משפחות החטופים קיימו הערב (שבת) עצרת בכיכר החטופים בתל אביב וקראו לממשלה לנצל את ההישגים הצבאיים האחרונים באיראן ובזירות אחרות לשם השגת הסכם כולל להחזרת כל החטופים. “זה הזמן להשלים את המשימה, להשיג הסכם כולל ובכך להבטיח ניצחון ישראלי מלא”, הכריזו המשפחות, “ההישגים באיראן ובחזיתות האחרות מייצרים מומנטום היסטורי להשגת הסכם כולל להשבת כל 50 החטופים והחטופות”.
משפחות החטופים הדגישו כי “תם עידן העסקאות החלקיות” וכי “הגיע הזמן לסיים את הלחימה ולהחזיר את כולם בפעימה אחת”.
שרון אלוני-קוניו, שורדת השבי ואשתו של החטוף דוד קוניו, אמרה: “ב-7.10.2023, באסון הכי נורא שקרה לעם ישראל, בעלי דוד, אני, והבנות שלנו אמה ויולי – אז בנות שלוש – נחטפנו לעזה. התאומות ואני שוחררנו אחרי 52 ימים של פחד, חושך והשפלה. דוד נשאר שם, הוא הושאר שם מאחור”. אלוני-קוניו תיארה את המצב הקשה בבית: “631 ימים הוא שם, במנהרות, בלי אוכל, בלי מים, בלי אוויר, בלי קול”. היא תיארה את השאלה היומית של בנותיה: “בכל לילה הן שואלות אותי, שוב ושוב, את אותה שאלה: ‘אמא, מתי אבא חוזר?’ ותשובות אין לי”.
“ביום רביעי הקרוב הבנות יציינו יום הולדת חמש, ואלוני-קוניו אמרה: “כשאשים מולן את עוגת יום ההולדת שלהן, עם הנרות הדולקים, הן יבקשו את אותה משאלה שהן ביקשו ביום הולדתן הרביעי: הן יבקשו שאבא יחזור מעזה”. היא הדגישה כי “הילדות זוכרות את דוד, אבל כמו כל זיכרון גם הוא הולך ומתרחק, הולך ומיטשטש. ואני לא מוכנה שדוד יהפוך לזיכרון. כי דוד חי”.
אילן דלאל, אבי החטוף גיא גלבוע דלאל, השווה בין המהירות שבה הושגו הישגים בזירות אחרות לבין המצב בעזה. “לפני 20 חודשים גיא יצא למסיבה עם כמה מחבריו הטובים, לרקוד, ליהנות ולחגוג את החיים. אף אחד מהם לא חזר הביתה. גיא ואביתר נחטפו לעזה וכל חבריהם נרצחו באכזריות”, אמר דלאל. הוא תיאר את הסרטון שפרסם חמאס לפני ארבעה חודשים: “הם נראו רזים, חיוורים, מבולבלים ומתחננים על חייהם. זועקים לעזרה מעם ישראל שמישהו ישמע ויוציא אותם מהגיהנום”.
דלאל השווה בין הזירות השונות: “בלבנון לקח לנו בערך שבועיים לחסל את צמרת חיזבאללה ולהשמיד את רוב הנשק שהופנה כלפי ישראל. בסוריה לאחר נפילת המשטר לקח לנו פחות משבוע לחסל ולהשמיד את כל הנשק ואמצעי הלחימה שהיו בידי הצבא הסורי. באיראן הגדולה לקח לנו 12 יום לחסל את כל צמרת הפיקוד, את רוב מערך הטילים ואת אתרי הגרעין, ובכל פעם הלכנו להפסקת אש והסכם ללא ניצחון מוחלט. ובעזה עדיין המלחמה נמשכת”.
דלאל הזכיר את המחיר הכבד של המשך הלחימה: “מתחילת החודש נהרגו בעזה 20 חיילים, 20 הלוויות. עוד 20 בתים שבורים ומרוסקים”. הוא הדגיש כי “אין צורך להמשיך להילחם ולסכן חיי חיילים כדי לשחרר חטופים. צריך לשחרר אותם בעסקה. זאת הדרך היחידה לשחרר את כולם. עסקה אחת על כולם, ללא סלקציות, בלי להשאיר אף אחד מאחור”.
עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, מתחה ביקורת על המערכת הפוליטית: “אם היינו חיים במדינה שיש בה חוזה אמיתי בין המדינה לאזרח, לא היינו מגיעים ליום ה-630 כשמתן שלי, ועוד 49 אזרחים, חטופים בעזה. לא היינו מתעוררים כל בוקר עם השאלה ששורפת לנו בגוף: איך הפקרנו את האחים שלנו?”. צנגאוקר טענה כי “אנחנו חיים במקום שבו שיקולים פוליטיים גוברים על ערכים אנושיים. שבו האמת נקברת עם המתים”.
היא הציגה חזון לעתיד: “אנחנו נוכל לקום מההריסות ומהשברים – רק כשהחטוף האחרון יחזור הביתה. וכשמתן שלי יחזור, כשכל מי שנשכח ונותר שם יחזור, אנחנו נכתוב מחדש את החוזה. חוזה שלא ייכתב בדיו – אלא בדמעות וכאב, ובדם הנופלים, ובאהבה עצומה”.
רובי חן, אבי החטוף איתי חן פנה ישירות לראש הממשלה: “באתי לכאן לא כדי לשאת עוד סיסמאות, אלא כדי לומר אמת ברורה: צריך ואפשר להחזיר את כולם”. הוא הדגיש כי “איתי חן, הבן שלי בן 19, לוחם אמיץ מצוות פרץ בשריון, נשלח לקרב ממוצב נחל עוז על גבול עזה והוא בשבי כבר עשרים חודשים במקום להיות משוחרר מצה״ל ובטיול בחול עם חברה שלו”.
חן פנה ישירות לראש הממשלה: “מכאן אני פונה אליך, ראש הממשלה בנימין נתניהו: זה לא ויתור – זו מנהיגות. זה לא פחד – זו נאמנות לערכי היהדות. זו השעה לפעול – בלי לחשוב על שיקולים פוליטיים ומה בן גביר יעשה”. הוא הדגיש כי “אחרי הניצחון מול איראן וחיזבאללה – ניצחון של עמידה, אחדות וגבורה – הגיעה השעה לעצור. לא מתוך חולשה, אלא מתוך עוצמה. החזרת החטופים היא אינטרס לאומי. היא לא מתנה לאויב היא חוב מוסרי, ערכי, ציוני”.
