בשבוע שעבר הייתה אמורה העמותה הישראלית לסרטן העור לפתוח בשיתוף חברת לה רוש פוזה ופארק קרסו למדע בבאר שבע את תערוכת “שמש, אור ועור”, המציגה לצד הסגולות החיוביות של השמש גם את הסכנות שלה. בשל המצב הביטחוני התערוכה נדחתה. כמו כן, פעילויות נוספות של העמותה שתוכננו להתקיים בשבוע המודעות לסרטן העור הוקפאו. גם אירוע לציון עשור להקמת העמותה לא התקיים.
“קודם כל, קיווינו שהמצב הביטחוני יירגע. זה היה הדבר הכי חשוב. עכשיו, עם הפסקת האש, נמשיך בדיוק מאותה נקודה שבה נאלצנו לעצור”, מבטיחה ד”ר חדוה גונן, יו”ר ומקימת העמותה.
העמותה הישראלית לסרטן העור הוקמה ביוני 2015 בעקבות סיפורה האישי של המייסדת. גונן, 71, עבדה לפני 12 שנים בתור ביוכימאית וניהלה את מעבדת המחקר של פרופ’ אהרון צ׳חנובר בפקולטה לרפואה בטכניון. היא אובחנה עם מלנומה גרורתית, טסה לארה״ב, הצטרפה לניסוי קליני חדשני והגיבה היטב לטיפול. כיום היא מגדירה עצמה במצב של החלמה, ולדבריה “המחלימים אינם בטוחים שלא יפגשו שוב במחלה”.
כשרק אובחנה, היא מתארת, “היה לי רצון עז לדבר עם מטופלים, לדעת מה עברו, מה זה דרש מהם, מהמשפחה שלהם. מלנומה ממאירה, גרורתית, זו חתיכת בשורה. באינטרנט היה אז מידע מאוד מפחיד, ואני חיפשתי מישהו – חוץ מהרופא – לדבר איתו, ולא היה. רציתי להבין האם מה שאני מרגישה זה נורמלי, לקבל תמיכה מכאלה שעוברים את זה. הטיפול שלי ארך שנתיים, ושנה וחצי מהן הייתי בארה”ב.
“ברגע שאישרו גם בישראל את הטיפול, חזרתי ארצה. הייתי כל הזמן מלאת אמונה ואופטימיות. עוד כשהייתי בארה”ב התחלתי לקבל טלפונים מאנשים ששמעו עליי ושתו בצמא כל מה שעברתי. רצו לשמוע על הטיפול החדשני. ראיתי שהידע שאני נותנת וגם הסיפור שלי עצמו מעצים, מחזק. זו הייתה הסיבה לפתיחת העמותה”.
מאז עבר עשור. עד כמה עלתה בשנים הללו מודעות הישראלים לסכנות בחשיפה לשמש ולחשיבות הגילוי המוקדם?
“זו שאלה מאתגרת. בקרב בני 30 ומעלה המודעות עלתה. גם יותר ארגונים משתפים פעולה בנושא ומזמינים אותנו לעשות בדיקות לעובדים. אבל הבעיה היא הצעירים. יש אצלם קטע חברתי מאוד חזק ש’שזוף זה יפה’. למשל טרנד הטיקטוק השערורייתי שבו רואים בני נוער משתפים סרטונים המתמקדים באינדקס קרינה גבוה כדי להשתזף. הם בעצם מסתכנים בכך שתהיה להם מלנומה בגיל 50. הורים ומערכת החינוך חייבים לעצור את זה. חייבים להסביר לצעירים את הסכנה. לעמותה יש עדיין הרבה עבודה בנושא המודעות, בטח בקרב הצעירים”.
מנגישים מידע
“יש סוגים שונים של סרטן העור”, מסבירה גונן, “והאלים ביותר הוא מלנומה. על פי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2022 אובחנו בישראל כ־2,000 נשים וגברים עם מלנומה ממאירה של העור. יש לציין כי גילוי מוקדם יכול לשפר מאוד את הסיכוי של המאובחן לריפוי. ישראל נמצאת במקום ה־23 בעולם בשיעור התחלואה ממלונומה, ואוסטרליה מובילה. בשיעור התמותה ישראל במקום ה־29 בעולם, וניו זילנד מובילה”.
כיום בעמותה עובדים בשכר שני אנשים, ויש בה כ־15 מתנדבים, בהם גם גונן (“אני גמלאית, אז יש לי את הלוקסוס להתנדב”). העמותה פועלת במגוון תחומים, כגון הנגשת מידע הנוגע למיצוי זכויות, הפעלת קהילות תמיכה למטופלים, קו חם למטופלים ובני משפחתם, והנגשת פלטפורמה מבוססת AI המאפשרת לחולי סרטן עור לאתר מחקרים קליניים וטיפולים מתקדמים מותאמים אישית. בסוף החודש תעלה באתר העמותה גם פלטפורמת “מסע המטופל”, מעין מסע ניווט שעובר משלב לשלב של המחלה ומבהיר מה קורה למטופל בכל שלב.
