“מעריב” שוחח עם ד״ר כפיר תשובה – מומחה לתורת המשחקים וקבלת החלטות ומרצה במכללה האקדמית רמת גן, על רקע האירועים הביטחוניים בסוריה: ״מהלך אחד שגוי בתחילתו של משחק יכול לחרוץ את גורלו. אבו מוחמד אל ג’ולאני, מנהיג סוריה החדש, ביצע מהלך כזה – במקום להפעיל מדיניות זהירה שתזכה אותו בלגיטימציה אזורית ובינלאומית, הוא מיהר להפעיל כוח ברוטלי נגד הדרוזים בדרום סוריה, ובכך חשף את כוונותיו האמיתיות: חיסול מתנגדיו, דיכוי מיעוטים והקמת שלטון ג’יהאדיסטי במסווה ממלכתי”.
בתורת המשחקים, מדובר בפעולה אלימה שבוצעה מוקדם מדי, לפני שהושגה התחייבות הדדית יציבה כמו הסכם אי לוחמה, והובילה לתגובת נגד חדה. התוצאה: סוריה עומדת בפני תהליך מואץ של התפוררות פנימית, בעוד ישראל, הדרוזים ואף הכורדים בוחנים הזדמנויות לשינוי סדרי הביטחון והבריתות בצפון.״
״לכאורה, מטרתו של ג’ולאני הייתה לבלום מוקדי התנגדות דרוזיים ולהציג שליטה מלאה בדרום. אך התקיפה האלימה והטבח שבוצע באזרחים דרוזים לא רק זעזעו את הציבור הסורי, אלא גם שינו את עמדת ישראל. לראשונה מאז מלחמת האזרחים, החלה ישראל לתקוף מטרות משטר בלב דמשק בשם הגנה על הדרוזים. זו פעולה חריגה שמעידה עד כמה נתפסה המתקפה כקו אדום”, הבהיר.
“במקום להיתפס כשליט חדש ורציונלי, ג’ולאני מצטייר כיום כבריון דתי בתחפושת אזרחית. המידע על מעשי הטבח בדרום החל לזלוג החוצה, ואם ישראל תפעל בתבונה ותחשוף את הממצאים בפני הקהל האמריקאי והאירופי, ג’ולאני יאבד את הלגיטימציה שהוא מנסה לבנות”, הוסיף.
תשובה מסביר כי המצב שנוצר בשטח פתח בפני ישראל חלון הזדמנויות גיאו-אסטרטגי שלא היה קיים זה עשרות שנים: “בדרום סוריה נוצרה ישות דרוזית בפועל, המחזיקה טריטוריה, לוחמים ומנהיגות מקומית. במקביל, האמון של הדרוזים בדמשק קרס. בתוך מציאות כזאת, ישראל יכולה להוביל תהליך של חיזוק הישות הדרוזית, להעניק לה סיוע הומניטרי, להגן עליה באמצעים צבאיים ולהעמיק שיתוף פעולה ביטחוני, כלכלי ואף אזרחי”.
בנוסף הוא מציין כי אם המהלך יתבסס, עשוי להתגבש אזור דרוזי אוטונומי מדרום סוריה ועד רמת הגולן, שיהפוך לחיץ מייצב ולבעל ברית נאמן לאורך גבול הצפון. “זהו שינוי גיאופוליטי עמוק. לראשונה מאז 1974, תיתכן פריצת דרך דרמטית בגבולנו הצפוני”, הדגיש.
״בעוד הדרוזים נלחמים בדרום, הכורדים בצפון עוקבים בדריכות. מבחינתם, הטעות של ג’ולאני מוכיחה שאין לשוב ולסמוך על הבטחות דמשק. הם רואים כיצד מיעוט אתני אחר נתון לדיכוי ולטבח, ומבינים היטב את הרמז”. התוצאה הצפויה לטענתו של תשובה: הקשחת עמדות כורדיות, סירוב לוותר על אוטונומיה בצפון סוריה ואולי גם חידוש מגעים שקטים עם ישראל או עם גורמים אמריקאיים.
“אם הדרוזים פורשים מדרום והכורדים מתבצרים בצפון, המשמעות היא אחת: רעיון סוריה המאוחדת גוסס. מה שנותר הוא אוסף מובלעות שבטיות אתניות, החולקות טריטוריה אך לא זהות או נאמנות משותפת. עבור ג’ולאני, מדובר בהתפוררות פנימית שמתרחשת במהירות, והוא עצמו היה הגורם המרכזי שהצית אותה”.
תשובה מוסיף כי השאלה הפוליטית הבוערת ביותר היא מה תעשה ארצות הברית. “בשנה האחרונה שקלה וושינגטון האם ניתן לשתף פעולה עם המשטר החדש בדמשק, מתוך תקווה שירסן את איראן, יייצב את הגבול הסורי ואף יאפשר עסקאות כלכליות עם סוריה. אלא שהטבח בדרוזים שינה את כללי המשחק. ככל שישראל תחשוף את היקף הזוועות, כך יגבר הלחץ על הממשל לנתק מגע עם ג’ולאני. על ישראל לדחוף לחשיפת ממצאים ברורים – ילדים הרוגים, עדויות פליטים, תיעוד מהשטח – כך שדעת הקהל בארצות הברית לא תוכל להתעלם עוד”.
לבסוף הוא מתייחס גם לעמדה הישראלית: ״ישראל יכולה לנצל את המשבר הנוכחי כדי לגייס תמיכה אזורית ובינלאומית להגנה על הדרוזים, מה שיאפשר בפועל הקמת ישות דרוזית אוטונומית בדרום סוריה שתשמש חיץ מייצב לאורך גבולה הצפוני. במקביל, עליה לחזק את הברית השקטה עם הכורדים בצפון, שמהווים שותף אסטרטגי טבעי מול האיום האיסלאמיסטי. לצד זאת, יש לפעול בנחישות במישור הדיפלומטי וההסברתי כדי למנוע הכרה בינלאומית במשטרו של ג’ולאני ולבסס לישראל מעמד חדש ומשמעותי בצפון, הן ברמה הביטחונית, הן המדינית ואף בהיבט הטריטוריאלי.
“המשחק האסטרטגי בסוריה השתנה. מי שהיה נדמה ככובש מנצח עלול לגלות שהוא איבד את הלגיטימציה הבינלאומית, איבד את הגבול בדרום וניצב לבדו מול מציאות של התפוררות. עבור ישראל, זו ההזדמנות לבסס סדר חדש, יציב וחכם יותר מכל הסכם כתוב”.
