משבר השיחות בין ארה”ב לאיראן בנושא הגרעין לא הפתיע את ישראל. על פי פרסומים זרים, ישראל המשיכה לגלגל את אופציית התקיפה הצבאית מול איראן.
ראשית צריך להבין את מורכבות הנושא. תקיפת מתקני הגרעין היא לא פשוטה – ישראל תידרש להתגבר על המרחק, על הפיזור של המתקנים, על התחפרות שלהם בעומק האדמה מתחת לשכבות בטון וברזל. במקביל נדרש להתמודד עם התגובה האיראנית שסביר להניח תתבצע על ידי ירי מסיבי מאיראן, תימן, סוריה, לבנון ואפילו גם מעזה. לצד זה ייתכנו פעולות של הפעלות שלוחים באזור. וכן יש לקחת בחשבון פעילות נגד נכסים ישראליים בעולם – משגרירויות, משלחות, מטוסים ותחנות אל על.
בישראל בונים תוכניות לכל אתגר. גם בתקיפה וגם בהגנה. וזה כולל איסוף מודיעין, בניית תוכנית פעולה, בניית מודלים ואימונים כדי להכין את הכוחות והאמצעים ולהבין היכן דרוש חיזוק, הידוק של הדברים.
סביר להניח כי ישראל מכינה כמה תרחישים. העיקרון הראשון בלחימה הוא התחבולה וההפתעה. לכן אין לדעת מה ישראל מכינה ברמה הטקטית כדי לפגוע באיראן.
מלחמת “חרבות ברזל” אפשרה לצה”ל לעשות פעולות דמיוניות. גם בסוריה, בלבנון ובעזה מעל הקרקע ומתחת לקרקע, הדבר הוביל לא רק להישגים צבאיים אלא נתן ביטחון לצה”ל בעצמו ולמסוגלות שלו לבצע משימות מורכבות ואף דמיוניות. כרגע בישראל שותקים לנוכח ההתפתחויות השליליות העולות במשא ומתן. “זה עניין רחב ולא רק צבאי” אומר גורם ביטחוני.
ישראל לפני תקיפה תזדקק לערבויות ביטחון אמריקאיות לסיוע בהגנה, בגב של נושאות מטוסים אם המהלכים ישתבשו. כלומר ישראל זקוקה כרגע לפעילות מדינית. שר הביטחון ישראל כץ עשוי בשבועות הקרובים לצאת לוושינגטון לאחר שביקורו שתוכנן סוכל עם הגעת ראש הממשלה בנימין נתניהו לארה”ב בדיוק כאשר כץ היה אמור לנחות גם לפני חג הפסח.
תקיפה ישראלית מוגבלת כרגע בזמן שכן האיראנים פועלים לשקם את יכולות ההגנה האווירית שהושמדו על ידי חיל האוויר. במקביל ישראל זקוקה להשלמת ההיערכות האמריקאית באזור.