“העמותה גם פועלת אל מול מקבלי ההחלטות בכנסת במטרה לקדם תוכנית לאומית למניעת סרטן העור, הכוללת רגולציה לצד פעילות חינוכית והסברה לאזרחי ישראל”, מוסיפה גונן.
למה הכוונה?
“למשל על המדפים בפארמים יש שמני שיזוף ללא מסנני קרינה, או עם מסננים מאוד נמוכים, כמו SPF 6, שאנחנו רוצים לאסור את מכירתם. שימוש בהם פשוט מטגן עוד יותר את העור. ואם לא לאסור, אז לפחות שתהיה כתובה אזהרה על המוצר ש’אדם המשתמש בשמן כזה עלול להסתכן בסרטן העור’. יש חבר כנסת שמאיץ את ההצעה הזו, ואנחנו מקווים שהיא תקודם. אנחנו גם פועלים כדי להכניס לסל הבריאות טכנולוגיית בדיקת מיפוי שומות דיגיטלית, המיועדת לבעלי סיכון גבוה והמאפשרת השוואת שומות בין בדיקה לבדיקה”.
פעילות נוספת של העמותה נעשית מול ארגונים וחברות. “מול כאלה שמבינים את החשיבות ומזמינים דרכנו בדיקות לעובדים שלהם”, אומרת גונן. “תמורת תשלום אנחנו מגיעים עם רופא עור שמבצע בדיקה לגילוי מוקדם לעובדים. אנחנו פועלים למשל עם חברת החשמל, שלקחה על עצמה להעלות את המודעות בקרב עובדיה”.
בחזרה לשגרה
לעמותה גם פעילות שנעשית מול חברות קוסמטיקה. “במטרה לעודד מודעות ושימוש באמצעי הגנה מתאימים, אנו מעניקים לחברות העומדות בסטנדרטים הגבוהים ביותר להגנה מפני נזקי קרינת השמש את ‘תו מגן משמש’. זהו סימון ייחודי של העמותה הישראלית לסרטן העור על המוצרים”, מסבירה גונן. “הצטרפו אלינו כבר חברות הדרמו־קוסמיטיקה חוה זינגבוים, לה רוש פוזה, סבוקלם, AVENE, ואנחנו מקווים שיצטרפו עוד”.
לגונן יש חזון להיכנס עם תכני העמותה גם לגנים ובתי הספר. “החזון שלנו הוא שכמו שיש הדרכה לזהירות בדרכים שעוברים בבתי הספר, כך תהיה גם הכשרה והדרכה, כמובן מתאימה לגיל, בנושא חשיפה מוגזמת לשמש. לצערי הפגישות שהיו לנו עד כה עם נציגים ממערכת החינוך בנושא לא הובילו למקום שרצינו. ענו לנו למשל שיש את תוכנית ‘חכם בשמש’ של האגודה למלחמה בסרטן, ושלא רואים צורך נוסף. ‘חכם בשמש’ היא תוכנית מבורכת, אבל אני חושבת שהיא קצת מיושנת, פחות מתאימה לשפת הצעירים של היום. כמו כן, התוכנית הזו לא מועברת בכל מקום. הנכדים שלי, למשל, גרים בבנימינה. אף אחד מהם לא עבר את התוכנית הזאת”.
כדי בכל זאת להצליח להגיע לקהל צעיר, העמותה התכוונה יחד עם חברת לה רוש פוזה ופארק קרסו למדע בבאר שבע לפתוח ב־19 ביוני את תערוכת “שמש, אור ועור”. הפתיחה, כאמור, נדחתה בגלל המלחמה עם איראן, ועכשיו גונן חוזרת לקדם את התכנונים המקוריים. “אני גם חולמת לעשות תערוכה כזו בצפון, ומקווה שדרך הקהל שייחשף אליה נצליח גם להגיע לגפ”ן – תוכנית העשרה לבתי ספר”, היא אומרת.
בינתיים, לדברי גונן, היא נרגשת לקראת שיתוף פעולה שאמור לדבריה להיות עם צה”ל. “כאן באמת יש מציאות משמחת ומרגשת”, היא אומרת.
“בעזרת מרכז שירותי רפואה בצה”ל, שבו מצאנו אנשים קשובים שרוצים לשמוע, ובשיתוף המוסד לבטיחות וגהות, אנו מפתחים לומדה ייעודית להגברת המודעות בקרב חיילים בנושא חשיבות ההגנה מפני השמש ומניעת סרטן העור. בנוסף ללומדה יהיה גם סרטון, שהוא כמו בוקס בבטן, שמראה מה קורה בעקבות חשיפה גבוהה לשמש. כל המשתתפים בסרטון הם צעירים שאובחנו עם מלנומה בישראל. לקראת סוף הקיץ זה אמור לצאת לדרך”.
