המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, הקליט אתמול (חמישי) נאום “ניצחון” מהבונקר בו הוא מתחבא. במילים הוא הכריז: “אני רואה לנכון לברך את האומה האיראנית הגדולה על הניצחון על המשטר הציוני המזויף”. אבל בגופו ובקולו? הוא זועק משהו אחר לגמרי.
כבר למדנו לא פעם ולא פעמיים – ולא נגזים אם נאמר 50 פעם – שלחמינאי ולתקשורת באיראן יש יכולת מפותחת להציג את המציאות באופן שקרי, מטעה ופעמים רבות מנותק לחלוטין מהמציאות בפועל.
את המילים ניתן לכבס, עם המילים אפשר לשחק ולהציג איזה מצג שמתחשק – אבל את הגוף ניתן להנדס רק חלקית! כ-20% משפת הגוף אינם נשלטים, מאחר והמידע מועבר ישירות מהחלקים הלא מודעים של המוח הישר לאברי הגוף שמספרים לנו סיפור שלם ואמיתי – סיפור שאינו קשור כלל למילים שיוצאות מהפה.
המצב שרובנו שואפים אליו, בטח אצל מנהיגים (חחח, לרגע הצחקתי את עצמי), הוא למצוא הלימה בין המילים לבין תנועות הגוף והמנגינה הקולית – איך אני מדבר ולא מה אמרתי. בנאום שעלי חמינאי בחר להעלות אמש, הפער בין המילים לבין שפת הגוף כל כך גדול עד רמת הבדיחה.
מודה, שברגע הראשון נמלאתי חמלה ורחמים על האיש הזה, אבל מהר מאוד נזכרתי בזוועות שהאיש הזה עשה לאורך שנים רבות… הרחמים הפכו במהירות לתחושה של צדק פואטי.
בואו נלמד קצת שפת גוף על גבו של המנהיג עלי חמינאי – שבעבר, יש לציין, היה מנהיג בעל כריזמה מרשימה שרבים מצאו בדבריו השראה ועוצמה שמשכה המונים להקשיב לו. אבל מה שראינו אתמול היו רק שרידים דלים של אותה כריזמה – כמו זכר עמום למה שפעם היה.
כמומחית לשפת גוף, אני תמיד בוחנת את הפער בין הסיטואציה (ומה מצופה ממנה ברמה הרגשית), לבין מה שהאדם אמר במילים ומה ששפת הגוף שלו שידרה לי באותו זמן… הסיטואציה, כזכור, היא נאום ניצחון!
המילים שבחר להשתמש בהן היו גרנדיוזיות ומפוצצות: “ניצחון גדול”, “ברכות לאומה”, “המשטר הציוני כמעט נמחץ”, “עמידה איתנה”, “האומה הגדולה” – מילים שאמורות להדהד כמו חצוצרות ניצחון ולעורר התלהבות וגאווה לאומית. אבל שפת הגוף שלו? אוי לו… משדרת יאוש! פחד! ועצב עמוק!
לדוגמה: חמינאי אומר “אנו מודים לאל שהצליח לגרום לאומה האסלאמית לפרוץ את הגנותיהם הרב-שכבתיות המתקדמות ולהרוס רבים מאזוריהם העירוניים והצבאיים עד היסוד תחת לחץ הטילים שלנו”.
בזמן אמירת המשפט המפוצץ הזה, אנחנו רואים עצימות עיניים רבות – המעידות על שקר והסתרה.
עצימות עיניים רבות – מעידות על שקר והסתרה (צילום :מעיין בשן)
המבט שלו נודד שמאלה למטה – עדות ברורה לכך שחמינאי חווה רגש שלילי מאוד ועוצמתי.
המבט של חמינאי נודד שמאלה למטה – עדות לכך שחווה רגש שלילי (צילום :מעיין בשן)
בנוסף, הוא מרים ללא שליטה פעמים רבות את הגבות לשבריר של שנייה – בשפת גוף זה נקרא “מיקרו-הבעה של הפתעה”, כלומר הוא מופתע מהמילים שיוצאות לו מהפה… כי הן פשוט שקריות.
לא מאמין למילים שיוצאות לו מהפה כי הן פשוט שקריות (צילום :מעיין בשן)
ועוד: הוא מגמגם, פותח פערים גדולים מדי בין המילים – פערים שמאפשרים לו להתמודד עם השקרים שאמר. וכשחמינאי חווה רגשות של השפלה ופחד, ניתן לראות כיצד הוא בולע רוק, מצמיד את השפתיים והלשון לחיך – מה שיוצר צליל מוזר ומעיד על מתח פנימי עצום.
אגב, בנאומים קודמים שבחנתי מתוך האתר האינטרנטי של עלי חמינאי, ניתן לראות את אותה התגובה הפיזיולוגית של משיקת שפתיים המייצרת צליל מוזר – תגובה פיזיולוגית שמופיעה אצל חמינאי כאשר הוא מרגיש עצב, יאוש, כעס או קושי נפשי.
מרגיש עצב, יאוש, כעס או קושי נפשי (צילום :מעיין בשן)
ולסיום, הכנתי עבורכם, קוראי מעריב היקרים, סרטון השוואה בין שני נאומים של חמינאי – זה של אתמול לעומת ראיון שהתקיים איתו לפני מספר שנים.
חמינאי של אז בהשוואה לזה של הבוקר שונה בתכלית: גופו כמעט אינו זז מעבר לפה המדבר, הוא אינו מיישר מבט, מכלול המיקרו-הבעות שהוא מקרין משדר יאוש, עצב והסתרה – כפי שראינו – לעומת הביטחון, הכריזמה והחיוניות מהנאום הישן.
משדר יאוש, עצב והסתרה לעומת הביטחון והכריזמה (צילום :מעיין בשן)
טונוס השרירים שלו קפוא עד כדי חוסר תזוזה, לעומת גוף רפוי ומשוחרר בעבר. והמרשים ביותר הוא השינוי הקולי שלו – שהשתנה בתכלית!
חשוב להבין כי התהליך הקולי הוא תהליך קוגניטיבי שכלי, אבל השאלה בנוגע לקוליות היא מי שולט ברגע זה על התהליך הקולי – השכל או הרגש. כשאדם נשמע בשליטה, המאזן הקולי באופן יחסי אחיד – כלומר אין עליות או ירידות רבות או שינויי קצב – הדבר מעיד על כך שהתהליך הקולי כפוף לשכל. אבל כשאדם בלחץ, בפחד, בקושי… אנחנו נשמע את זה בקול.
אצל חמינאי ישנו רפיון עמוק בהנעת המילים – מה שמסמל יאוש מוחלט!
לעמוד האינסטגרם של מומחית שפת הגוף – מעיין בשן
לעמוד הפייסבוק של מומחית שפת הגוף – מעיין בשן
