לאחר תקיפת חיל האוויר האמריקאי על שלושה מאתרי הגרעין באיראן וההצהרות של ארצות הברית כי הוסר האיום, “מעריב” שוחח עם ד”ר אריאל כבירי, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי וחוקר סיבות למלחמה ותנאים לשלום, שהסביר מדוע לישראל אסור להיגרר למלחמת התשה מול טהרן, מהי החולשה האמיתית של המשטר האיראני, ומדוע התקיפה האמריקאית יכולה דווקא להחליש את עמדת ישראל.
בפתח השיחה קבע ד”ר כבירי כי חרף ההישגים המשמעותיים, הטעות האסטרטגית של ישראל במערכה היא התמקדות ביכולות הצבאיות ובתוכנית הגרעין, במקום בלב ליבו של משטר האייתולות: שליטתו באמצעות דיכוי פנימי חסר רחמים.
“אל לישראל להיקלע למלחמת התשה מול איראן. למרות שזו מוסכמה רווחת, לא נראה שישראל פועלת ליצירת התנאים שבהם המפקד הצבאי של האויב ישתכנע שעדיפה לו הפסקת אש – אפילו בתנאים לא נוחים – מאשר המשך העימות”, הסביר.
הוא הוסיף: “הכוונת האש ליכולות הצבאיות ההתקפיות וההגנתיות של איראן, מערכות פיקוד ושליטה ומפקדים בכירים, וגם לאתרי מיזם הגרעין האיראני – לא נותנת תקווה שאיראן תהיה זו שתחתור לסיום העימות. מספר הגנרטורים והבונקרים שהמשטר האיראני יכול לספוג גדול הרבה יותר ממספר רבי הקומות שישראל יכולה לספוג”.
לפי ד”ר כבירי, יש להבין את המבנה העמוק של המשטר האיראני. “מלחמה קצרה, שבה איראן תהיה זו שתבקש הסדר – גם בתנאים שאינם נוחים לה – מחייבת איום מובהק ואמין על ליבת האינטרס של המשטר: הישרדותו בכל מחיר, וכאשר נוצרת סיטואציה שבה עצם קיומו של המשטר עומד על הכף, כללי המשחק משתנים מן היסוד”.
לדבריו, משטר האייתולות נבנה על פחד פנימי ודיכוי חיצוני. “ברגע שבו האיום נראה ממשי ומיידי, הוא ייטה להסכמות – גם כשהן משפילות – מתוך יצר הישרדותי מובהק. כפי שמוכיח “שעון ההשמדה של ישראל” שמוצב במרכז טהרן, לאיראנים יש אורך נשימה ויכולת ריצה למרחקים ארוכים, אך גם מוכנות לחתוך הפסדים משמעותיים, שהוכחה בלגימת כוס התרעלה בסוף המלחמה עם עיראק”.
המשטר, הדגיש כבירי, איננו תלוי בתוכנית הגרעין ואיננו נסמך על כוח צבאי כלפי חוץ. “השלטון התאוקרטי באיראן מתקיים בזכות ‘כידונים פנימיים’ – יחידות דיכוי המתמחות בהפחדת האזרחים ודיכוי מחאות המוניות. ראינו את יחידות הכידונים מוציאות להורג מפגינים ומפגינות, מבצעות מעצרים המוניים, עינויים, מעשי אונס ותליות בכיכרות”.
הוא הוסיף: “כל עוד יחידות הכידונים מספקות הגנה אפקטיבית על מוסדות השלטון וחיי ההנהגה, איראן תוכל לספוג עוד ועוד פגיעות בפרויקט הגרעין וביכולות הצבאיות. אבל בונקרים ומפקדות אפשר לבנות מחדש. לעומת זאת, פגיעה ביחידות הדיכוי הפנימי מסכנת מיידית את עצם הישרדות המשטר”.
לכן, לדבריו, המערכה צריכה למקד את המאמץ ביחידות אלו: “לכידונים יש בסיסים, כלי רכב, אמצעי קשר, חשבונות בנק, מפקדים ודירות מגורים. פגיעה בהם תגרום לכך שבכל יום לחימה הסיכוי להתקוממות פנימית באיראן יגדל, ואילו היכולת של המשטר לדכאה תקטן”. עוד הוא הדגיש כי שינוי שכזה במוקד התקיפות יגדיל את הסבירות שאיראן תהיה זו שתחתור להסדר, גם אם בתנאים קשים. “היה עדיף שהמהלך נגד כוחות הדיכוי היה מוביל את פתיחת המערכה, אך ייתכן שעדיין לא מאוחר לשנות את האסטרטגיה”.
לאחר התקיפה הדרמטית של חיל האוויר האמריקאי על שלושה מאתרי הגרעין המרכזיים באיראן, ציין כבירי: “הכדור כעת אצל איראן. היא יכולה להסכים לאפס העשרה, אבל תרחיש זה לא סביר. היא יכולה להסלים ולתקוף את כוחות ארצות הברית, תוך סיכון ממשי של המשטר – או לבחור באפשרות הזולה והיעילה ביותר מבחינתה: להתעלם מארצות הברית ולהמשיך בהתשת ישראל, עד שזו תיאלץ לבקש מארצות הברית להתפשר עם איראן”.
בהקשר זה הזהיר כבירי מפני תלות יתר בוושינגטון: “ייתכן שהמשך הלחימה דרך פגיעה ביחידות הדיכוי באיראן עדיפה אפילו על המשך מעורבות אמריקאית, שכן אחרת ישראל תואשם בגרירת ארצות הברית לעוד מלחמה מיותרת במזרח התיכון, טענה שכבר הושמעה בקרב אנשי תנועת ה-MAGA, בסיס התמיכה הרדיקלי של הנשיא טראמפ. האיום על השליטה הפנימית באיראן עדיף על עוד הפצצות וסנקציות, שכן בכוחו למוטט את נכונות המשטר להמשיך בלחימה. לשם צריך לכוון. אחרת, אנחנו פשוט ניגרר לתוך מערכה ארוכה מאוד שאותה הם יוכלו להרשות לעצמם הרבה יותר מאיתנו”.
