטכנולוגיה כבדה ויקרה, לתשתיות חכמות, מבוססות תוכנה ולוויינים.
עם זאת, כמה ממקורות רויטרס הדגישו כי עדיין לא ברור אם SpaceX והשותפות שלה מסוגלות להקים מערכת אפקטיבית בזמן ובתקציב שיידרש. “הם מעולם לא נדרשו לספק מערכת מלאה שעליה תתבסס ההגנה של אומה שלמה”, אמר אחד מהם. הממשל, כך נראה, מתלבט האם לבחור במודל הבעלות הממשלתית המלאה או להותיר את המערכת בידי קבלנים פרטיים – שאלה בעלת משמעות אסטרטגית מרחיקת לכת.
המלחמה באוקראינה, והאירועים האחרונים במזרח התיכון – כולל מתקפת המל”טים והטילים האיראנית על ישראל – הוכיחו את הצורך האקוטי בהגנה אווירית רב-שכבתית, מותאמת לעידן של טילים חכמים, מל”טים מתאבדים, וטכנולוגיות מתקדמות. יתכן שוושינגטון מתכוננת לתרחיש שבו ההרתעה האמריקאית תיכשל, והצורך בהגנה אפקטיבית יכריע בין אסון לאומי לבין יירוט מוצלח. ההחלטה להאיץ את “כיפת הזהב” יכולה להיות חלק מהתארגנות למצב שבו לארה”ב יינתן “חלון זמן” של דקות בודדות בלבד להגיב למתקפה.