המלחמה בעישון כדוגמה
מלחמת חרבות ברזל, אגב, לא תרמה לדבריה לכל הקשור למודעות בנושא. “נתונים מדויקים אין לי, אבל אני בטוחה בדבר אחד: מי שעשה מאות ימי מילואים בטח לא שם את העור שלו במקום הראשון, וכך בטח גם לא בני המשפחה שלו”, היא אומרת, ומצביעה על בעיה נוספת, הקיימת גם בימי שגרה: התורים הארוכים בקופות לרופאי עור.
בין 24־30 ביוני חל שבוע המודעות לסרטן העור. העמותה התכוונה בין היתר לבצע במהלך כל החודש בדיקות עור חינם לציבור הרחב בקניונים ברחבי הארץ על ידי רופאי עור ובשיתוף פעולה עם חברת לה רוש פוזה. הבדיקות הספיקו להתבצע בשני קניונים ברחבי הארץ, ואז נעצרו בגלל המצב הביטחוני. “בנוסף לכך הספקנו בסוף חודש מאי גם להגיע לכנסת ולבדוק את עובדי המשכן, הח”כים והשרים”, אומרת גונן. “הם שיתפו פעולה ומאוד הודו לנו. היו גם כמה אנשים שנשלחו להמשך טיפול”.
לרגל הקיץ, גונן ממליצה להורים לתת קודם כל לילדיהם דוגמה אישית. “לא ללכת לים בין השעות 10:00־16:00, וכשהולכים אז להימרח טוב עם תכשירי הגנה מהשמש”, היא אומרת, ומקווה שבסופו של דבר בכל הנוגע לחשיפה לשמש, “התהליך יהיה אותו תהליך כמו שהיה בעבר עם העישון. פעם עישנו במשרדים, עישנו תחת כל עץ רענן. אני רוצה להאמין שחינוך כמו שצריך, עזרה מהמדינה, פעילות של עמותה כמונו, פעילות של האגודה למלחמה בסרטן, ובנוסף גם שמיעת עדויות של צעירים שכבר בגיל צעיר אובחנו כחולים בסרטן העור – יגרמו לכך שמשהו כאן ישתנה. סרטן עוד הוא לא רק מחלה של בני 60 ומעלה, בעיקר לא מלנומה. היום עדיין חסרה המודעות לכך”.
לדברי גונן, העמותה פועלת בזכות תרומות המגיעות מחברות שמייצרות או משווקות תרופות אונקולוגיות לסרטן העור. כמו כן, מקור הכנסה קטן מגיע מהבדיקות שהעמותה מבצעת בארגונים. “אנחנו לא מתבססים על תרומות מהציבור, כי סרטן עור זה משהו יותר נישתי”, היא מסבירה. “אם למשל הייתי מצליחה להגיע לפילנתרופ שמישהו מבני משפחתו חלה בסרטן עור – זה היה מדבר אליו. אבל לקהל הרחב שלא מכיר את המחלה במשפחה שלו זה פחות מדבר. אני מקווה שנצא לגיוס המונים בתחילת 2026, לפחות בקרב הקהילה שלנו. אנחנו לא כמו האגודה למלחמה בסרטן, שנאבקת בכל סוגי הסרטן. אנחנו מתרכזים רק בסרטן העור”.
אתם משתפים פעולה עם האגודה למלחמה בסרטן?
“עד לפני שנתיים לא היה שום שיתוף פעולה, נהפוך הוא. אני חושבת שהאגודה לא כל כך השלימה עם העמותות הקטנות שצצו ושעסקו בסוגים מסוימים של סרטן. אבל מאז המצב השתפר מאוד. למשל עכשיו, לקראת שבוע המודעות לסרטן העור, התחלנו לשתף פעולה בכמה יוזמות שעלו: פעילות מול ועדות הכנסת במטרה להאריך בשעה נוספת את שעות המצילים בחוף כדי שאפשר יהיה לבוא בשעות פחות חמות, או ניסיון להוזיל את מחירי תכשירי ההגנה לילדים. הלוביסטים שלנו יחד עם האגודה יושבים על הדברים האלה”.
מה הסיפוק שלך מפעילות העמותה?
“מבחינה אישית, הסיפוק הוא בעיקר מהשיחות אחד על אחד שאני עושה עם מטופלים. הם נכנסים לשיחה מבוהלים, אחרי שקראו באינטרנט שהם הולכים למות בעוד כמה חודשים, ופתאום אני פותחת להם חלון לכל מה שקרה בעשר השנים האחרונות, והם יוצאים מהשיחה מעודדים. יוצאים בהחלטה של ‘אני יכול, אני מסוגל’. אם עד שנת 2012 השרידות הייתה כמה חודשים, גג עד שנתיים, כיום יש הרבה אנשים כמוני שחיים מעל 10 שנים ומתפקדים לחלוטין. כיום אפשר לחיות עם מלנומה גרורתית. אפשר לחיות לצד המחלה”.
