מעריב שוחח עם ד”ר כפיר תשובה, מומחה לתורת המשחקים וקבלת החלטות ומרצה לכלכלה במכללה האקדמית רמת גן: “דמיינו מצב שבו ישראל חותמת על הסכם שלום, ובתוך שנים בודדות מוצאת עצמה מוקפת במיליציות עוינות, בעלת שמיים פתוחים לטורקים ומבודדת כלכלית מהעולם הסוני המתון. מפחיד? אין זה רחוק מהמציאות”.
לפי דבריו, בשנים האחרונות טורקיה וקטאר תומכות במשטר הסורי המתהווה, שבפועל נשלט בידי קואליציה של מיליציות אסלאמיסטיות המזוהות עם תנועת האחים המוסלמים. שתי המדינות מקדמות סדר יום אידיאולוגי החותר להשליט תפיסת עולם דתית פוליטית בסוריה, תחת מסווה של שיקום אזרחי ובניית מוסדות. טורקיה כבר ביססה נוכחות בצפון סוריה והיא מעוניינת להקים בסיסים צבאיים קבועים.
על רקע זה מתגבשת הצעה להסכם שלום בין ישראל לסוריה, שנשמע מפתה ברמה האזורית והכלכלית, אך בפועל עלול להפוך למלכודת אסטרטגית. ראשית, הסכם כזה צפוי להכשיר את מה שמכונה הצבא הסורי החדש, שהוא בפועל קואליציה של פלגים אסלאמיסטיים המתואמים עם טורקיה ונתונים להשפעה חיצונית.
הסכנה אינה תיאורטית: לאחר שהמורדים השתלטו על המסגד האומיי הגדול בדמשק, הם הצהירו בגלוי כי “השלב הבא הוא שחרור ירושלים”. הדברים מעידים על כך שלפחות חלק מהגורמים המעורבים במרד פועלים מתוך אידיאולוגיה דתית־אזורית שמכוונת גם אל מחוץ לסוריה.
שנית, חתימה על הסכם שלום עשויה לשמש עילה להסרת הסנקציות שהוטלו על טורקיה מצד ארצות הברית, ולאפשר לה לרכוש מטוסי F35 חמקנים. מדובר בשינוי דרמטי. ישראל עלולה לאבד את יתרונה האווירי הבלעדי. טורקיה, שהיא הצבא השני בגודלו בנאט”ו, תהפוך לבעלת יכולת אווירית זהה, אך כזו שפועלת ממניעים מנוגדים לאינטרסים הישראליים. לאחרונה אף הצהיר הנשיא ארדואן על כוונתו להקים מערך טילים בליסטיים גדול, צעד המעצים את האיום האזורי, דווקא במקביל ליוזמות מדיניות רכות לכאורה.
שלישית, יציבות בסוריה עשויה להוליד מסדרון סחר יבשתי חדש מסעודיה, דרך ירדן וסוריה ועד טורקיה ומשם לאירופה. נתיב זה יעקוף את היוזמה האסטרטגית הודו סעודיה ישראל, שנועדה להציב את ישראל כשער למזרח התיכון. התוצאה האפשרית היא לא רק פגיעה כלכלית ישירה, אלא גם ירידה במעמדה של ישראל כצומת גיאו כלכלית בין המפרץ לאירופה.
לצד ההשלכות האסטרטגיות, בני ברית שקטים של ישראל עלולים להיפגע ישירות. הדרוזים בדרום סוריה, עלולים להיחשף לאיומים חמורים מצד משטר חדש שאינו מחויב להם. הכורדים בצפון מזרח סוריה, ששימשו חיץ מול דאעש וההשפעה השיעית, צפויים לאבד את האוטונומיה היחסית שבנו ולהישאר ללא הגנה נוכח הברית ההולכת ומתהדקת בין טורקיה לסוריה.
גם אם למהלך יש פוטנציאל חיובי בדמות רגיעה צבאית, פתיחת הסחר, הסרת החרם הטורקי ואולי אף שיתוף פעולה כלכלי אזורי, מדובר ביתרונות שעלולים להיות זמניים בלבד. אם ישראל לא תתעקש על תנאים ברורים ובהם התחייבות לאי נוכחות צבאית בדרום סוריה בליווי ערבויות מערביות, איסור מוחלט על מכירת מטוסי F35 לטורקיה והגבלת בניית מערך טילים בליסטיים טורקיים, הגנה על הדרוזים והכורדים, ביטול מוחלט של החרם הכלכלי הטורקי והסדרה של מסלולי הסחר מהודו דרך האזור, היא עלולה לשלם מחיר כבד.
ללא תנאים אלה, הסכם השלום עלול להפוך לגרסה מודרנית של הסכם חודיביה, רגיעה זמנית שתאפשר לאויב להתחזק ולהתכונן לעימות הבא. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה ליפול למלכודת מדינית. עליה להבטיח שההסכם, אם ייחתם, לא רק ינטרל את הסיכונים אלא גם יספק תשתית יציבה לביטחון ולצמיחה כלכלית אמיתית”.
