הנושא המדובר של הימים האחרונים שמככב בכותרות הוא המתקפה המכוערת והבזויה של מכונת הרעל נגד התצפיתנית שורדת השבי לירי אלבג, רק כי העזה להטיל אחריות על ראש הממשלה נתניהו על מקרה חטיפתה.
לאן התדרדרנו ולאיזה תהום עוד נגיע, שאנשים מעזים לגדף לקלל, ולדבר על משקל גופה של נערה אמיצה וגיבורה שעברה שנה ושלושה חודשים של תופת במנהרות חמאס ונחטפה – רק בגלל שמילאה את חובתה למדינה בשירות צה”ל? וכעת עולה על המוקד, רק כי העזה לבקר את הוד מלכותו, ראש הממשלה.
הנושא הכואב עלה גם באולפן חדשות 12 בתוכניתה של דפנה ליאל, שכבר הציגה לא פעם באיזה צד היא על המפה הפוליטית – וזה הצד של ראש הממשלה נתניהו, למרות שהיא מנסה לייפות את זה במילים יפות ומאוזנות, עד שהיא נתפסת על חם.
כתבת הרווחה של חדשות 12 מיכל פעילן, שנלחמת ונאבקת למען משפחות החטופים ושורדי השבי מאז השבעה באוקטובר, עלתה לשידור של ליאל ובין השתיים החלו חילופי דברים, שאומנם נאמרו הפעם בטון שקט להבדיל מאירועים קודמים ביניהן, אבל חשפו את פניה האמיתיות של דפנה ליאל. אז עכשיו אפשר לקרוא לילד בשמו, הכתבת הפוליטית של חדשות 12 קוטפת בגאון את התואר השופר של נתניהו, עד כדי כך שופר, שהיא מתחילה לנפח הודעות לשכת רה”מ.
פעילן ניסתה להעביר מסר חשוב להנהגה הבכירה, שהכל מתחיל מלמעלה, ושכל התגובות הקשות נגד לירי אלבג מתחילות ממדיניות לקויה שמגיעה מראש הממשלה עצמו ומדף המסרים שלו, שהופך את משפחות החטופים ושורדי השבי ללא לגיטימיים ולאויבים. ולכן, מעריציו ותומכיו מרשים לעצמם לבזות את המשפחות שאמורות להיות קודש קודשים על התופת שעברו ועדיין עוברות.
“הוא (נתניהו) לא התקשר למשפחת ביבס, הוא לא התנצל על הדברים”, אמרה פעילן לליאל והוסיפה: “יותר מזה, בסוף יש מדיניות שמגיעה מלמעלה, מראש הממשלה והממשלה עצמה, שהופכת את משפחות החטופים ללא לגיטימיות”.
במקום שדפנה ליאל תבהיר עד כמה חשוב שנתניהו יגנה התנהגות שכזו, היא סירבה לתת לפעילן את המילה האחרונה ומיהרה לתקן את הנרטיב ודיברה על מדיניות שאף אחד מאיתנו לא שמע ולא מכיר: “אבל דווקא מיכל, אני רואה בימים האחרונים שינוי קו בהקשר הזה אצל נתניהו הוא עבר מלהתעלם ללחבק אותם ולשוחח, אין יום שלא יוצאת הודעה שהוא עשה שיחת טלפון למשפחה של חטוף או חטופה, בהקשר הזה – ממש רואים שינוי מדיניות אצל נתניהו”.
פעילן הקשיבה בנימוס עם חיוך מזלזל על הפנים והעמידה את ליאל במקומה: “אני לא יודעת על כל יום שהוא מקיים שיחות, לא מכירה משפחות שהוא קיים איתן שיחות בתקופה האחרונה”, ואז סייגה את דבריה: “כן, אנחנו רואים שנתניהו עשה שינוי. אם עד עכשיו כל הביקורת שהופנתה אליו הוא התעלם ממנה לחלוטין – עכשיו הוא עושה את הצעד הזה ומתקשר ומתנצל ומכיל, אבל הדבר הזה קורה במקביל למה שאנחנו רואים, שלא קורה שום דבר עם החזרת החטופים. ואנחנו שומעים על עוד ועוד משפחות שרוצות לפגוש אותו כדי להבין לאן הולכת האסטרטגיה הזו של החזרה ללחימה, ומתי החטופים יחזרו – ואת זה הוא לא מקיים, ויש קשר הדוק בין הדברים”.
רק אזכיר לקוראים, שבינואר האחרון נרשם עימות חריג באולפן בין השתיים, שתייג את דפנה ליאל כמי שמצטרפת לתחתית המטונפת והלא מוסרית של מכונת הרעל. גם אז היא קישקשה בליל של שטויות על מדיניות שלא קיימת של הממשלה. זה קרה בדיון שעסק ביחס המבזה של הכנסת למשפחות שכולות והחטופים. ליאל יצאה מגדרה כדי להגן על יו”ר הכנסת, אמיר אוחנה, שסילק את עינב צנגאוקר מהכנסת, ובדרך זו גם נתנה גיבוי מלא ליו”ר ועדת החוקה, שמחה רוטמן, שכיכב בזמנו בכותרות על האכזריות והרוע שהפגין כלפי המשפחות הכואבות, שלא רואות מנוח כשיקיריהם בשבי.
הדיון, כאמור, עסק בסילוקה של עינב צנגאוקר אם החטוף, מהכנסת בשל “התנהלות לא מקובלת”. ליאל החזיקה בטענה שצידדה בתגובתו של אוחנה והסבירה: “צריך לומר שיש הרבה ראשי ועדות, ובכלל המדיניות של הכנסת היא כן לאפשר להיכנס ברוב המקרים”. ואז סיפקה הצדקה שלא הייתה עוברת אף רף של סל ערכים בסיסי: “אבל אני חייבת להגיד באמת שיש איזושהי שחיקה בנכונות של חלק מראשי הוועדות להכיל את הדברים האלה ולהקשיב להם”.
אז אם למישהו היה ספק, עכשיו זה כבר לגמרי רשמי, דפנה ליאל, הכתבת הפוליטית של חדשות 12, כבר לא מסתתרת – היא עוד שופר של נתניהו, והטיעונים שהיא מביאה מזלזלים באינטליגנציה של הצופים, ובעיקר בעצמה, אז מי אמר שחדשות 12 מציגים רק צד אחד של המפה הפוליטית? האם חדשות 12 הפכה לזירת יחסי ציבור של השלטון? האם העיתונאי אמור לדווח או להגן?
פעילן, שלא פחדה לתקוף את הממשלה ואת העומד בראשה, נראית היום כמעט כמו שריד לאיזושהי עיתונות שהייתה כאן פעם. כזו עם מצפון. כזו עם עמוד שדרה. לא כזו שמשגרת כל הודעת דובר. לעומתה, דפנה ליאל מי שנחשבה בעבר לאחת מהקולות החדים בזירה הפוליטית, הפכה לאחרונה – לדעת לא מעט מהצופים, ועכשיו גם לפי כל בר דעת – למין שופר אלגנטי של לשכת נתניהו.
כל אמירה, כל תמרון פוליטי, כל התחמקות מאחריות – מקבל אצלה כיסוי רך, כאילו ראש הממשלה רק מנסה “לשמור על שקט תעשייתי” ולא ממשיך בפועל להפקיר את גורלם של החטופים. במקום להרים קול זעקה נגד ההשתקה והביזוי של אישה שחוותה את הגיהנום בעצמה, בחרה ליאל להחריש וזה כמעט כמו שותפות לפשע.
